חודשיים מלאו למלחמה בעזה השבוע. בין ח'אן יונס שבדרום לשג'עייה וג'באליה בצפון, בין החטופים הרבים שעדיין ברצועה למאבק המשפחות המחריף: הלחימה השבוע הייתה העצימה ביותר מאז החל התמרון הקרקעי. אבל עם כל הכבוד לח'אן יונס ולכותרות הגדולות על "כיתור ביתו של יחיא סנוואר" שם, הקרב על שג'עייה, שאותו מובילה חטיבת גולני כמאמץ המרכזי של אוגדה 36 ואיתם גם צוותי הקרב החטיבתיים של הצנחנים ו־188, הוא הקרב המשמעותי והאלים ביותר שהתנהל עד עכשיו במהלך התמרון של חטיבות צה"ל במלחמה בעזה.
כך אסף צה"ל חומרי מודיעין מגופות המחבלים שחוסלו | תחקיר
פעילים במודיעין ובמערך התצפיות: שני בכירי חמאס שחוסלו בעזה
הקרב המקביל שמנהלת אוגדה 162 בג'באליה, שאותו מובילה חטיבת הנח"ל, קשה וקשוח גם הוא, ובשבוע הקרוב שני האזורים הללו יעמדו במרכז הדיווחים על התקדמות המלחמה. במתחמי הענק הללו פועלים עדיין שני גדודי חמאס, ולצדם עוד קיים גדוד דרג' תופח. גם עבור חמאס, אלה למעשה מעוזי הלחימה האחרונים בצפון הרצועה.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
למרות הקשיים הרבים והמפקדים הרבים שנהרגו לו בקרבות עם צה"ל, מפקד חטיבת העיר עזה עז א־דין חדאד עדיין מתפקד בשטח עם הגדודים האחרונים שנותרו לחמאס בשטח. גם הוא בוודאי מבין שבסופו של דבר פערי העוצמה והיכולת של צה"ל יכריעו את הקרבות האלה. אף שהם מנהלים קרב הקרבה, גדודי חמאס לא יכולים לעמוד לאורך זמן כמערכת מול העוצמה הזו.
אין לאן לברוח
כמו חטיבת גולני, שלה חשבון ארוך עם שג'עייה, גם גדוד חמאס פועל בשכונה, והוא נחשב לחזק ביותר בעזה. הקרב בשכונת הענק הזו, שגבולה המזרחי ממש נושק לשדות של קיבוץ נחל עוז, הוא במידה רבה גם הקרב על הסמל של המלחמה כולה. על פי ההערכה, כמה עשרות מחבלים ברחו משג'עייה לדרום הרצועה, אולם כ־650־700 המחבלים שנותרו עודם בחיים, מתפקדים באופן מסודר ולא מתכוונים להניף דגל לבן גם לאחר שחוסל בשבת החולפת מי שנחשב למפקד השטח החשוב ביותר שלהם: וויסאם פרחאת, האיש שטכניקות הלחימה שפיתח ומבנה הגדוד שבנה הפכו למודל עבור מחבלי חמאס.
במלחמה על שג'עייה נמצאים כעת לוחמי גולני בלב השכונה, במרחק של כ־3 ק"מ מהגבול, והם מתקדמים באטיות ובהדרגה. סיום הקרב על השכונה האלימה יהיה ממש לצד הגדר, במרחק נגיעה מקיבוצי העוטף. בצבא מבינים היטב כי הפגיעה בגדודי החזית של חמאס חייבת להיות כזו שמפרקת אותם לחלוטין, החל מפגיעה ביכולות הצבאיות שלהם והמנהרות ועד חיסול מרבית הלוחמים שלהם, בדגש על שדרת הפיקוד. למחבלים אין כעת לאן לברוח, והם מתכוונים להילחם עד הסוף.
החשבון הפתוח של גולני עם שג'עייה ארוך ומדמם, אולם זכורה תקרית הנגמ"ש במהלך מבצע צוק איתן, שבמהלכה ספג גדוד 13 שבעה הרוגים ונחטפה גופתו של אורון שאול ז"ל. גם חמאס הפך את הקרב לסמל ובנה בלב השכונה אנדרטה לציונו. הקרב על שג'עייה הוא במידה רבה גם קרב על הסמל והתודעה של המערכה, והכוחות צפויים להגיע לאנדרטה הזו ממש.
"משרתים בשביל הרגע הזה"
רביעי אחר הצהריים, התכונה בחמ"ל הקדמי של גולני רבה. כבר בשלב החדירה של הלוחמים ללב השכונה הצפופה רשם צוות הקרב החטיבתי חמישה חללים. ארבעה לוחמי שריון מגדוד 53 שנהרגו מפגיעות נ"ט ועוד לוחם מגדוד ההנדסה שנהרג מפגיעה ב־D9. לאורך כל הלחימה, כמות ירי ה־RPG היא כזו שלוחמי צה"ל לא נתקלו בה.
רחבת החמ"ל עשויה להזכיר לרבים פגישת מחזור של בכירי גולני לדורותיהם: מח"טים ומג"דים לשעבר, לרובם נותרו חשבונות פתוחים עם שג'עייה ולחלק גדול מהם תפקידים בניהול המאמצים ההתקפיים, סיוע באש וניהול הלוגיסטיקה גם עכשיו, כאשר מפקד החטיבה אל"ם יאיר פלאי נמצא בשטח עם הלוחמים. "גודל השעה הוא כזה", אומר לנו קצין בכיר במילואים, "שאתה משרת יותר מ־30 שנה בסדיר ובמילואים רק בשביל להגיע לרגע שאנחנו נמצאים בו עכשיו".
השעות חולפות, והשמש נוטה לשקוע. לוחמי סיירת גולני במילואים מסיעים אותנו פנימה לשטח, שם אנחנו אמורים לפגוש את סגן מפקד החטיבה סא"ל אוהד מויאל, שייקח אותנו פנימה לראות את הלחימה בשג'עייה מקרוב. את קו הגבול אנחנו כבר עוברים בחושך. שיירה של ארבעה האמרים, בהם לוחמי צוות המילואים של סיירת גולני. הנהגים הלוחמים מהסיירת, מיומנים בנהיגה מבצעית, נוהגים במהירות בחושך, כשאמצעי ראיית לילה על העיניים.
צה"ל כבר הציב כאן הרבה מאוד ציוד כבד כדי לנהל את הלוגיסטיקה ואת טיפולי השטח בכלים הכבדים ובציוד הלחימה. מכולות עם מנופים, מלגזות - בשעות הלילה נראה כאילו מדובר לרגע במוסך ענק בלב ישראל.
קור החורף כבר חודר לעצמות בלילה של עזה, ובמתחם המגנן הגדול, שנפרש על פני מאות מטרים רבועים, מספר קבוצות של לוחמים מתחממות לצד מדורות. גזעי עצים וענפים לא חסרים, עדות לעצי הזית הרבים שהיו באזור עד לפרוץ הקרבות. זמן ההמתנה שלנו לסמח"ט הולך ומתארך, וכך גם גדל מספר הכלים המשוריינים המגיעים לקבל טיפול בסדנה המאולתרת. השורה התחתונה היא כי מלבד פגיעות מאוד חמורות בכלים במהלך הלחימה, רוב הטיפולים נעשים בשטח, לא רחוק מאזור הלחימה שבהם נפגעו. מאז שנכנסנו לעזה הלחימה התגברה, ואיתה גם הפגיעה בכלים משוריינים. לקח לנו עוד כמה שעות לגלות לאכזבתנו כי הלילה הזה לא ניכנס לשג'עייה. מסוכן מדי.
בהמתנה בלב המגנן, סמוך לעץ זית עתיק, יושבים ומשוחחים עם לוחמים בעיקר במילואים אבל גם בסדיר, שצמאים לשמוע מה קורה בחוץ ומה נמצא במרכז החדשות ואיך התחושות בארץ. פעם נוספת נוחתת עליי ההבנה עד כמה שונות תחושות הלוחמים שנמצאים בפנים, שמבחינתם המשך הלחימה הוא המרכז, לעומת השיח בחוץ.
הסמח"ט סגן אלוף מויאל מבקש לשוחח איתנו בטלפון האדום הממודר ומודיע לנו סופית שלא יוכל לבוא לתת לנו את הטרמפ המיוחל. המרחק מאיתנו, הוא מסביר, אומנם לא גדול, אבל התנאים בשטח הבילו אותנו להחלטה שלא לבצע את זה. רבים מאיתנו, הכתבים הצבאיים, כבר נכנסו שלוש או ארבע פעמים לתוך עזה מאז החלה הלחימה. זו הפעם הראשונה שבה מודיעים לנו שלא נוכל להתקדם. גם זו המחשה לעוצמת הקרבות במעוזים האחרונים של חמאס בצפון הרצועה.
"הרגנו 130 מחבלים"
את השיחה בטלפון הממודר אנחנו הופכים למעין ראיון עיתונאי מאולתר. הסמח"ט מתאר את מאפייני הלחימה שמולו באופן מדויק. "צוות הקרב החטיבתי של גולני מוביל את החץ של הקרב האוגדתי בלב שג'עייה, כשלושה ק"מ בלבד מהגבול עם ישראל", אומר מי שהיה מפקד פלוגה בקרב בשכונה בצוק איתן וכעת חזר אליה. "כמעט לכל המפקדים הבכירים של החטיבה חשבון פתוח עם שג'עייה".
"ההיתקלויות החלו בציר ההגעה בעיקר באור יום", מוסיף הסמח"ט, "בלילה המחבלים חוששים יותר לצאת החוצה. רוב ירי הנ"ט מבוצע מטווחים קצרים מאוד. עשרות רבות של טילים נורים בסמטאות הצרות לעבר הכלים המשוריינים. לעתים יש גם ירי צליפה. ירי הנ"ט גורם לפגיעה בכלים המשוריינים, אבל ברוב המקרים רק הכלים נפגעים ולא החיילים". לעתים חילוץ הנגמ"שים או הטנקים למגנן שבו אנחנו נמצאים הופך למורכב ומסובך, חלק מאתגר הלחימה באזור של סמטאות צפופות ובניינים בגובה של שלוש או ארבע קומות. "הפסקנו לספור RPG", מוסיף מויאל, "אין ספק שמדובר בגדוד חזק יותר ממה שפגשנו עד עכשיו, אבל לא זה מה שישבור את גולני".
חוליות המחבלים שיוצאות החוצה בניסיון לזנב בכוחות צה"ל יותר מאורגנות וגדולות מאשר במקומות אחרים. תצפית מקדימה, לעתים שימוש ברחפנים לאיסוף מודיעין ויציאה של חוליות שמונות 4־8 לוחמים שצצים מפיר מנהרות שבדרך כלל ממוקמות בתוך או בסמוך לבתי ספר ומסגדים.
"ב־48 השעות האחרונות שהיו לנו במהלך סוף הקרבות בשכונת זייתון והכניסה לשג'עייה הרגנו כ־130 מחבלים", הוא מפרט. בזמן הכניסה של לוחמי גולני לשג'עייה יצאו עוד אלפי אזרחים מהשכונה עם דגלים לבנים, רובם נשים וילדים, וכבר בשעות הראשונות איתרו הלוחמים יותר תשתיות טרור בשכונה מבשאר האתרים שפעלו בהם בעזה". "הם חפרו פה עיר בכל מקום", מוסיף מויאל, "תוך כדי תנועה אנחנו מאתרים פירי מנהרות, והם ממשיכים לפעול ולצוץ מתוך מנהרות נוספות. גדוד שג'עייה של חמאס הוא גדוד גאה. הם לא בורחים ולא עוזבים. מבחינתם נלחמים על הבית שלהם עד המוות".
למויאל עצמו יש מבחינתו סגירת מעגל אישית עם קרב שג'עייה בצוק איתן, אז הוא היה מפקד פלוגה שנלחם בצוק איתן ואיבד לוחמים. "300 מטר מאיתנו יש אנדרטה שהם הקימו לציין את הקרב על הנגמ"ש, ואני מבטיח שנשמיד אותה. כמי שהיה מפקד פלוגה ואורון שאול היה נהג שלי, ברור גם שיש פה עניין רגשי ושייכות: תחושה של סגירת מעגל וחוב".
השעון מתחיל לדפוק
האתגרים בשג'עייה ובג'באליה, שגם שם כאמור צפויה לחימה קשה, ילוו אותנו גם בימים הקרובים. לנוכח קרבתם של אזורים אלו לגבול וההיסטוריה הכואבת שלהם כמרכיב משמעותי בהוצאת טרור לעבר יישובי העוטף, צה"ל רואה חשיבות גדולה בחיסול הגדודים הללו של חמאס. מדובר במרכיב אחד בלבד, אבל חשוב, מתוך היכולת להבטיח ביטחון לתושבי העוטף ולוודא שהם יוכלו לחזור לביתם ולשקם אותו, למרות משבר האמון האדיר מול הצבא ורשויות המדינה.
אבל זמן הוא מצרך יקר, ובכל מקרה הפעילות של מיטב חטיבות צה"ל באזורים אלה צפויה להימשך ככל הנראה יותר משבוע. כל זאת, במקביל ללחימה בח'אן יונס, שם מלבד פעולות נגד תשתיות טרור האתגר של אוגדה 98 ושל היחידות המיוחדות שפועלות תחתיה הוא לנסות להביא ממצאים, בכל הקשור לעשרות החטופים הישראלים שעדין נמצאים בשבי חמאס.
הנחת המוצא, המתבססת בין היתר על ממצאים שנאספו, היא שלח'אן יונס הובאו חטופים ישראלים רבים, כאשר צה"ל הלך והשתלט על צפון הרצועה. בח'אן יונס מסמנים בצה"ל ובשב"כ מטרה נוספת, והיא פגיעה בבכירי חמאס מהזרוע הצבאית והמדינית כאחד. ייתכן שחלק מהם כבר עבר לרפיח, אבל בצה"ל מעריכים שלא מעט נותרו באזור הלחימה המאתגרים בח'אן יונס, שידרשו מצה"ל טיפול של כמה שבועות לפחות. במקביל, יחידות נוספות יידרשו לטפל גם באזורים הכפריים המזרחיים הקרובים יותר לגבול ישראל דוגמת חרבת ח'וזאעה, עבסאן הגדולה והקטנה ועוד.
ישנה כמובן הבנה כי לצד הפעלת הלחץ הצבאי, שיכול לקדם משא ומתן לשחרור חטופים נוספים, ככל שעובר הזמן כך גובר החשש לחייהם. סוגיה זו עלולה להביא לעסקה נוספת, ותטמון בחובה עוד עצירה בהתקדמות של הכוחות. סוגיית הזמן עשויה להפוך להיות משמעותית מאוד בקרוב, ושאלה שעשויה להתחדד היא אם צה"ל יספיק להגיע ולטפל בהמשך גם ברפיח ובציר פילדלפי, כאשר האמריקאים מאותתים על גבולות הגזרה למלחמה עד לתחילת ינואר.
בשל כך, ייתכן שהמשך הפעולות של צה"ל ברפיח ובסביבתה יבוצע באופן של מבצעים מוגבלים בסגנון חומת מגן. כמו כן מוטל כרגע סימן שאלה גדול בנוגע לעתיד המצב בגבול הצפוני מול חיזבאללה, כאשר מדינות נוספות – ובהן צרפת – פועלות מאחורי הקלעים בניסיון להגיע להבנה מדינית שתאפשר נסיגה של חיזבאללה בחזרה צפונה לנהר הליטני ותמנע פתיחה של חזית מלחמה נוספת.