רונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי, הוא אדם שקול ורציני. ולכן האזהרה שהשמיע, שלפיה ישראל תחסל את בכירי חמאס ("בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון, בטורקיה ובכל מקום"), היא אמירה מיותרת, כיוון שהוא ידע בבירור מה עמדת ראש הממשלה, שלא תמך במהלך עד לאחרונה. לא שמדובר בביצוע מיידי, אבל האמירה המיותרת הובילה מיד לתגובה של המודיעין הטורקי, שהבהיר כי לצעד כזה יהיו השלכות חמורות - בין שהחיסולים יבוצעו בטורקיה ובין שבמקומות אחרים.
גיבורי הדממה: סיפורם של לוחמי השב"כ שנפלו ביום הטבח
אמיצה או מתאבדת פוליטית? הביקורת של רגב על נתניהו תאלץ אותה לשלם את המחיר | נסטלבאום
את ההצהרה הראשונה על כוונת ישראל לבצע חיסולים ממוקדים השמיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני כשבועיים במסיבת עיתונאים, ואף גילה שהנחה את ראש המוסד "לפעול נגד ראשי חמאס באשר הם". נתניהו יוצר כותרות שהוא יודע שהציבור אוהב לשמוע. נראה שהוא רוצה להיזכר כגולדה מאיר, שהחליטה לפני 50 שנה לפעול בדרך של חיסולים ממוקדים, לאחר רצח י"א הספורטאים באולימפיאדת מינכן. היא הורתה אז לראש המוסד לחסל את ראשי ארגון הטרור ספטמבר השחור, שהיה אחראי לטבח.
ראש המוסד באותה תקופה, צבי זמיר, ויועצה של מאיר למלחמה בטרור, האלוף אהרון יריב, החליטו על פגיעה ב"ראש הנחש" - מה שהביא זמן קצר אחר כך לא רק לחיסולם של ראשי ספטמבר השחור, אלא גם של ראשי ארגוני טרור פלסטיניים נוספים, שמתו בנסיבות מסתוריות ברחבי אירופה. אחד המחוסלים, שש שנים אחרי טבח הספורטאים במינכן, היה עלי חסן סלאמה, מראשי ספטמבר השחור, שזכה לתואר "הנסיך האדום", וחוסל בפיצוץ מכונית תופת בביירות.
כשצה"ל ביצע חיסולים ממוקדים ברצועת עזה לפני 7 באוקטובר על סמך מידע מודיעיני שהוא קיבל ממשתפי פעולה, ראשי המחבלים בשטחים חיו בפחד מתמיד - ותבעו שהסעיף הראשון בכל הסכם של הפסקת האש יהיה ביטול החיסולים.
בן כספית חשף ב"מעריב" שבשנים האחרונות הוצגה לנתניהו לפחות שש פעמים תוכנית לחיסולו של מנהיג חמאס בעזה יחיא סנוואר. כספית מתבסס על מספר רב מאוד של בכירי מערכת הביטחון בעבר, ובהם שלושת ראשי השב"כ האחרונים, יורם כהן, נדב ארגמן ורונן בר. אם נתניהו היה מאשר את התוכנית שהוצגה לו בעבר על ידיהם, ניתן היה אז לחסל את כל צמרת חמאס בעזה. בר, ראש השירות הנוכחי, יודע זאת טוב מכולנו, וייתכן שזו הסיבה לכך שהתבטאותו של נתניהו הביאה אותו לחזור על דברי ראש הממשלה. לא ברורה לי הצהרתו של נתניהו, שמנע עד כה מראשי זרועות הביטחון לבצע את ההצעה - ובחר להציג זאת עכשיו כרעיון פרי יוזמתו.
גורל החטופים
מערכת הביטחון מגלה אטימות לגורל החטופים. זאת לא דעתי, זאת דעתן של משפחות החטופים. אני לא מתכוון לקציני ולקצינות צה"ל, שמלווים במסירות את המשפחות. אני גם לא מתכוון לרמטכ"ל הרצי הלוי, שהוא בעיניי מצביא אמיתי. אני מתכוון לדרג הפוליטי. השבוע החליטו משפחות החטופים לשבור את הכלים, ובפגישה עם ראש הממשלה ועם חברי הקבינט הסירו את הכפפות. הם עשו זאת לאחר עדויות של חטופות שהוחזרו, על התעללות בשבי ועל ההפצצות של צה"ל שסיכנו את חייהן - ועוררו סערה גדולה וחשש גדול בקרב משפחות החטופים. בני המשפחות הזדעזעו מהעדויות, והביעו חשש שיקיריהן יוחזרו בארונות.
ראש המוסד דדי ברנע והאלוף ניצן אלון שגויס למילואים הם הטובים ביותר למשימת שחרורם של החטופים. השניים פועלים על פי הנחיית ראש הממשלה והקבינט המדיני. ההתרשמות של המשפחות היא שאת הדרג המדיני מעניינים יותר התמרון הקרקעי וההישג הצבאי מאשר החטופים שבשבי חמאס. דוגמה לחוסר הרגישות הייתה שאלה שהופנתה לשרי הקבינט, מדוע אינם עונדים את הדסקית שניתנה להם. ראש הממשלה השיב שהדסקית מונחת ליד מיטתו ולא על צווארו כיוון שהיא בלבו, אך משפחות החטופים פירשו זאת כאטימות וכחוסר רגישות.
ח"כ אריה דרעי אמר השבוע שמסמכים שנתפסו בידי חמאס מספרים מה הייתה התוכנית האמיתית של חמאס, אך לא פירט. אי אפשר לראות בכך נחמה, אפשר לראות בכך את עומק המחדל.
שאלות מיותרות
אם היו חוטפים לכם חלילה את הילד או הילדה, והייתם נשאלים מה שלומכם - מה הייתם משיבים? אלה שתי השאלות הפופולריות ביותר שנשמעות במשדרי הרדיו והטלוויזיה מאז שנחטפו לעזה מאות ישראלים. מראיינים חסרי רגישות, שייתכן שהם שוטים, מפנים את השאלות למשפחות החטופים - ורואים בכך שאלה לגיטימית.
לפני יותר מ־50 שנה פעל ברשות השידור מרכז הדרכה שהכשיר כתבים ושדרים במקצועות הרדיו והטלוויזיה. אחד השיעורים עסק בתורת הראיון, ובו למדו מה אסור לשאול. המדריכים היו אז ותיקי רשות השידור - טוביה סער, ירון לונדון, אלימלך רם, יגאל לוסין, חגי פינסקר וגדעון לב ארי. אף לא אחד מהם הפנה אי־פעם למרואיינים את השאלה חסרת הרגישות, והם אלה שניסו להטמיע במשתתפי קורס השדרים שזאת שאלה שאסור להציג למרואיין - להוציא חריג אחד, שאותו התיר טוביה סער לתלמידיו, כאשר באים לראיין חולה שמאושפז בבית חולים.
חלפו השנים, ואת משתתפי הקורסים הללו תפסו מגישים ושדרים צעירים שלא זכו להדרכה. והם אלה שבאמת זקוקים בדחיפות לקורס בתורת הראיון, כדי שיידעו מה אסור ומה לא ראוי לשאול.