מתחילת המבצע אנחנו שואלים את עצמנו למה אין מערכה פסיכולוגית מצד ישראל. בפרט לאור הלוחמה הכל כך אפקטיבית מצד חמאס. אז כנראה שהמענה מהצד שלנו הגיע בדמות תמונות שמפרסם דובר צה״ל של כניעה המונית של מחבלי חמאס בעודם לבושים בתחתונים בלבד ומוסרים את נשקם לחיילי צה״ל.
תיעוד דרמטי: המחבלים יוצאים מהמנהרה ונכנעים לכוחות צה"ל | צפו
ללוחמה פסיכולוגית יש כללים משלה, היא מכוונת לרגש של היריב ונועדה לפגוע בבטן הרכה שלו. בחמאס יודעים שהבטן הרכה שלנו זה החטופים ולכן עושים את כל המניפולציות האפשריות. לוחמה פסיכולוגית עוקפת חשיבה רציונאלית. אין לנו שום אפשרות להגן על עצמנו מההשפעות שלה. אפילו כשאנחנו מודעים למניפולציות, הן עדיין עובדות עלינו. היא כל כך יעילה מכיוון שהיא מכוונת לרגש. הרגשות שלנו רוב הזמן אינם בשליטתנו.
אם בצד שלנו החטופים מהווים את נקודת הכאב, בצד הפלסטיני, הכניעה הזו שרואים בתמונות מערערת משמעותית את ההישג הגדול שלהם. לעמוד בנחישות מול חיילי צה״ל ולא להיכנע עד הרגע האחרון. התמונות של מחבלי החמאס עומדים כנועים ומחזירים את הנשק – משדר דבר אחד – השפלה. ולא סתם השפלה, השפלה המונית.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
האם זו הלוחמה הפסיכולוגית שחיכינו לה? הדעות חלוקות. מצד אחד אחרי איפול תקשורתי כמעט מוחלט על מה שנעשה ברצועה, כשאנחנו מקבלים דיווחים רק על הרוגים בצד שלנו והודעות סתמיות של דובר צה״ל, התפיסה שנוצרת היא של חוסר וודאות מוחלט על מה שקורה שם. בוודאי אין תחושת הישג בצד שלנו.
במובן זה התמונות שפורסמו בהחלט שופכות אור על המצב ועוזרות לייצר תפיסה של הישג משמעותי של צה״ל ברצועה. כאשר רוצים לדעת מה גודל ההישג בצד שלנו, כדאי לצפות להכחשה של הישג זה מצד חמאס. ואכן ההכחשה לא בוששה להגיע. חמאס טען שלא מדובר בלוחמים אלא אזרחים שנלקחו מבית מחסה. הכחשה זו מראה שפגענו בבטן הרכה שלהם. היא מראה את גודל ההשפלה ואת הצורך שלהם להקטין את ההישג.
אז זה נכון שמתחילת המערכה ישנה ביקורת על צה״ל ובקשה ש״יתחיל לדבר ערבית״, כשהכוונה היא לאמץ לעצמו את כללי המשחק הנהוגים במזרח התיכון. אם היריב לא בוחל באמצעים מתוקף היותו ארגון טרור מתועב, אז בואו ננהג באותו אופן כי זה הדבר היחיד שיכול לעבוד על ארגון כזה. בעצם זה שנתחיל לדבר ערבית, נוכל לפרק את מערך הציפיות של החמאס. החמאס בנה לעצמו מערך ציפיות בהתבסס על אירועי העבר. לכן הוא ציפה שנפעל במסגרת אותם כללים.
מצד שני, האקט של פרסום התמונות בהן רואים כמות עצומה של מחבלי חמאס בתחתונים, כשהם מושפלים וכנועים, ועומדים בשורה להחזיר את הנשק – אני לא בטוחה שזוהי תמונת הניצחון שביקשנו.
ישראל עומדת על קו תפר מאד עדין בין הצורך שלה להשיג התראה באזור כמו המזה״ת ומצד שני עומדת התפיסה הנאורה שלנו. ישראל רואה עצמה כשייכת למדינות המפותחות, הליברליות, שמאופיינות בקדמה וחדשנות.
נשאלת השאלה האם נכון למדינה מערבית ודמוקרטית לפרסם תמונות של מחבלים ערומים ומוסרים את נשקם? השאלה היא מהן המטרות ארוכות הטווח שלנו. פרסום התמונות אמנם פוגע משמעותית במורל של חמאס אבל זה מצייר אותנו באור שלילי בזירה הבינלאומית. זה שם אותנו על המפה כאחת ממדינות המזרח התיכון. אף אחד לא אוהב לראות תמונות של מסות של אנשים מושפלים, לא משנה באיזה צד הם. לכן צריך לקחת בחשבון שבטווח הקצר זה פוגע במורל של חמאס, אבל בטווח הארוך, מייצר דימוי שלילי שלנו. מעבר לטענה של העולם לפגיעה שלנו ב״חפים מפשע״ ברצועה, עכשיו אנחנו גם נתוייג ככאלה שמשפילים את היריב שלנו.