ועדיין, אחרי שאמרנו את כל זה, אסור לשכוח שיש סוג של קשר בין פרשת אלאור אזריה, הוצאתו להורג של יובל קסטלמן והאירוע הנורא בעזה. בשנים האחרונות הפכה ידנו קלה מאוד על ההדק. המאורעות האחרונים הקלילו אותה עוד יותר. בשנה האחרונה, מאז עליית הבנגביריזם לשלטון, זה הפך כבר לאידיאולוגיה. בעזה אין בלתי מעורבים, שרים ורוקדים החיילים בכל מיני קליפים שמפיץ הימין הקיצוני.
ובכן, מתברר שיש בעזה בלתי מעורבים, ושלושה מהם נהרגו בסוף השבוע מאש כוחותינו. שלושה צעירים ששרדו 70 יום בתופת על-אנושית, הצליחו להימלט, נקטו באמצעי זהירות, הורידו חולצות, הניפו דגל לבן ומצאו את מותם מידי מי שאמורים היו להצילם. לא, אין לי בדל של טענה ללוחמים. אנחנו שלחנו אותם לשם ואנחנו לא יכולים לשפוט אותם. היו להם נסיבות מקלות רבות ומכריעות, יחסית לאירוע בירושלים או לאירוע אלאור אזריה. אני מניח שהם מרגישים עכשיו נורא. צריך לחבק אותם ובאותה נשימה, להוריד מיד את מפלס הזחיחות, לצנזר את הצהרות הרהב, לקנות לעצמנו מעט צניעות וכפי שנאמר כבר למעלה, גם להתפלל.
התרעות פיקוד העורף