בסוף השבוע הזה צה"ל קרוב מאוד להכריז על הכרעת חמאס בכל צפון הרצועה. המשמעות היא ששתי החטיבות של חמאס שפעלו במרחב הזה, על הגדודים שלהן, חדלו לתפקד כמסגרות לוחמות. מוסדות השלטון של חמאס בצפון הרצועה הושמדו, ומרבית השטח לא ראוי למגורי אדם. זה לא אומר שלא נותרו מחבלים חמושים במרחב הזה או תשתיות פיזיות של חמאס – נותרו, והם ימשיכו להטריד אותנו. אבל כבר היום אפשר לנסוע מזיקים או מבארי למרכז העיר עזה ברכב שאינו משוריין כבד.
ועדיין, אנחנו לא קרובים להשגת שתי המטרות העיקריות: שחרור החטופים והשמדת הכוח הצבאי והשלטוני של חמאס. הכנעת חמאס בצפון הרצועה היא הישג צבאי משמעותי לאחר חודשיים של תמרון קרקעי, הישג שנקנה במחיר כבד. אבל גם אלה שאינם משתייכים לנביאי הזעם שהסבירו לנו ש"צה"ל לא מסוגל", הזהירו שהמחיר של כיבוש צפון הרצועה יהיה כבד יותר, ואף אחד, אף לא אחד, ידע מה באמת מחכה לנו בפנים. צה"ל ידע שהעיר עזה ופרבריה הם מרחב מבוצר עם תשתית תת־קרקעית ענפה, אבל הוא לא שיער עד כמה. יום אחרי יום מופתעים הכוחות לגלות את ההיקף האדיר של מנהרות הלחימה ומתחמי הפיקוד התת־קרקעיים שנחשפים.
אלה שתי רשתות נפרדות: רשת ענקית ומסועפת של מנהרות לחימה צרות, בעיקר בקווי ההגנה של חמאס, עם אין־ספור פירי יציאה שפרושים בקווי ההגנה הקדמיים של חמאס. מנהרות הלחימה הן צרות, ברוחב אדם, ומובילות לפירים שחלקם פתוחים וחלקם חסומים, וניתן לפתוח אותם בעת הצורך. הרשת הזו נועדה לנהל לחימה מול תמרון של צה"ל שינסה לחדור, והיא נמתחת לאורך מאות קילומטרים.
מאחוריה התגלתה רשת נוספת, של מתחמי פיקוד רב־מפלסיים, שיורדים לעומק עשרות מטרים, חלקם עם מעליות וחלקם מחוברים למנהרות רחבות, שמאפשרות תנועה ברכב. את חלקן המודיעין שלנו לא הכיר. מה שמעניין הוא שלא רק אנחנו הופתענו: ברוב המקרים מנהרות הלחימה אינן מחוברות למתחמי הפיקוד שהקים חמאס במרכז העיר, בג'באלייה ובשג'עייה. כלומר, חמאס לא העריך שנגיע למתחמים האלה ולא חיבר אותם למנהרות הלחימה, כדי שישמשו נתיבי מילוט למפקדים בעת הצורך. את מנהרות הלחימה הצרות צה"ל משמיד מיד כשהוא מגלה אותן. את מתחמי הפיקוד הוא רוצה קודם לחקור, ועד כה נאסף מתוכם אוצר בלום של מידע מודיעיני, כמו גם ממצאים משמעותיים בנושא החטופים.
התרעות פיקוד העורף