ללא הכרזה רשמית ומתחת לרדאר, השיקו השבוע בנימין נתניהו ובצלאל סמוטריץ', בעיצומה של המלחמה, את קמפיין הבחירות. העיתוי היה הטקס בבית הנשיא למינוי הנגיד לכהונה נוספת. תקציב 2024, שהולך להיות פסגת הפופוליזם, יהיה הקורבן לכך. כשפעמי הבחירות בפתח, מתחיל המופע של כלכלת בריחות מבשורה. תשכחו ממסדר אלונקות. כדי להכשיר את המהלך, שר האוצר סמוטריץ' הקדים להודיע ש"ניאלץ לדלג מעל שדה המוקשים של סדרי העדיפויות כדי שלא להצית מחלוקות. נצטרך לעשות את זה במרחב הקונצנזוס".
פירוש רש"י: הכספים הקואליציוניים לחרדים ולמפלגות הלאומיות יימשכו גם ב־2024 כדי להשיג את "מרחב הקונצנזוס". במסגרת "תקציב הקונצנזוס", סביר שלא יוטלו מסים לצמצום הגירעון, שיגיע ל־6% מהתוצר (120 מיליארד שקל).
הוכחה נוספת שהבחירות בפתח: האוצר הודיע ערב כניסת השבת האחרונה על חידוש המיסוי על משקאות ממותקים. אלא ששר האוצר ביטל את ההחלטה בפליק־פלאק מפואר, בנימוק שהפרסום יצא בטעות. "נושא המיסוי ייצא כחבילה אחת בתקציב 2024. אסור לטפל כרגע בציבור בהלם של קיצוצים וגזירות", הסביר סמוטריץ'.
מעולם לא הייתה בישראל הודעת מיסוי שיצאה בטעות, שהביכה חברות משקאות קלים בורסאיות כמו יפאורה. זאת טעות כמו שירי הטילים מעזה לפני המלחמה שם בוצע "בטעות" כתוצאה מפגיעת ברק במנגנון השיגור. הטעות היחידה היא שסמוטריץ' הוא עדיין שר האוצר.
הפרסום המוקדם נועד להלחיץ את ש"ס, ששר הפנים שלה משה ארבל עיכב העברת כספים קואליציוניים בהיקף של 75 מיליון שקל. בנוסף, מנע את דחיית הבחירות המוניציפליות בניגוד לעמדת שר האוצר. שיחת הבהרה עם אריה דרעי פתרה את הבעיה. בהמשך יוזרם הכסף להתנחלויות, ש"ס לא תתנגד להקדמת הבחירות, המס יבוטל, ועמדות אנשי הבריאות יושלכו לפח. הפוליטיקה הקטנה ניצחה בגדול. בעוד מס פוליטי זה יובטל, יוגדל בהיחבא מס הבלו על בנזין, ויגדלו מס הקנייה על קטנועים ואופנועים ומס הקנייה על רכב חשמלי.
רפורמה נוספת שהושלכה לפח כללה הפחתת מכסים על מוצרי חקלאות מיובאים מתקופת השר הקודם עודד פורר. אבי דיכטר, השר הנוכחי, רואה ביום בהיר בחירות ופריימריז ולא את טובת הצרכן - ובגיבוי נתניהו עצר את הרפורמה.
בטקס מינוי הנגיד ליהג נתניהו את הסיסמאות החבוטות מ־20 השנים האחרונות, על כך שכלכלת ישראל היא ספינה חזקה במים, ועל הצורך בשוק חופשי והפחתת נטל הרגולציה והבירוקרטיה. אף מילה על המאמץ הנדרש לעמוד באתגר הקשה מנשוא של תקציב 2024, כולל גידול של 20 מיליארד שקל לשנה בתקציב הביטחון. וזה ברור מדוע. גם נתניהו מבין שבכל רגע נתון הוא נמצא ערב בחירות, וכשיש בחירות הוא אינו מוכן להסתבך בגזירות.
כעת, ערב תקציב 2024, עושה נתניהו הכל - אבל הפוך. הגירעון לא רק שלא יקטן, אלא יגדל. מדברים על קיצוץ הטבות המס הפנסיוניות בעיקר לחוסכים בקרנות ההשתלמות, אבל יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד צוחק להם בפנים. מפנטזים על סגירת משרדי ממשלה מיותרים, אבל נראה אותם נוגעים במשרד המודיעין של גילה גמליאל או במשרד הפטנטים של אורית סטרוק. והאם באמת יהיו רפורמות? אשרי המאמין. די אם לא יבטלו את אלה הקיימות.
כשאין רפורמות כלכליות, נודד נתניהו לתחום התמחותו העיקרי - ואלה מחוזות הספינים. נעזוב לרגע ספינים זולים מתיאטרון האבסורד כמו שליפת דיסקית החטופים במסיבת העיתונאים, או מופע הסטנד־אפ ההזוי בפני השוטרים. אם כל הספינים זו הבריחה להסכמי אוסלו, בניסיון להרחיק עדות ולהשכיח את אסון 7 באוקטובר (שם זמני עד שנתניהו ימציא שם ידידותי למלחמה). בואו נתעלם מכך שנתניהו תמך בכל לבו בהסכם אוסלו, הרחיב אותו ובנאום בר־אילן הסכים למדינה פלסטינית. בואו נשכח שיאסר ערפאת הפך אצלו "ידיד אמת", ושאבו מאזן הפך לידיד נפש והוזמן לשש־בש.
אבל למען השם: כמבוגר האחראי הכלכלי בדימוס, מצופה ממך אדוני ראש הממשלה להודות שהסכמי אוסלו לכל הפחות תרמו לצמיחת המשק והציבו את הכלכלה הישראלית על מפה הבינלאומית. כמי שהשתתף בוועידת גלובס הראשונה בבנייני האומה בירושלים ב־1993, נדהמתי לגלות עשרות כאפיות של אנשי עסקים ממדינות המפרץ. שפשפתי עיניים ולרגע חשבתי שנקלעתי לסעודיה.
ההסכמים הביאו לישראל פירמות רב־לאומיות שכף רגלן לא דרכה כאן לפני, כמו מקדונלד'ס ונסטלה. בזכות הסכמי אוסלו היחסים עם סין הופשרו. מאוחר יותר נחתם הסכם השלום עם ירדן ועם מדינות באפריקה. מכל זה מתעלם נתניהו באמצעות נרטיב הספינים העדכני. הוא כולל כמובן את המילים אני, אני ואני - עד שזה מגיע ללקיחת אחריות.
קבוצת עזריאלי בישרה השבוע על סגירת האתר עזריאלי דוט קום, שגרר בשש השנים האחרונות הפסדים הנאמדים ב־370 מיליון שקל. עשרות מעובדי האתר יפוטרו, ונגוז החלום להגביר את פעילות הסחר המקוון באמצעות האונליין. קבוצת עזריאלי, שבבעלות דנה עזריאלי, גורפת רווחים של עשרות מיליוני שקלים לשנה. רק באחרונה השלימה אקזיט למכירת חוות שרתים ב־3.2 מיליארד שקל. כלומר, היא יכולה להרשות לעצמה למחוק הפסדים בסדר גודל כזה. בעצם לא. שום גורם עסקי אינו מוכן להפסיד סכומים כאלה, ואפילו לא מיליוני שקלים בודדים. אבל בכל זאת מדובר בחלק ממהלך העסקים השוטף של קבוצה שחיפשה בסך הכל מנוע צמיחה נוסף.
והיא אינה לבד. גם שופרסל גוררת הפסד של כ־100 מיליון שקל בגין המיזם הפיננסי פייבוקס, שבשיתוף עם בנק דיסקונט. גם היא ניסתה להקים אתרי סחר בינלאומיים כמו מרקט פלייס או אמריקן אאוטלט, ולהתחיל במכירת מוצרי חשמל ואלקטרוניקה - וכשלה. הכדאיות העסקית לא הצדיקה את המהלך. עשרות מיליוני שקלים שהושקעו ירדו לטמיון.
מיזמי סחר מקוונים נוספים הוקמו וכשלו מסיבות שונות. העיקרית שבהן, לטעמי, היא התחרות עם אתרי סחר בינלאומיים כמו אמזון או גוגל. יש לכך סיבות אובייקטיביות, כמו הניסיון שצברו האתרים הבינלאומיים בתחום האי־קומרס, כגון היכולת להקים מרכזים לוגיסטיים (מרלו"גים), היכולת לשנע את הסחורות תוך זמן קצר ויתרון המימון.
אבל יש יתרון עצום אחר, שמשום מה עזריאלי החביאה בהודעת הסגירה. מדובר ביתרון עצום הנוגע לפערי מע"מ. נכון להיום, ישראלי המזמין מוצר באונליין באחד מאתרי הסחר הבינלאומיים פטור מתשלום מע"מ. הפטור של 17% מגובה הקנייה, שניתן לפני יותר מעשור בתירוץ של מלחמה ביוקר המחיה, עושה את כל ההבדל בין כדאיות קנייה לאי־כדאיותה. הפטור מפלה לרעה את הסוחרים המקומיים ומעודד יצרנים מסין, מטורקיה ומשאר "חובבי ציון". יותר מכך, הפטור ממע"מ עולה לקופת משלם המסים כ־1.2 מיליארד שקל לשנה - ולא צריך לפרט כאן מה ניתן היה לעשות עם הכסף.
יותר מזה: לו הפטור היה מבוטל, המסחר המקומי היה מתאושש. על פי איגוד לשכות המסחר, שכבר שנים נלחם בפטור זה, התוספת למחזור העסקים במשק הייתה מסתכמת ב־3 מיליארד שקל. עזריאלי לא הייתה צריכה לפטר 70 עובדים במקרה של ביטול אפליית המע"מ. סוחרים מקומיים אחרים כמו פוקס או טרמינל X לא רק שלא היו צריכים לפטר, אלא היו מגייסים מאות עובדים. אלה היו מניעים את הכלכלה המקומית, מגדילים את מחזורי המסחר, ובעקבותיה את תשלומי המס. ומה עושה המדינה? במקום לבטל את הפטור המעוות הזה, בעיצומה של המלחמה ומתקפת החות'ים בתימן על נתיבי הסחר בים סוף היא ממשיכה לעודד את סוחרי העולם.
לנוכח הזינוק בהוצאות המלחמה, תקציב 2024 הולך להיות תקציב מהגיהינום, שבו כל שקל ושקל חשובים. פקידי האוצר מבינים שיש לבטל את הפטור המעוות הזה. אלא ששרי האוצר (לדורותיהם) החליטו עד היום להשאירו אך ורק משיקולים של יוקר המחיה והורדת מחירים. נזכיר שפטור כזה אינו קיים או שקיים חלקית בלבד במדינות האיחוד - אז איפה אנחנו ואיפה הם. אז אם סמוטריץ' החליט השבוע להחזיר את המס על משקאות ממותקים, הגיע הזמן לבטל את הפטור על קניות באתרי הסחר בחו"ל למען בריאות הכיס ובריאותם הנפשית של סוחרי ישראל.
הרשתות הקמעונאיות הן הגורמים העסקיים המושפעים ישירות ממלחמה עזה. 300 רשתות שונות המעסיקים 300 אלף עובדים עם מחזור עסקים שנתי של 80 מיליארד שקל מאוגדות בלשכות המסחר. כיו"ר התאגדות הרשתות משמש שחר תורג'מן, שהינו גם יו"ר קבוצת בריל. האיגוד הוא גוף ענק, וכל תזוזה במצב הרוח של כלכלה הישראלית משפיעה על מצב העסקים.
אחד הנושאים המדוברים נוגע להחלטה של קבוצת עזריאלי לסגור את האתר עזריאלי דוט קום (החלטה שעל משמעויותיה עמדתי בקטע הקודם). "ממש לא מפתיע אותי בכלל שגוף ענק כמו עזריאלי נאלץ לסגור את אתר הסחר. זאת הוכחה ניצחת נוספת לקושי הבלתי נסבל של החזקת אתרי סחר בישראל. יש אפליה מקוממת של המדינה כנגד העסקים, וזה בלתי ניתן להבנה. אמרתי את זה לשר האוצר הנוכחי, לשרי האוצר שקדמו לו וגם לראשי הממשלה בשנים האחרונות. העוול זועק לשמיים. זה כאילו שהמדינה מחלקת שוברי הנחה בגובה של 17% לכל האזרחים, בתנאי שיממשו את השוברים רק בקניות בחו"ל. האם זה נראה לך הגיוני?".
קבוצת בריל, שבראשה עומד תורג'מן, נחשבת לאחת מקבוצות האופנה הוותיקות. מניותיה נסחרות בבורסה, ומחזור העסקים השנתי שלה נאמד ב־600 מיליון שקל. הקבוצה מונה 240 סניפים, שבהם מועסקים 1,400 עובדים. מותגי הרשת הם גלי, לי קופר, ניין וסט, נאוטיקה, טימברלנד ואמפריום. המותגים נמכרים באמצעות הסניפים, וכן דרך חמישה אתרי סחר אונליין. קשה להאמין שישראלים לא נתקלו באחד ממותגי הקבוצה.
ואכן הפדיונות בענף נמצאים במגמת התאוששות. בימים אלה ניתן לקנות במחירים של סוף עונה, בין השאר מפני שהחורף אינו מגיע. מצב הרוח לא בשמיים בעקבות הבשורות הקשות מהחזית, אבל אנשים מתחילים בהדרגה להתאוורר. מי שספגה את המכה הקשה ביותר בתחום הקמעונאות היא לא אשקלון ולא אשדוד - אלא דווקא אילת. הפדיונות בעיר הדרומית עומדים כיום על 60% בהשוואה לתקופה אשתקד, היות שכמעט אין תיירות. אילת הפכה לעיר מקלט ל־40 אלף מפונים, ולהם בוודאי אין מצב רוח לקניות. אם לא די בכל אלה, הענף ואילת מתמודדים עם קשיי הסחר שנוצרו בעקבות איומי החות'ים מתימן.
"אנחנו מרגישים את האיום בשני אופנים: זמן ההגעה של מוצרים מהמזרח ומסין הוכפל לחודש וחצי, ועלויות ההובלה מתייקרות ב־30%. אבל ההשפעה על המחיר במוצרי אופנה תהיה 4%־5%, שאותה נספוג. ההשפעה על מוצרים בנפח גדול, כמו מקררים ומוצרי חשמל, תהיה יותר משמעותית. המשבר הפך לבעיה עולמית ולא לישראלית בלבד - ואני מניח שכך ייפתר".
ח"כ מיקי לוי (יש עתיד), המשמש כיום כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, צבר מספיק מיילג' בפוליטיקה ובשירות הציבורי כדי לומר את אשר על לבו ללא מורא וללא משוא פנים. מי ששימש כמפקד משטרת ירושלים, כיו"ר הכנסת וכסגן שר האוצר, מכיר היטב את האותיות הקטנות של הפוליטיקה הישראלית.
"בוועדה לביקורת המדינה מתמקדות הישיבות בימים אלה אך ורק בנושאים הקשורים למלחמה, כמו אספקת מים או מזון לשעת חירום. בנושאים אחרים שאינם קשורים למלחמה, כמו המטוס השערורייתי לראש הממשלה בעלות 750 מיליון שקל ותחזוקה שוטפת של 44.5 מיליון שקל, אני לא דן בינתיים", אומר ח"כ לוי.
התרעות פיקוד העורף