התמשכות המלחמה בדרום והמעבר הצפוי לשלב הבא מעלים את המתח בחזית הצפונית, ובישראל שואלים להיכן פניו של חיזבאללה. בימים האחרונים היקפי האש של הארגון השיעי הולכים ועולים. המחבלים מנסים לאתר מטרות כואבות לפגיעה, ולפי שעה הוא מתקשה לאתר מטרות רבות כאלו ביחס לפגיעה המשמעותית שהוא סופג בתקיפות צה"ל. בניסיון לחפות על המציאות הזו חיזבאללה מגביר את המערכה הפסיכולוגית שמלווה את הירי: הוא שולח "כתבים" מטעמו לתעד את הפעולות ומשחרר מסרים בניסיון ללחוץ על תושבי הצפון, שנמצאים תקופה ארוכה מחוץ לבתיהם.
עוד קונספציה שגויה שעוצרת שחרור חטופים: חמאס לא יצא למלחמה כדי לשחרר אסירים
הגדוד של פריג'ה לרמטכ"ל: "תמוך בו כפי שגיבית את הלוחמים שהרגו חטופים"
במקביל צה"ל מגביר את התקיפות שלו בדרום לבנון מתוך מטרה לשלול כמה שיותר מטרות של כוח רדואן בעיקר מדרום לקו נהר הליטאני. התקיפות הללו כוללות פגיעות ביכולות ההגנה האווירית של חיזבאללה, בין השאר מיוחסת לחיל האוויר תקיפה בימים האחרונים סמוך לקו החוף דרומית לצור. למרות שמבחינה צבאית טהורה, של פגיעה בתשתיות צבאיות ומספרי הרוגים, המאזן נוטה באופן מובהק לטובתה של ישראל, חיזבאללה אינו מאותת בשלב הזה כי המחירים הללו שהוא משלם מרתיעים אותו מהמשך הלחימה במאפיינים הקיימים, שלא השתנו באופן מהותי מתחילתה של המלחמה גם אם התעצמו מעט בימים האחרונים.
צומת ההחלטה מבחינת ישראל הולך ומתקרב, לאחר שלושה חודשים שבהם חיזבאללה היה זה שיזם את העימות בגבול הצפוני מבלי להיגרר למלחמה כוללת בזירה זו. הדילמה הנוכחית כוללת בתוכה כמה שאלות. מה תעשה ישראל כאשר תעבור לשלב הבא בלחימה ברצועת עזה, שם תימשך המלחמה אך תאופיין בפשיטות בעיקר בדרום הרצועה, ובאחזקה של מספר כוחות קטן יותר. הממשלה מעוניינת להחזיר את המשק לתפקוד תחת שגרת מלחמה, אך כיצד תנהג במציאות שבה חיזבאללה יכפה על ישראל שגרת לחימה בזירה הצפונית שאינה מאפשרת את השבתם של עשרות אלפי תושבי הצפון לבתיהם?
זו אינה השאלה היחידה. ייתכן שגם אם חיזבאללה במעבר לשלב הלחימה הבא ינצור את האש, מהחלטה עצמאית או במסגרת הסדר מדיני כזה או אחר, עדיין תישאר ישראל עם התלבטות מורכבת. גם אם חיזבאללה לא יירה, הוא עדיין יימצא קרוב לגבול עם ישראל. זו סוגיה שבכירי הדרג המדיני והצבאי הגדירו כ"מציאות שלא יאפשרו שתתקיים שוב", מכיוון שפוטנציאל האיום מצד חיזבאללה גדול.
בשבועות האחרונים היו ניסיונות, בעיקר דרך ארצות הברית אך גם דרך צרפת, להגיע להסדרה מדינית בסוגייה זו. המודל שדובר בו אינו זהה להחלטה 1701 של האו"ם שסיימה את מלחמת לבנון השנייה, אך יש בו מרכיבים דומים בהיבט הסגת כוחות חיזבאללה לאחור ומימוש אחריות של צבא לבנון וכוחות בינלאומיים בדרום המדינה. מנגד, הסדרה כזו קשורה בהתנהלותו של משא ומתן וצפויה לדרוש מחירים גם מישראל, שעלולים להיות לא פשוטים גם מבחינה פוליטית וציבורית. כתוצאה מכך, כרגע למרות המאמצים של המתווכים, ניכר כי לא נרשמה עדיין התקדמות משמעותית בהגעה להסדר. נראה כי בשני הצדדים אין כרגע בשלות להגיע להבנות במישור המדיני.
לפיכך, קיימות בזירה הצפונית שתי אפשרויות עיקריות. אחת היא שבניצול המעבר לשלב הבא במלחמה בדרום או שתתרחש התפתחות בנושא החטופים, חיזבאללה "יירד מהעץ", יפסיק לירות ויתרחק מהגבול. סביר להניח שהחלק השני של המשוואה הזו, מלבד הפסקת הירי, זו האפשרות הפחות סבירה כרגע. כתוצאה מכך, נראה כי ישראל הולכת ומתקרבת לרגע שבו היא תידרש להחליט אם להפעיל יותר כוח צבאי בלבנון, מה שעשוי כמובן לדרדר את המצב לעימות בהיקף משמעותי הרבה יותר.
בימים הקרובים צפויים להגיע לישראל בכירים אמריקאיים רבים לדיונים ומשימות שונות, ובהם גם מזכיר המדינה אנתוני בלינקן. מלבד העיסוק בזירת עזה ובשיח המשותף על היום שאחרי ברצועה, האמריקאים יבקשו לעסוק באופן נרחב בזירה הצפונית מתוך הבנה שהזמן שחולף והמעבר הצפוי לשלב הלחימה הבא בדרום הולכים ומקרבים את ההסלמה בצפון. מכאן גם הצורך האמריקאי להוביל את ישראל למנגנון שייספק לישראל את הצרכים הביטחוניים שלה, בדגש על היכולת להעניק ביטחון לתושבי קו העימות בצפון. פתרון כזה, שידרוש גם מחירים מישראל, עשוי לטמון בחובו גם אתגרים פוליטיים עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו ויכול להוביל לביקורת כלפיו.