בתקופה הקרובה ישראל מגיעה לצומת קבלת החלטות מורכב, הן בזירת הצפון והן בזירת הדרום. בעזה, צה"ל רושם הישגים משמעותיים בשטח, ואחת הגישות במערכת הביטחון טוענת שהמשך הלחץ והזמן יוביל להעמקת ההישגים. גישה נגדית טוענת שלוחות הזמנים עובדים כעת לרעת ישראל, הן במימד המדיני והן בשאלת החטופים, ולכן צריך כעת לשנות באופן משמעותי את אופן הפעולה ברצועה. המפקדים בשטח מרוצים מאוד מההצלחות המבצעיות שצה"ל רושם בכמעט כל היתקלות, אולם המשך הפעולה באופן הנוכחי ידרוש כנראה זמן ארוך מאוד, וישראל זקוקה לגם ל"הישג אסטרטגי" בעזה ולא רק להצלחות טקטיות.
מחבלים בבי"ס ומתחם לייצור פצצות: כוחות צה"ל פועלים במרכז הרצועה | צפו
שוחד במעבר רפיח: הדרך היצירתית של העזתים לעבור למצרים | דיווח
התסבוכת האסטרטגית של ישראל חריפה אפילו יותר בצפון. גם שם, מבחינה טקטית כמעט בכל קרב היתרון היחסי עומד לטובת צה"ל ולרעת חיזבאללה. מספר הנפגעים בשורות ארגון הטרור השיעי הוא גבוה יחסית, ונסראללה מאבד נכסים חשובים. מנגד, חיבזאללה הוא זה שמכתיב את הקצב ויצר רצועת ביטחון דה-פקטו בתוך שטח ישראל.
במקביל לניסיונות התיווך של השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין, בשבועות האחרונים ישראל הגבירה את הקצב ואת עוצמת פעולותיה בלבנון, בניסיון לצאת מהקיפאון הנוכחי. לפי שעה, המשוואה שחיזבאללה מצליח לייצר היא שככל שיש לחימה בעזה - הלחימה תימשך גם בצפון, וישראל עדיין לא הצליחה להוציא את הארגון הלבנוני משיווי המשקל בסוגיה הזו.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
אין ספק ש"ציר ההתנגדות" האיראני זיהו את החולשה האסטרטגית של ישראל ערב ההחלטה לצאת למתקפת הפתע ב-7 באוקטובר. בחודשים שקדמו לטבח בדרום גבר הביטחון גם של חיזבאללה, מה שהוביל, בין השאר, לפיגוע במגידו ולאירועים נוספים, וכתוצאה מכך התריע בזמנו שר הביטחון יואב גלנט והציג "אזהרה אסטרטגית", לפיה מדינות הציר האיראני מזהות נקודת חולשה של ישראל.
עם זאת, אין אינדיקציות שהייתה תכנית מסודרת וקונקרטית של חמאס, חיזבאללה, איראן ויתר חברות הציר למתקפה משולבת. בסופו של דבר יחיא סינוואר הפתיע את חיזבאללה בהחלטה לצאת למתקפה גדולה בשמחת תורה, חמאס, על פי פרסומים זרים, עדכן את ארגון הטרור הלבנוני זמן קצר מאוד על הכוונה לעשות כן. בבקשה הזו קרא חמאס לנסראללה להצטרף למתקפה מקבילה בצפון, אבל כידוע הבקשה לא נענתה באופן מלא וסינוואר במובנים רבים מצא את עצמו נלחם לבד ב-7 באוקטובר.
מצד שני, בשבועות ובחודשים שלאחר ה-7 באוקטובר, סינוואר הצליח בפועל לגרור את הציר כולו לעימות פעיל עם ישראל – בלבנון, בסוריה, בתימן ובזירות נוספות. ההערכה היא שמכלול השיקולים הללו הוביל את נסראללה למצב הנוכחי, שבו חיזבאללה מנהל לחימה בהיקף נרחב עם ישראל. אולם לפי שעה, נמנע מכניסה למלחמה בהיקף מלא. חיזבאללה מצליח לגרום לישראל פגיעות קשות, אולם המלחמה הנוכחית פוגעת גם בו באופן משמעותי וצה"ל גורם לו לאבד נכסים משמעותיים, בעיקר בדרום לבנון ובשטחים הקריטיים הסמוכים לגבול.
לכן השאלות שעומדות כעת בפני מקבלי ההחלטות הן קשות: האם ניתן להפוך את ההישגים הטקטיים להישג אסטרטגי, וכיצד להימנע מהסתבכויות וסיכונים כתוצאה מכך. התשובות לשאלות הללו קשורות גם לסוגיית "היום שאחרי" בעזה, וככל שהממשלה מתקשה לקבל החלטות בעניין הזה כתוצאה משיקולים פוליטיים, המציאות בשטח מסתבכת והמתיחות המדינית – גם מול ארצות הברית – עולה.