אמו של סרן ניר בנימין ז"ל במיל' שנפל בקרבות בעזה, ביקשה מהקהל שהגיע לחלוק לו כבוד אחרון: "יש לי בקשה קטנה אליכם, אם אתם יכולים לצעוק 3 פעמים עם ישראל חי". מיכל ביקשה לקרא בקול את המשפט האלמותי שמסמל את הרוח החזקה של העם היהודי ואת יכולת ההישרדות המופלאה שלו לאורך כל הדורות, בתקופות של מלחמות, משברים ורדיפות.
חוששים מעימות ישיר מול רוסיה? בבריטניה מודים: "הצבא שלנו קטן מדי"
"אהוד אולמרט רצה להכריע את החמאס, ברק רצה סבב מהיר"
הקהל כמובן נענה לבקשתה וקרא אחריה 3 פעמים את "עם ישראל חי", המילים העוצמתיות שהיום מהדהדות בכל מקום בארץ מקצה עד קצה, בקרב כל שכבות החברה ובעיקר בקרב הלוחמים ששואבים מהן את האומץ, הנחישות והדביקות במטרה. מילים מרטיטות כמו תפילת "אל מלא רחמים" שבוקעת את שערי שמיים, ואתמול נאמרה ליד 24 קברים של חללי מלחמה שחייהם הצעירים נקטעו באיבם.
אני חושבת שבבקשתה של מיכל, האם השכולה, לקרא "עם ישראל חי" בהלוויית בנה, היא ביקשה לא רק להנציח את זכרונו, אלא למצוא נחמה כלשהי בכך שהוא לא מת לשווא, אלא הקריב את חייו על מנת שעם ישראל ימשיך לחיות.
יונית לוי מגישת המהדורה, ראיינה את מיכל שהייתה כל כך תשושה, חלשה ושבורה מגודל האסון שפקד אותה, שבקושי הצליחה להגות את המילים ולהחזיק את עיניה פקוחות. ובכל זאת, הצליחה לאסוף את מעט הכוחות שנשארו בה ואף להתנצל על דבריה שלטענתה היו מבולבלים.
וכאן, פגשנו יונית לוי אחרת, יונית לוי שונה ממי שאנחנו רגילים לראות על המסך. לא עוד, "מלכת הקרח", כפי שגולשים ברשת נוהגים לכנותה, אלא מלכת קרח שנמסה למראה האם שאיבדה את היקר לה מכול. יונית פנתה אליה בטון רך עוטף ואפילו טיפולי ואמרה לה שהיא בכלל לא מבולבלת אלא מדברת בצורה כל כך מדויקת וכואבת.
עם הרבה אמפטיה, חמלה ורגישות עודדה יונית את מיכל לפתוח את סגור ליבה ולספר על הילד שאיבדה. ואמנם, האם שהתקשתה בתחילת הריאיון למצוא את המילים, הפעם נפתחה וסיפרה על בנה "שיש רק אחד כמוהו", הילד המוצלח שלה, החכם, הענו, יפה התואר, הקצין והג'נטלמן, שעזב אפילו את חברתו נעמי ביום שאושפזה בבית החולים, ויצא להילחם בעזה כי ראה בלחימה הזו ערך עליון. היא סיפרה על החשיבות שהוא ייחס לאחדות העם ולאמונה שצה"ל מנצח.
על אף הצער שהביעו פניה, זו הייתה שעתה היפה של יונית לוי, שהפגינה אינטליגנציה רגשית גבוהה, והצליחה לדובב את האם הכאובה. יונית מגישת החדשות, שתמיד יודעת לשמור על איפוק מרוסן ולעולם לא להסגיר את רגשותיה, הפעם לא יכלה להסתיר אותם. מבע פניה ועיניה אמרו הכל, ובעצם ביטאו את התחושות של כולנו, שאתמול כאבנו ובכינו ביחד עם כל המשפחות האבלות.
ומיכל האם השכולה היקרה והאהובה שניכר בה הכאב החודר והבלתי ניתן להכלה של כל אותן המשפחות השכולות שדפקו על דלתם עם בשורת האיוב, מתחילת המלחמה, מדינה שהפכה למדינה שכולה,
השאירה בדבריה את מורשת בנה, סרן ניר בינימין ז"ל, שהיה חשוב לו שנשמור על האחדות של כולנו , שביקש שנדע שהצבא חזק ומנצח למרות כל הפסימיות המשודרת באולפנים, ושבמותו ציווה לנו את החיים במדינה שלנו "עם ישראל חי".