ממש במקביל לאסון הכבד השבוע בפאתי אל־מע'אזי, 600 מטר בלבד מהגדר, שבו נפלו 21 לוחמי צה"ל, התקדמה אוגדה 98 שלב נוסף ומשמעותי מאוד בלב מחנה הפליטים של ח'אן יונס. יש בהקבלה הזו כדי לספר מעט על מורכבות מלחמת הגרילה, במיוחד כאשר היא נמשכת זמן רב - כבר כמעט ארבעה חודשים. זאת כאשר אין עוררין על פערי העוצמה בין צה"ל לחמאס, כפי שבאו לידי ביטוי בכיבוש זמני של העיר עזה – אבל עכשיו זה זמן מחנה הפליטים ח'אן יונס.

גלנט חושף: "החמאס במצוקה, הארגון קורס אל תוך המנהרות שבנה"

האירועים הקשים ביותר לכוחותינו מתרחשים בדרך כלל בשולי המאמץ העיקרי: בשלב הטיהור, בפיצוץ תשתיות טרור, בתים, מנהרות, נמ"ר עמוס בחומרי נפץ, או במקומות שבהם הפעילות המבצעית מתקבעת על מציאות של שגרה, במאפייני פעילות מבצעית שחוזרת על עצמה. ככל שזמן הלחימה בעזה מתארך, אתגר שבירת השגרה המבצעית הופך למורכב יותר.

השגרה, יודע כל מפקד, היא האויב הגדול ביותר שיש ללוחמים ולמסגרות הלחימה בשטח אויב. זוהי לחימת גרילה, שבה מבין האויב היטב כי אין לו יכולת להתמודד מול העוצמות של צוותי הקרב החטיבתיים, שלא מותירים לו ולגדודיו סיכוי של ממש, במיוחד כאשר צוות קרב חטיבתי יוצא להתקפה ולקרב התקדמות.

אסור לזלזל באויב גם כאשר ברוב המוחלט של המפגשים האלימים ידם של כוחות צה"ל על העליונה, וממש מומלץ שלא לכנות את האויב פחדן, כפי ששמעתי השבוע מכמה מפקדים שטענו בראיונות לתקשורת כי המחבלים בורחים ברוב המקרים ממגע, עולים על אזרחי, מניחים את הנשק ונסוגים לאזור אחר בחסות בריחת האזרחים מאזורי הלחימה - או שמתחפרים בתוך המנהרות לאחר שעלו לרגע לנסות ולירות אר־פי־ג'י.

אין ממש צורך ביצירת גלוריפיקציה מוגזמת ביכולות של מחבלי חמאס, ובדיוק באותה מידה אין ליצור תדמית מוגזמת מהכיוון ההפוך שלה.

נכון, גם ברמת לוחם הפרט, האימון והציוד רחוקים מאוד מאלה של לוחמי צה"ל ומהיכולת שלהם, והעולם הצבאי כבר ראה לוחמים מיומנים, מקצועיים ומאומנים הרבה יותר מהם. מאידך, מפקדים זוטרים או בכירים שפעם אחר פעם מתארים את לוחמי האויב כעכברים פחדנים המסתתרים במנהרות ובמחילות אינסופיות, בונים במו ידיהם את תחושת הזלזול באויב ואת תחושת השאננות והפגיעה במשמעת המבצעית שכל כך מסוכנות בשדה הקרב.

לסוג הלחימה הזה בדיוק נערך חמאס במשך שנים ארוכות. לכל מי שטוען שבארגון הטרור לא האמינו שצה"ל - כתגובה למתקפת 7 באוקטובר - יגיב בתמרון ובהתקפה שעוברת רגלית לאורכה ולרוחבה של כל הרצועה, נותר רק להסביר את תפיסת ההגנה, הביצורים התת־קרקעיים ותורת הלחימה ההגנתית שפיתח חמאס באמצעות המנהרות - גם באזורים שרחוקים יחסית מקו החזית והגבול מול ישראל, כמו למשל במחנה הפליטים של ח'אן יונס.

אירועי 7 באוקטובר, ההפתעה המוחלטת שספגנו, בניית מערך ההגנה התת־קרקעי המבוצר, פיתוח טכניקות לחימה ויכולות הייצור העצמי שפיתח חמאס בכ־15 שנה, מחייבים אותנו עכשיו להרבה יותר צניעות ולהימנעות מזלזול ביכולות האויב. הוא עצמו בוחן את הישגיו בסרגל כלים שונה לחלוטין מזה שבו אנחנו מבקשים לראות את הפסדיו בשדה הקרב בעיר עזה או בח'אן יונס.

את הישגיו מבקש חמאס בגביית מחיר מלוחמי צה"ל ובפגיעה בהם. לא מן הנמנע כי את הפעילות של לוחמי צה"ל להשמדה ולפיצוץ מבנים באמצעות חומרי חבלה במרחב החיץ, סמוך כל כך לגבול עם ישראל, סימן חמאס כהזדמנות נדירה לגרום לאירוע רב־נפגעים לצה"ל. ספק רב אם הוא העריך שבירי נ"ט בודד למבנה שבו היו המוקשים הוא יצליח לגרום לפגיעה כל כך קשה ולאסון הכבד. עם זאת, הנחת המוצא מבחינת צה"ל צריכה להיות כי חמאס זיהה נקודת תורפה ומחפש את המקומות שבהם הפעילות המבצעית כבר חוזרת על עצמה באופן קבוע והשגרה מאיימת בה לעתים על הדריכות המבצעית.

מבחינת חמאס, הישרדות היא שם המשחק, ומכאן גם רצונו לסיים את המלחמה, לאחר ששינה לתמיד את מהלכי ההיסטוריה של הסכסוך הישראלי־פלסטיני. זו גם הסיבה העיקרית לכך שגם כאשר המשימה הדחופה ביותר היא עמידה במטרת המלחמה של שחרור החטופים, שמשמעותה גם הפסקת הלחימה לתקופה שתיקבע בהסכם אם יושג כזה, לאחר הפוגה כזו יהיה חייב צה"ל להמשיך להילחם בעזה עד להשגת הכרעה ברורה מול חמאס.

שלב ההתפכחות

האסון הכבד באל־מע'אזי העיב במידה רבה על ההתקדמות המרשימה של אוגדה 98 בח'אן יונס. למעלה מ־50 יום כבר נמשכת הלחימה המורכבת של האוגדה על העיר, שנחשבת לאחד ממעוזי חמאס הקשים ביותר מעל ומתחת לקרקע. לעומת צפון הרצועה, כאן בעיר נותרו הרבה יותר אזרחים, ולמרות זאת - ההתקדמות של חטיבות האוגדה לא נבלמה בשום שלב. וככלל, יחסית למורכבות הלחימה בשטח העירוני הצפוף, מספר הנפגעים לכוחותינו אינו נחשב גבוה.

גם מתחת לקרקע בעיר התחתית של ח'אן יונס, הכוחות המיוחדים שפועלים תחת האוגדה נלחמים ומתקדמים במנהרות עשרות ק"מ. זאת, בניגוד לכל אמונה קודמת של הצבא לגבי היכולת לאפשר דפוס כזה של פעולה לכוחות שלנו. המציאות לא הותירה ברירה אחרת, כאשר התברר מהיום הראשון למלחמה כי מרבית היכולת הצבאית, השליטה והפיקוד של חמאס נמצאים מתחת לאדמה.

עם זאת, מוטב גם להסתכל למציאת בעיניים. חמאס מנהל קרב נסיגה במנהרות, ומשיחות עם בכירים במערכת הביטחון ניתן להתרשם כי קיים סיכוי סביר מאוד שבכירי חמאס, ובמיוחד יחיא סנוואר ומוחמד דף, שאת ראשיהם מבקשת ישראל, אינם נמצאים כבר בעיר התחתית של ח'אן יונס. אותו סיכוי, אגב, קיים גם בנוגע לחטופים הישראלים שחלק מהם הוחזקו במנהרות שצה"ל חשף לאחרונה.

כמעט ארבעה חודשים של מלחמה מובילים גם להתפכחות. כאשר בישראל טוענים כי רק לחץ צבאי יביא לשחרור חטופים, מתכוונים לכך שזה מה שיוביל לשיפור בתנאי הפתיחה של המשא ומתן, שבינתיים מתקשים לקדם אותו. זאת בידיעה כי הסיכוי לשחרור משמעותי של חטופים ישראלים במבצע צבאי הוא מאוד נמוך בתנאים הקיימים. גם בנושא בכירי חמאס, החודשים האחרונים הוכיחו כי צריך הרבה סבלנות, ועדיף שלא לצאת בהצהרות כאילו עוד מעט לוחמי צה"ל ימשכו מתוך המנהרות את דף וסנוואר.

לאחר יותר מ־50 יום של לחימה בח'אן יונס, ההתקדמות במחנה הפליטים של העיר היא ככל הנראה הקרב המשמעותי האחרון מול יכולת סדורה של חטיבת ח'אן יונס. קציני האוגדה מספרים כי במחנה הפליטים נערך חמאס לעימות שמתרחש גם מעל הקרקע - הרבה יותר קרבות, הפגנת יכולת פיקוד ושליטה והפעלת תצפיות ורחפנים בניסיון לפגוע בלוחמי צה"ל גם מתחת לשטח הבנוי. כל זאת, כאשר במהלך הלחימה המורכבת, יש עדיין במחנה הפליטים עשרות אלפי אזרחים שבחסותם פועל חמאס.

גם כאן בלב מחנה הפליטים, ממש כמו בבית החולים שיפא בעיר עזה, בית החולים נאצר הוא קומפלקס מבנים גדול שביניהם התמקמו אלפי פליטים. על פי הערכות הצבא, גם בבית החולים הזה לחמאס מוצב שליטה ובסיס צבאי מרכזי מעל ומתחת לקרקע – וכן כמה מאות מחבלים. הדילמה כעת בצה"ל היא אם לטפל בבית החולים נאצר בדרך דומה למה שהתרחש בשיפא. פעולה כזו עשויה לדרוש מצה"ל משך זמן של שבועות בודדים, שבהם חמאס יבקש לגבות מחיר תדמיתי נוסף בלגיטימציה הנשחקת מאוד של ישראל.

רפיח באופק

כך או כך, ישראל נמצאת במרחק של שבועות בודדים מסיום החלק המרכזי של הלחימה העיקרית לפירוק היכולת הצבאית הסדורה של חטיבת ח'אן יונס וארבעת גדודיה. בהסתכלות טקטית אופרטיבית, מדובר בהישג ראוי של אוגדה 98, שמצטרף להשתלטות על העיר עזה וצפון הרצועה ופירוק שתי החטיבות שם. לאחר שלב הלחימה העיקרי על ח'אן יונס, יישאר עוד שלב הטיהור, ובו יהיה צורך להחליט כמה עמוק עוד ייכנסו לוחמי צה"ל למבוך המנהרות של ח'אן יונס, שנמתח על פני כ־160 ק"מ, במפלסים ובעומקים שונים מתחת לאדמה.

אבל ההתקרבות לקראת הכרעת הגדוד האחרון של חטיבת ח'אן יונס מקרבת עוד יותר את ישראל לעבר הצומת שהדרג המדיני היה אמור מזמן לקבל בו החלטות. כבר עכשיו אוגדה 98 היא האחרונה שעדיין פועלת בעזה כאוגדה מתמרנת בעוצמות מלאות. גם אצלה, אפשר להניח, צפויים בקרוב שחרורים של חטיבות מילואים. לאחר שחטיבת כפיר כבר יצאה מהשטח, חטיבת מילואים אחרת, והיא חטיבת הצנחנים הדרומית, אומנם צפויה להצטרף בקרוב ללחימה עם האוגדה. עם זאת, גם בגזרה הזו צה"ל צפוי לבצע דילול נוסף בהיקף החטיבות שלוקחות חלק בלחימה, בהתאם לצרכים המבצעיים.

גם אוגדה 99 סיימה את תפקידה במסדרון נחל עזה, כך שמסגרת חטיבתית היא זו שמחזיקה כרגע במשימה להחזיק את המסדרון והציר הלוגיסטי שמבתר את הרצועה מצפון לדרום. ואילו בצפון הרצועה פועל צה"ל בפשיטות חטיבתיות לאזורים שבהם מזוהה התארגנות מחדש של חמאס ותשתיות שיגור רקטות שמהם ירה ארגון הטרור בשבועות האחרונים. הפעילות הזו הוכיחה השבוע יעילות בפגיעה במחבלים רבים - וניתן לומר שנרשמה השבוע גם ירידה בהיקף ירי הרקטות מצפון הרצועה לעבר ישראל.

הלחימה בשטחי הרצועה אומנם נמשכת, ואיתה גם הישגים לצבא, אבל כאשר מדברים בישראל על המשך הלחץ הצבאי על חמאס (אף שהיקף הכוחות שנמצא כעת בשטח נמוך הרבה יותר ממה שהיה בתחילת המלחמה), הכוונה היא בעיקר לח'אן יונס ולהמשך ביתור הרצועה לשניים. אולם כאשר צה"ל מתקרב מאוד לשלב שבו הלחימה העצימה בח'אן יונס תהיה מאחורינו, יהיה קשה מאוד להחזיק בטענה כי המשך הפעלת הלחץ הצבאי על חמאס יוביל לשחרור חטופים. בטח לא אם לא תישמר הרציפות בלחימה בהתקפה על רפיח, מיד או במקביל לח'אן יונס. זהו מהלך התקפי משמעותי נוסף שישראל מצהירה באופן גלוי כי תעשה אותו, אך נכון לעכשיו נראה כי ייקח עוד זמן עד שייצא אל הדרך.

בעזה ובגבול הלבנון יש לצה"ל אומנם הישגים טקטיים, אך כל אלה לא הובילו עדיין לתפנית אסטרטגית. בדרום, על פי שיטת הצבא בפעולה הסדורה כנגד חטיבות חמאס, חטיבות צה"ל כבר פעלו ברוב אזורי הרצועה על הקרקע. זאת, מלבד דיר אל־ בלאח ונוסיראת במרכז הרצועה, שצה"ל פעל רק בפאתיהם. וכמובן רפיח, וכן סוגיית ציר פילדלפי, שנותרה עדיין בלתי פתורה.

ברמה המדינית, ואף שמזמן כבר היו צריכים לעשות זאת, נמנעים ממשלת ישראל והקבינט מעיסוק לעומק ומקבלת החלטות בסוגיית "היום שאחרי". כאשר ממשלת ישראל לא מקבלת שום החלטות לגבי המדיניות בעזה, זה כבר גורם לעימותים ומתחים מול האמריקאים והמצרים, וגם מקשה על הצבא בתוכניות להמשך הלחימה ובניהול צפון הרצועה.

מעבר לדחיפות בכל הנוגע למצבם הגרוע וסכנת החיים שבה נתונים החטופים המוחזקים בעזה, לישראל יש אינטרס אמיתי להגיע להסכם בתקופה הקרובה, במקביל להשלמת הפעולה הצבאית מול חטיבת ח'אן יונס. אם אכן יושג הסכם, שלפחות כרגע עדיין נראה רחוק, את זמן ההפוגה מהלחימה, שעליו תתחייב ישראל במהלך שחרור החטופים הנוספים, תידרש ישראל לנצל לקביעת מדיניות ולניסיון להגיע להבנות במשולש היחסים עם מצרים וארה"ב בנוגע לציר פילדפי, מעבר רפיח ומנגנון הכנסת הסחורות לרצועה ולשאלת הגורם שינהל את הרצועה ביום שלאחר חמאס.

הפסקה כזו, אם תנוצל כראוי למרות המתחים הפוליטיים שהולכים וגוברים בתוך ממשלת החירום והקבינט המצומצם והרחב, עשויה לספק לצה"ל את הכלים לתכנן את הקרב הבא על רפיח, בהתאם למדיניות ברורה של הממשלה ולתיאומים המדיניים הנדרשים מול האמריקאים והמצרים.

דרוש מפנה

לאחר ארבעה חודשי לחימה בעצימות נמוכה מול חיזבאללה בגבול הצפון, ישראל מעדיפה פתרון מדיני מאשר הידרדרות למלחמה בעוצמה מלאה. גם כאשר המחירים הצבאיים שגובה צה"ל מחיזבאללה גדולים יותר באופן משמעותי, זה אינו משנה את המצב הבלתי נסבל של פליטות תושבי קו העימות מביתם ושל רצועת הביטחון שכפה חיזבאללה בפועל בשטחה של ישראל. בדרג המדיני והצבאי הבכיר מדברים על כך שצה"ל יגביר את עוצמת הפעילות הצבאית נגד חיזבאללה, וכי הסבלנות הולכת ופוקעת, אבל גם אם המצב יתדרדר למלחמה - מטרותיה לא יהיו דומות לאלה של המלחמה בעזה.

כלומר, לא השמדת היכולות הצבאיות של חיזבאללה, אלא מטרות צנועות יותר של הרחקת חיזבאללה מדרום לבנון, פגיעה ביכולות הצבאיות של ארגון הטרור וגביית מחיר כבד ממנו וממדינת לבנון. וכמובן, מעל כל אלה, ישנה מטרת־העל - להחזיר בביטחון את תושבי הצפון לבתיהם. ברור לצדדים כי אם תתפתח מלחמה בצפון, היא תסתיים בסופו של דבר במעשה מדיני בתיווך בינלאומי – כך שבישראל מעדיפים להגיע לאותם סיכומים ללא מלחמה, וסביר להניח שכך גם סבורים בלבנון.

אבל במצב שבו חיזבאללה לא מוכן להתחיל בשיח מדיני כל עוד נמשכת הלחימה בעזה, הסיכוי להסלמה רק הולך וגובר. במקרה הזה, הפוגה בלחימה בדרום עשויה לאפשר התקדמות מדינית גם בזירה הצפונית. זאת, כאשר מאחורי הקלעים הצרפתים פעילים מאוד בניסיונות להגיע להתקדמות מדינית, בעיקר באמצעות תמורות שונות לממשלת לבנון. בדרגים הבכירים בישראל לא צופים למהלך הזה אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד, וסבורים כי הסיכוי למלחמה גבוה יותר.

ועדיין, יש בישראל העדפה מובהקת למיצוי האפשרות הזו על פני מלחמה בהיקף מלא בעת הזו מול חיזבאללה בצפון. במצב הנוכחי של המלחמה, שניתן לאפיין אותו בקיפאון ובהיעדר מפנה אסטרטגי קרוב ונראה לעין, הרי שהסכם נוסף לשחרור חטופים עשוי להיות מפנה אסטרטגי חשוב עבור ישראל. זאת, כל עוד ברור שהלחימה מול חמאס תתחדש גם לאחר פרק זמן ההפוגה.