המצב היום הוא שצה"ל מדשדש קדימה כדי להשלים כיתור חאן יונס ובפריז מנסה פסגה מודיעינית בראשות ראש ממשלת קטאר להגיע להסדר שחלקו צבאי וחלקו מדיני. באמיתי אין דבר כזה 'כיתור חאן יונס' כל עוד לא 'כיתרו' את המנהרות בחאן יונס עד פילדלפי ולך תדע מה יש בהמשך. בינתיים בצה"ל ובמערכת הביטחון ממתינים למעורבות רה"מ בתהליכי ההסדר וראש הממשלה שאמור להתכתב עם המציאות נעלם ונאלם בישיבות עם הצמרת הביטחונית. נציגו בפגישות בפריז הוא ראש המוסד, אין לי מושג כיצד תידרך נתניהו את ברנע אבל יש לכולנו מושג ברור כיצד הוא מנסה לטרפד את ההסכם הזה.
כמו רוח רפאים שמגיחה מהשאול הוא צף במסיבת עיתונאים ומתקוטט עם כתבים ואלה נהנים לדקור אותו להנאת הקהל. אין לו בעיה לנזוף בעיתונאי לוחם מילואים שחזר אחרי מאה יום בעזה ולהתבכיין על כך שהעיתונאי מנהל נגדו מלחמה בעוד הוא, נתניהו, נלחם בחמאס. ואז, כשכולנו מזועזעים מהצביעות חוצפה עליבות במעמד הזה שולף נתניהו את נשק יום הדין שנועד לטרפד את השיחות בפריז: 1. לא נפסיק להילחם. 2. קטאר היא האויב. ו-3. הרשות הפלשתינית לא תהיה מעורבת. את הטורפדו הזה הוא יורה מבחוץ. בדיוק כמו הדלפת ההקלטות נגד קטאר מפגישה עם חטופים שגם אותה הפך למכשיר נגד הסדר. הסיבה ברורה: הפחד המצמית של נתניהו ושות' בן גביר סמוטריץ' ודרעי הוא החזרת החטופים הפסקת הלחימה וכניסה לשגרה.
הכל מבינים שהדבר החשוב ביותר תוך כדי לחימה הוא ה'יחד' הצהל"י שמונע חללים ומניע את המכונה הצהלית, אבל אין דרך שלא לחוש באוויר הסמיך את העוינות והזעם שיתפרצו למחאה הגדולה ביותר שהייתה אי פעם בישראל. והפעם היא תהיה נחושה מתמיד. לצה"ל ולמערכת הביטחון יש חשבונות משלהם מול נתניהו ושות' אבל לא ניתן לברר אותם משום שבפגישות קבינט המלחמה נתניהו לא מתכתב עם הבעיות שצה"ל ניצב בפניהן. הצבא חייב גם למוטט תשתיות חמאס, גם לחסל את סינוואר ושות', גם להחזיר את החטופים וגם לתמוך בהפסקת אש לצרכי התארגנות.
שלושה חודשי לחימה רצופה = שחיקה = ירידה בערנות של כל המערכות = אסונות. שלא לדבר על חידוש אמל"ח שיקום מלאי ימי לחימה לקראת הסבבים הבאים והבטחת הביטחון ליושבי עוטף דרום וצפון. מאחר והדרג המדיני, כלומר הפוליטיקאים עלובי הנפש, אינם מסוגלים לנהל פיצוציה בטח לא להבין את המציאות אנחנו בהתנגשות חזיתית בין צה"ל שמכיר במגבלות הכוח והממשלה שמכירה רק בכוחם של 64 מנדטים לצרכי שרידותה.