במהלך החודשים האחרונים נשמעות מעת לעת הצהרות מלחמתיות של שר הביטחון ונבחרי ציבור אחרים על הכוונה להמשיך בלחימה עד הניצחון. אלא שלא תמיד ברור מהו אותו ניצחון שבעיני כל עין בציבור נתפס כשונה לחלוטין. בראשית הדברים ייאמר כי תמונת ניצחון אמיתית לא תהיה במלחמה הזו שכן התחלנו אותה בהפסד צורם ובכישלון מהדהד לדורות. אבל מאז השתנה המצב, צה"ל ושב"כ נכנסו ללחימה בתוך רצועת עזה ורושמים הישגים מרשימים מאוד בהשמדת תשתיות השלטון והטרור של חמאס.
לאחר ירידת צה"ל דרומה: חמאס חוזר לאזורי המלחמה הראשוניים | דיווח
מסמוי לגלוי: כך פועל צה"ל לעצירת אספקת התחמושת מאיראן לחיזבאללה
בהקשר לאמירתו של גלנט על הכוונה להמשיך ולהילחם גם על רפיח. כדי להבין את האמירה הזו נכון, חשוב להבין כיצד מתנהלת כיום הלחימה. עד כה הגיע צה"ל להישגים רבים כאמור ובקצב מהיר יותר מזה לו ציפה בתחילת הלחימה. עם זאת ועם ההגעה לשלב הלחימה הנוכחי בחאן יונס, בואכה רפיח, משתנה אופי הלחימה. לא עוד הפצצות מסיביות, לא עוד כוחות טנקים העולים על השטח וכובשים אותו.
השטח כבר בשליטת צה"ל ברובו הגדול ועכשיו הגיעה העת ללחימה ממוקדת מול מטרות מוגדרות ומזוהות על פני הרקע ומתחתיה. שיטת לחימה זו היא זהירה ומדויקת מאוד, היא דורשת איסוף מודיעין, אימות ומימוש מבצעים נקודתיים באמצעות פשיטות של יחידות מובחרות. הלחימה בתת קרקע מספקת לצה"ל ושב"כ אתגרים נוספים.
חלק גדול מהמנהרות ואולמות הפיקוד והייצור ממולכדים ודורשים ניטרול לפני כניסה, בחלקם מוצא הצבא ממצאים חשובים מאוד הנוגעים הן לחטופים והן לחוטפים ומנהיגיהם והתהליכים האלו הם איטיים ודורשים ריכוז רב ועבודה מקצועית מאוד. במקביל לכל אלו מוסיף צה"ל לבצע פשיטות גם בצפון עזה במקומות בהם כבר היה ואליהם הוא חוזר על מנת להשמיד תשתיות נוספות או פעילים המנסים לחזור לשם.
אחת התובנות היא שככל שגובר הלחץ הצבאי ברצועה, כך מצטופפים מחבלי ומנהיגי החמאס בחלקה הדרומי של חאן יונס ולכיוון רפיח. עובדה זו מחייבת את צה"ל ושב"כ להדק את החגורה סביב איזורים אלו ולהמשיך בהם את הלחימה עד להגעה להכרעה. כל זאת בכפוף כמובן למגבלות המו"מ לשחרור החטופים, ככל שיסוכמו כאלו במהלך המו"מ הבינלאומי.
לצה"ל אין כל ברירה ועל מנת להגיע להכרעה שכזו, גם אם יידרש להפסקת אש לצורך השבת החטופים, יהיה צורך להגיע למיצוי הלחימה גם באיזור רפיח. איזור זה הוא כמובן בעייתי יותר וידרוש גם תיאום רב יותר עם המצרים המהווים גורם אסטרטגי במרחב.
כאן צפויה לממשלה בעיה מאחר ויחסי המנהיגות הישראלית עם זו המצרית, נמצאים במשבר ונתק והתקווה היא שראשי המערכת הביטחונית כמו הרמטכ"ל וראש שב"כ, המנהלים את הלחימה במקצועיות רבה מאוד, יידעו לנהל את המשבר גם מול מצרים שכן נראה כי ככל שהדברים נוגעים למנהיגות, הכישלון רק הולך וגובר.
בהקשר להצהרות שהב"ט לגבי חזית הצפון והחיזבאללה. הארגון והעומד בראשו קיבלו החלטה להתערב בלחימה של ישראל מול חמאס, גם אם לחימה זו אינה קשורה לחיזבאללה. מבחינת חיזבאללה מדובר בטעות דרמטית שכן נפתח לישראל הפתח לתקוף ולהשמיד את תשתיות הארגון בדרום לבנון ובמקביל גם לפתוח במהלך מדיני רחב היקף לצמצום נוכחות הארגון בגבול הצפוני.
בהינתן המצב הנוכחי שבו אין לתושבי הצפון כל ביטחון לשוב לבתיהם, הרי שאמירת שהב"ט היא רלוונטית ונכונה ביותר ומשמעותה היא שגם אם חיזבאללה יכריז היום על הפסקת אש מכל סיבה שהיא, הרי שזו לא תחייב לחלוטין את ישראל שמצידה תוסיף להילחם בארגון עד הרחקתו המוחלטת, לפחות בשלב זה, מגבול הצפון ויצירת מצב שבו תושבי איזור הגבול הצפוני יכולים לשוב לבתיהם בביטחון מלא.
בטווח הארוך חשוב לומר כי לא יהיה פיתרון מלבד מערכה כוללת מול חיזבאללה, כזו שתחסל לחלוטין את כל יכולות הטרור, הלחימה והשלטון של הארגון בלבנון. למלחמה כזו, שתהיה קשה בהרבה מזו המתנהלת מול חמאס, יהיו תוצאות והשפעות קשות יותר על ישראל, אולם לא מדובר באיום קיומי.
ומאידך היא תביא למיטוט כל יכולותיו הצבאיות הנוכחיות של הארגון בדרום לבנון ותשנה את המצב האסטרטגי המתקיים כאן לאורך שנים. מבחינת ישראל נוח יותר לסיים בשלב הראשון את הלחימה מול חמאס בדרום ואז להתפנות לחיזבאללה אולם אם יידרש לכך, יוכל צה"ל לנהל את הלחימה בשתי החזיתות במקביל.
דגש אחד חשוב וקריטי לעניין ניהול הלחימה וההישגים שיבואו בעקבותיה. צה"ל ושב"כ, למרות הכישלון הגדול של ה- 7/10 , מנהלים את המלחמה בצורה מיטבית ובהצלחה ראויה לציון. הרמטכ"ל, ראש שב"כ וכל צמרת הארגונים האלו, פועלת בשיא המקצועיות והממלכתיות ובזכותה מצליחה ישראל להגיע להישגים צבאיים בשטח.
אבל לכל אלו לא תהיה כל משמעות אם הדרג המדיני לא יידע ולא יוכל לתרגם את ההצלחה הצבאית להישגים מדיניים ארוכי טווח. במצב הנוכחי, בהיעדר כל אסטרטגיה מצד ראש הממשלה וממשלתו שגם לא טרחו לקחת כל אחריות על המחדל הנורא, הרי שיש צפי וחשש כבד שכל הישגי המלחמה יירדו לטמיון ללא כל הישג מדיני ראוי לציון.
כדי שזה לא יקרה, נדרשת הנהגה חדשה בישראל ועד שזו תקום, נדרש ראש הממשלה להכריז על אסטרטגיה ברורה הכוללת בתוכה התייחסות לעתיד רצועת עזה ואיו"ש, לעתיד הרש"פ ולסיכויי בניית ציר בינלאומי איזורי אותו מובילה ארה"ב על מדינות נוספות באיזור.
המצב כיום הוא שאסטרטגיה חיובית והישגים צבאיים מדהימים עומדים מול פוליטיקה קטנה וסקטוריאלית באופן שעשוי לאיים על יכולתנו להצליח במלחמה ולהגיע גם להישגים מדיניים בעקבותיה.
הכותב הוא ראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן