זאת לא רק חוצפה. זו גם התערבות גסה, מפגן של אטימות ורמיסת הכבוד, הערכים והמעמד המקודש של עולם התורה והישיבות. לא הייתה אף פעם תופעה כמו "נשירה בישיבות". אין דבר כזה. היו תמיד מקרים שבהם תלמידים בישיבות מתקשים להסתגל לסדר היום העמוס והמחייב, מרגישים לא בנוח וכפופים למשמעת, להוראות ולנהלים הנהוגים ונשמרים בקפדנות. הם מחליטים לעזוב את הישיבה ולהשתלב במה שבעולם התורה נקרא העולם החיצוני. רובם הגדול נשארים דתיים. אחדים נוטשים גם את הדת.
גולדקנופף בעוד אמירה מעוררת סערה: ״אחרי המלחמה, בבארי ובכפר עזה יהיו ישיבות״
בעקבות בקשת צה"ל: תלמידי ישיבות ההסדר יתגייסו בחודש הבא
אני כותב זאת מניסיון אישי. אני חניך של שתי ישיבות חסידיות גדולות וזוכר מקרים של תלמידים שעזבו מרצונם. כמי שמכיר מקרוב ישיבות מרכזיות וידועות בישראל ובניו יורק, מקרים אלו לא הגיעו אף פעם לממדי תופעה שמצריכה תגובה כלשהי והתייחסות מגורמים מחוץ לעולם הישיבות, וודאי שלא תגובה וטיפול "רשמיים" מממשלה.
בתקציב שאושר בשבוע שעבר בממשלה מופיע סעיף "מניעת נשירה בישיבות" – מטרה שהוקצבו לה 27 מיליון שקל. מעניין איך אלו שיזמו את הסעיף הזה, מתכוננים להשתמש בכסף שהוקצב כדי למנוע "נשירה בישיבות", תופעה שכאמור כמעט אינה קיימת. איך הם מתכוננים ומסוגלים בכלל להתייחס למקרה של תלמיד ישיבה שהחליט לעזוב? ואם ישמעו על מקרה כזה, מה יעשו? יציעו לתלמיד סכום כסף? יפתו אותו בשוחד כספי לא "לנשור", להישאר במסגרת שהוא מתקשה בה וסובל ממנה?
חמור יותר, שמלבד העבודה שמדובר בהקצבה פיננסית למטרה שאיננה קיימת במציאות כתופעה המצריכה בכלל התייחסות, הסעיף הזה בתקציב מבטא התערבות גסה, נלעגת, של הממשלה בעולם התורה והישיבות. זהו תחום שכל קיומו, חיותו והתפתחותו תלויים במעמדו עתיק היומין, המיוחד, בניתוקו והתבדלותו מגורמים חיצוניים, במיוחד ובעיקר פוליטיים. ראשי ישיבות, מגידי שיעורים, משגיחים בישיבות יודעים היטב כיצד להתייחס לתלמיד במצוקה. הם אינם צריכים ואינם זקוקים לתקציב ממשלתי. בוודאי שלא להתערבות מבחוץ.
הכל פוליטי
גם הסעיף "ייעוץ והדרכה בטהרת המשפחה", שהוקצבו לו 3 מיליון שקלים, הוא הזוי ומעורר גיחוך. טהרת המשפחה היא מהמצוות המרכזיות והחשובות ביהדות. בישראל פועלים מאות מקוואות טהרה שהוקמו, נשמרו וטופחו בזכותם ובמאמציהם של רבנים ועסקנים מקומיים, מועצות מקומיות ויהודים אמידים. אף אחד לא חשב בעבר לפנות לממשלה ולבקש סיוע לקיומה ושמירתה של מצוות טהרת המשפחה.
טקס העלייה למירון וההדלקה על קברו של רבי שמעון בר יוחאי גרם לפני כשלוש שנים לאסון נורא שקיפד את חייהם של עשרות יהודים יקרים. נערכו חקירות לסיבות האסון המזעזע. שוב, מדובר במסורת מקודשת המתקיימת ונשמרת באופן מוקפד מאות שנים, בלי שום יד חיצונית שבוחשת במתרחש.
הטקס במירון הוא ביטוי, גילוי ומפגן רוחני של אלפי יהודים ויהודיות. כך הוא צריך, ראוי וחייב להישאר ולהישמר. זהו אירוע עתיק יומין, דתי, מקודש, שכל התערבות של ממשלה, של תקציב רשמי, יוזמה של פוליטיקאי חרדי שבראש מעייניו שמירה על כיסאו, הם חילול הקודש. פשוטו כמשמעו. סעיפים בתקציב המדינה המבטיחים מימון ממשלתי לצורך קיום מצוות, מנהגים דתיים, ערכי יהדות שכל מהותם ביטוי נפשי של האינטימיות שבין האדם לבוראו, הם לא רק מיותרים, מגוחכים ומופרכים. הם פגיעה, עלבון ורמיסת הדת וערכי היהדות.
האבסורד בהקצבות הנזכרות - העובדה שהן מנוגדות וסותרות את מהות ומשמעות קיום המצוות - מקבל חיזוק מפוקפק כשנזכרים שסעיפים מופרכים אלו נכללים בתקציב המדינה בעקבות מאמצים מיוחדים שהשקיעו שרים וחברי כנסת חרדים, במיוחד ממפלגת יהדות התורה. בעיניהם, התקציבים למניעת נשירה בישיבות ועידוד טהרת המשפחה הם הישגים. האמת היא שהשרים וחברי הכנסת החרדים הצליחו להשיג את המטרה והיעד האמיתיים שלהם. להחדיר, להבטיח ולבצר פוליטיקה ואינטרסים מפלגתיים ואישיים בתורה, ביהדות ובכל דבר שבקדושה.