גורמים במערכת הפוליטית אמרו השבוע שהם מאמינים כי הרחבתה של ממשלת החירום לממדי ממשלת אחדות לאומית באמצעות צירופה של מפלגת יש עתיד הינה אפשרית. אם תרצו, אין זו אגדה.
הזמן עובר, הניצחון וסיום המלחמה לא נראים בעתיד הקרוב, והפגנות והמחאה דווקא נראות. המצב מתחיל להיראות כמו קיפאון מסוכן – ומבחינת דרעי הדרך הנכונה להתגבר עליו ולהזניק את העסק קדימה היא הרחבה נוספת של הממשלה. יו"ר ש"ס סבור, בהיגיון רב, כי צירופו של גורם אופוזיציוני משמעותי לממשלה לא רק ירחיב את שורות הקואליציה והלגיטימציה של קיומה ושל החלטותיה, אלא ימנע מגנץ ומחבריו לצאת מהממשלה, וממובילי המחאה לשטוף את הרחובות.
על כן תחילה פעל יו"ר ש"ס למען צירופו לממשלה של מבקרה הגדול מימין, אביגדור ליברמן. כאשר המהלך לא צלח, תמך דרעי במאמץ דומה, הפעם מול לפיד. דרעי, כמעט כמו לפיד, לא בדיוק מחזיק מבן גביר. רק שעבור דרעי יו"ר עוצמה יהודית הוא פחות יריב אידאולוגי ובעיקר הגורם הלא יציב בתוך קואליציית ה־64 – גורם בלתי צפוי שמשחק משחק עצמאי, מאיים על יציבות הממשלה וגם מגביל את כושר תמרונה.
לדברי הגורמים המעורים, דווקא באיזנקוט רואה דרעי את הגורם האחראי והמאוזן שמנסה להוביל להסדר, שחושב חשיבה ממלכתית. יו"ר ש"ס מחבב את איזנקוט ומוצא הרבה דברים דומים באופן החשיבה של שניהם, בדגש על התחום המדיני. השאלה הפוליטית הגדולה היא האם השפעתו של יו"ר ש"ס על השר איזנקוט (שעדיין הינו שותף בכיר של בני גנץ) תשחק תפקיד משמעותי בתוכניות ההמשך של המחנה הממלכתי.
התרעות פיקוד העורף