עינם החדה של גורמים יודעי דבר מזהה לאחרונה שתי מגמות מעניינות במעגלים הקרובים ללשכת ראש הממשלה. האחת היא התחזקות ניכרת עד דרמטית של התפיסה הנִצית והבלתי מתפשרת בכל הנוגע למלחמה. השנייה היא גל חשדנות חדש המוקרן על ידי ראש הממשלה ומקורביו (ויש כאלה שמשתמשים במונח "פרנויה" כדי לתאר את הלך הרוח בלשכה ומסביב לה). סביר מאוד להניח כי יש קשר ישיר בין התופעות.
"משחק המשוואות": אלה התנאים שיביאו לסיום המערכה בצפון
המדינות המתווכות הגישו הצעה חדשה לחמאס - והפערים שעדיין ישנם
כל מי שעוקב אחר התבטאויותיו הפומביות של בנימין נתניהו, לא יכול שלא לשים לב למיליטנטיות ולנציות שלהן. הניצחון המוחלט כבר הפך למוטו רשמי. השבוע – וביתר שאת אחרי המבצע המזהיר של שחרור שני החטופים משבי חמאס – גם העמדות באשר למגעים לעסקת חטופים חדשה הוקשחו בבולטות עד לרמת הפלדה של הטנק.
איפה אותו נתניהו שהקפיד לומר כי משאים ומתנים לא מנהלים בתקשורת ולא בהצהרות. ביום רביעי, לאחר שהנחה את צוות המו"מ שלא לחזור לקהיר, כי "אין מה לעשות שם כל עוד חמאס לא ירדו מהדרישות ההזויות שלהם" – עשה נתניהו בדיוק את מה שעד לא מזמן היה הראשון לבקר בחריפות.
לשכתו הפיצה סרטון שבו ראש הממשלה קובע, תוך אזכור מודגש מאוד של מבצע חילוצם של פרננדו מרמן ולואיס הר, כי "לחץ צבאי חזק ומו"מ תקיף זה המפתח לשחרור יתר חטופינו. אני עומד על כך שחמאס יירדו מהדרישות ההזויות שלהם – וכשהם יירדו מהדרישות האלה, נוכל להתקדם".
נתניהו לא באמת עבר לניהול משאים ומתנים בפורמט של סרטוני טיקטוק. כל מה שיש לו למסור למתווכות, הוא מוסר דרך אנשי צוות המו"מ. נראה כי נמעני המסר המוקלט הם אותם אנשי הצוות (ובראשם ראש המוסד דדי ברנע), וכמובן הקהל הרחב, בדגש על מצביעי הימין, המוכיחים מסקר לסקר כי הקשחת עמדות היא מה שמצופה מההנהגה ארבעה חודשים אחרי פרוץ המלחמה בעזה.
באשר לדעת הקהל ולהמרת הנציות למנדטים בסקרים: סקר פנימי בקרב מתפקדי הליכוד, שבכיר אחר בליכוד (ולא נתניהו) הזמין לאחרונה, מראה תמונת מצב ברורה מאוד.
יואב גלנט, שבמהלך השנה הראשונה לכהונת הממשלה נחשב לעוף זר, ועל רקע סיפור הרפורמה והתנגדותו אליה בכלל הפך בעיני הליכודניקים למוקצה מחמת מיאוס – זינק קדימה בצורה פנטסטית בארבעת חודשי המלחמה. מאאוטסיידר הפך גלנט לשר מוערך, שתופס מקום בטופ הרייטינג של בכירי הליכוד.
מדוע זה קורה? מה סוד העלייה המהירה כל כך של יואב גלנט, אותו גלנט שעד לא מזמן לא הייתם מוכנים לשמוע עליו? שאלתי השבוע שלושה פעילי ליכוד ותיקים מהחוגים שהם הכי מיינסטרים שיש בתנועת הזאת, שלא חשודים בקריצה למרכז, שלא לדבר על שמאל.
התשובות היו זהות. גלנט, בחולצתו השחורה, עם מבט של לוחם השייטת, "רמבו" של הממשלה שלא מוכן להתפשר על משהו שהוא פחות ממיטוט מוחלט וסופי של חמאס – הוא הדמות שמתפקדי הליכוד רוצים לראות בקוקפיט.
גלנט לא רק מדבר, אלא גם מוביל קו שרוב הליכודניקים מזדהים איתו באופן מוחלט. בדיוק כמו שהם לא הזדהו עם עמדותיו לגבי הרפורמה. זה הסוד, ואלה התשובות שבהחלט מוכרות וברורות לא רק למזמין הסקר, אלא גם לראש הממשלה.
באופן לא מובן מאליו הפכו נתניהו וגלנט לחברי קבינט המלחמה הכי קרובים מבחינת עמדותיהם בנוגע לניהול המלחמה. וכן – גם בנוגע לניהול המגעים לעסקת החטופים.
בדיונים רבים של הקבינט, באלה שדווקא לא מודלפים החוצה ולא מצוטטים בתקשורת, נתניהו וגלנט משמיעים בקביעות עמדות נציות, בעוד השרים בני גנץ, גדי איזנקוט, רון דרמר, ואיתם גם אריה דרעי, נחשבים למתונים בהרבה. זאת כנראה הסיבה לכך שאת שתי ההנחיות לצוות המו"מ נתן נתניהו בלי להתייעץ עם גנץ, שותפו הראשי לממשלת החירום.
יש להניח כי בהחלטתו שלא לשתף את השותפים, יצא נתניהו גם מנקודת הנחה כי הדיונים הללו יהדקו את הקשר שבין הפלג המדיני המתון בתוך קבינט המלחמה לבין הדרג המקצועי, שעמדותיו בעניין העסקה קרובות הרבה יותר לעמדות של גנץ, איזנקוט, דרמר ודרעי מאשר לעמדתו של נתניהו עצמו.
ברקע ההנחיה של נתניהו שלא להגיע להמשך השיחות, גורמים המעורים בפרטי השיחות אומרים כי "קיים פער משמעותי מאוד בין עמדת הדרג הביטחוני־מקצועי (הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד ונוספים) לבין עמדת ראש הממשלה ובכירים נוספים בדרג המדיני, ובראשם גלנט".
גנץ נשאר, בינתיים
עמדת הדרג הביטחוני, שעלתה בדיונים האחרונים וגם באה לידי ביטוי בנייר העמדה שגובש לקראת המשך השיחות לעסקה, מדברת על מספר מחבלים משמעותי בהרבה מהמפתח של שלושה אסירים על כל חטוף.
"לא שראשי מערכת הביטחון רוצים לרוקן את בתי הכלא, הם פשוט טוענים כי ההיתכנות להתקדמות במגעים תוך כדי התעקשות על המפתח של 3 תמורת 1 היא נמוכה מאוד". לטענת הגורמים המעורים, לעמדה זו יש תומכים בתוך קבינט המלחמה: לדעת השרים גנץ ואיזנקוט יש לנצל כל הזדמנות להתקדמות לקראת העסקה, כולל שינוי פרמטרים של המפתח המדובר.
מנגד, קיימת הבנה ברורה כי מבחינה פוליטית אין לרה"מ שום דרך להעביר עסקה שמדברת על שחרור מסיבי של מחבלים תמורת חטופים. על פי עמדת נתניהו, יש להתעקש על הפרמטרים שיאפשרו את אישורה של העסקה העתידית בקבינט המדיני־ביטחוני ובממשלה, ושלא תוביל למשבר קואליציוני. כל עסקה אחרת, פשרנית יותר, אינה מציאותית. הן נתניהו והן גלנט מאמינים כי השילוב של עמדה עיקשת והמשך הלחץ הצבאי בעזה מסוגל לגרום להתגמשות חמאס ולהתקדמות השיחות.
יצוין כי ההערכה של נתניהו התבררה כמדויקת: גנץ כמובן לא אהב את חשיפת הדרתו מההליכים של קבלת ההחלטות בנוגע להתנהלות צוות המו"מ, אך לא עשה מזה סיפור גדול מדי. לא פיצוץ ולא קרע. "כל הנושאים יועלו כמו שצריך בדיון בקבינט המלחמה" – הסתפקו גורמים בסביבתו במשפט הפרווה, הזה בלי רמז להשלכות או מסקנות.
שאלה נוספת שראויה להישאל בהקשר זה היא ממה בדיוק חשש נתניהו כאשר הנחה את ראש המוסד ואת ראש השב"כ היוצאים לשיחות בקהיר להתנהל על תקן "מאזינים" בלבד? מדוע הדגיש כי אין להציג למתווכות את נייר העמדה שגיבשו בנושא העסקה ופרטיה? עם כל החששנות המובנית שלו, הרי נתניהו לא חשד בדדי ברנע וברונן בר שיתפרעו וינהלו מו"מ עצמאי בלי להתיישר עם עמדת ראש הממשלה.
ובכן, החשש לא היה משבירת כלים אלא מהאפשרות של יצירת דינמיקה של שיחות שתוביל לשינוי קוסמטי בעמדות של חמאס. שינוי שהוא לגמרי לא מספיק כדי ליצור עסקה שמסוגלת לעבור בהצבעה בממשלה, אך מצד שני כזה שמסוגל ליצור רושם של התגמשות מצד של חמאס ושל הבשלת העסקה.
לסיטואציה הזאת נתניהו לא מעוניין להגיע. הרי את הפרומו ראינו לפני שבועיים, לפני תשובת חמאס, כאשר לרגע נוצר רושם שהעסקה החדשה (והקשה) בפתח. גבולות הגזרה הפוליטיים שורטטו כבר אז.
סביר להניח שגם היום, שבועיים לאחר מכן, הן איתמר בן גביר והן בצלאל סמוטריץ' לא שינו את עמדותיהם לגבי המחיר שהממשלה תשלם על העסקה בלי להתפרק על הדרך.
כבר אז קיבל נתניהו החלטה אסטרטגית: לא לתת אפשרות הבשלה לשום עסקה שאין לה סיכוי ריאלי לעבור בממשלה. כל דבר אחר יוביל למשבר קואליציוני בתוך ה־64, ובסבירות גבוהה – גם לדרישה מגנץ ומאיזנקוט לשבור כלים ולסיים שותפות עם ממשלת נתניהו.
נכון להיום נראה כי גנץ לגמרי לא מעוניין להגיע לאזורים האלה. על פי התוכנית המעודכנת שלו, היציאה מהממשלה עוד לא על הפרק, לכן עדיף להיות מודר מניהול צוות המו"מ מאשר להשתתף ולריב. לכן, לעת עתה, נתניהו מוביל את הקו המיליטנטי בתמיכה מלאה ובשת"פ מצד שר הביטחון, בעוד האגף המתון שבתוך הקבינט טרם מצא סיבות מספקות כדי להחריף את חילוקי הדעות.
הנציות של נתניהו מתחדדת בין היתר על רקע וכתגובה להקשחת העמדות מעבר לים. ככל שהבית הלבן ומחלקת המדינה של ארה"ב מציפים את סוגיית הפגיעה באוכלוסייה האזרחית בעזה, מערימים קשיים בדרך לתמרון צה"לי ברפיח, ובמיוחד מגבירים את השיח על הפתרון המדיני בדגש על ההכרה במדינה פלסטינית – כך נתניהו מקשיח עוד את עמדותיו.
על רקע הדינמיקה הנצית, בסביבה הקרובה של ראש הממשלה גוברת תופעה מוכרת של חשדנות כלפי מקורבים. על פי מספר גורמים, בזמן האחרון ראש המל"ל צחי הנגבי, שעד לא מזמן נמנה עם אנשי אמונו של נתניהו, נחשב כמי שמוביל קו פשרני וגמיש יותר מדי כלפי הדרישות האמריקאיות לגבי הלחימה בעזה (הסיוע ההומניטרי הוא דוגמה אחת מני רבות).
על כן, הגורמים המעורים מזהים התקררות ביחסי נתניהו־הנגבי, ובזמן האחרון החל ראש הממשלה לקרב אליו את שר החוץ ישראל כ"ץ – מוותיקי ומבכירי הליכוד, הידוע בעמדותיו הנציות בנוגע ללחימה בעזה.
אך לא רק הנגבי סומן על ידי המעגל הקרוב לנתניהו כפשרן. בזמן האחרון טענה דומה עלתה כלפי האיש הכי מקורב כיום לראש הממשלה, איש אמונו ויד ימינו בכל הקשור לתחום המדיני וליחסים עם ארה"ב: השר רון דרמר. "דרמר יותר מדי קשוב לאמריקאים ולדרישות המתרחבות שלהם. הם יותר מדי משפיעים עליו, זה עלול להוביל לכיוון הלא נכון" – כך נטען לאחרונה באוזני נתניהו.
לפי שעה, נתניהו אינו מוכן לקבל את החשדות לגבי דרמר, ומעמדו של האחרון בסביבה הכי קרובה לרה"מ לא נפגע. מה זה אומר על העתיד הקרוב, לנוכח הדינמיקה הנצית ובצל החרפת הוויכוחים עם וושינגטון? ימים (קרובים) יגידו.