כשביקשו מתפללים יהודים להציב מחיצה ברחבת הכותל בערב יום הכיפורים תרפ"ט (1929), הכריז המופתי מטעם המנדט הבריטי, חאג' אמין אל־חוסייני, כי "אל־אקצא בסכנה" והצית את מהומות הדמים הידועות כ"מאורעות תרפ"ט". הווקף מנע כניסת יהודים להר, ושלטונות המנדט הבריטי פייסו את התוקפן ונתנו תוקף למדיניות הזאת.
"נתניהו היה שבוי בקונספציה, אבא היה מפרק אותם": גלעד שרון בראיון לוחמני
שיחות בהר הבית - פרק 135: הר הבית בנבואות האסלאם
כשהוצת אל־אקצא ב־1969 בידי תייר אוסטרלי נוצרי, מייקל רוהאן, האשימו המוסלמים את היהודים - וחוללו מהומות. בתגובה הוסיפה המדינה עוד שומרים לווקף והגבילה תנועת יהודים בהר. וכך היה במהומות שפרצו ב־1990, ולאחר "מהומות מנהרת הכותל" (1996), ולאחר ביקור אריאל שרון בהר בשלהי ספטמבר 2000 (אז נאסרה כליל עליית יהודים להר כדי להרגיע את הערבים) – וגם ב־2009, ב־2015, ב־2017, ב־2021, ב־2022 וב־2023. כמעט תמיד – ברמדאן.
המוסלמים תמיד טענו ש"אל־אקצא בסכנה", והיהודים אשמים. פעם בגלל חפירות ארכיאולוגיות, פעם אריאל שרון, או בגלל בקשות ארגונים יהודיים מ"נאמני ההר" לקיים תפילות וטקסים בהר. המדינה תמיד דחתה את הבקשות ומנעה כניסת המבקשים להר – אבל הערבים חוללו מהומות דמים. עליות היהודים הוגבלו, הווקף, הגוף שבידיו הפקיד משה דיין את השמירה על ההר ומנה באותם ימים 24 שומרים – תפח ליותר מאלף שומרים בימינו, כי מומחי הביטחון שלנו אימצו את הנרטיב הערבי ש"התגרויות היהודים" גורמות להתלקחויות.
בהוראת ממשלות ישראל מימין ומשמאל השתדלה המשטרה "להכיל" את המהומות ולפייס את הפורעים. רק אם הם "ממש הגזימו". כלומר, שוב שרפו את תחנת המשטרה בהר, פגעו במתפללים יהודים בכותל, יידו אבנים ובקת"בים מתוך אל־אקצא. רק כשנכשלה מדיניות "ההכלה" – נאלצה המשטרה מעת לעת לפרוץ להר. ובלית ברירה – גם למסגד. תמונות העימותים הקשים הופצו בעולם. ערביי ישראל ומוסלמי כל העולם שולהבו.
על רקע זה - הכל מדקלמים כי "הר הבית הוא המקום הכי נפיץ והרמדאן הוא החודש הכי מסוכן". ולכן, ממשלה אחר ממשלה, שר לבט"פ אחרי שר משטרה, מנסים "להרגיע" את השטח לפני הרמדאן. לפייס את המוסלמים כדי שלא יתפרעו. "הכלה" היא שם המשחק בעיני כל מומחי הביטחון מהשב"כ, מצה"ל ומהמשטרה. וכדי לקיים את "חופש הפולחן" (למוסלמים בלבד, כמובן) אין להגביל עליית מוסלמים להר - ויש להרחיק ממנו את היהודים (לפחות בעשרת הימים האחרונים של הרמדאן, כנהוג בשנים האחרונות). זה המרשם הנכון בעיניהם כדי לזכות בשקט.
העובדה המצערת היא שהמדיניות הזו נכשלה שוב ושוב בעשורים האחרונים, מה שלא גרם למומחי הביטחון שלנו לעצור ולחשוב, אולי הטיפול שהם ממליצים עליו – מוטעה לחלוטין. וכשהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר דרש להגביל עליית מתפללים מוסלמים אזרחי ישראל להר בימי הרמדאן – התנפלו עליו מכל עבר "המומחים", אותם אלה שטעו במדיניות "ההכלה" שלהם כלפי חמאס בעזה. כל מומחי המודיעין שהוכו בסנוורי הקונספציה ואינם מבינים כי גם ביחס להר הבית ולערביי ישראל, הם שקועים בקונספציה דומה.
# # #
כזכור, בסוף ספטמבר 2000, יום לאחר עליית אריאל שרון להר, פרצו בו מהומות דמים. מפקד מחוז ירושלים דאז, יאיר יצחקי, פרץ להר בראש כוחותיו. ארבעה ערבים נהרגו. בראיון שערכנו, עמיתי בן כספית ואני, ברדיו 103FM השבוע התגאה יצחקי בכך שבמשך ארבע וחצי שנות כהונתו כממ"ז – לא פרץ מעולם למסגד. במהומות בספטמבר 2000 נפגע יצחקי מאבן בראשו ואיבד את הכרתו. למשמע דבריו היום, אינני בטוח שזו שבה אליו בשלמות. עד היום הוא לא הבין שהוא נאלץ לירות למוות בארבעה ערבים בהר רק כי "הכיל" קודם לכן את ההתפרעויות ונמנע מלהיכנס למסגד.
ובימינו - גם אחרי 7 באוקטובר, הוא לא למד דבר. "הגפרור שיצית את חבית חומר הנפץ" הוא בעיניו בן גביר, לא חמאס כחלק מ"מבול אל־אקצא". לא האסלאם הג'יהאדיסטי שמימי המופתי אל־חוסייני, שותפו של היטלר, משתמש באל־אקצא כדי להצית מהומות ולרצוח יהודים. לא המוסלמי שאוגר חומרי נפץ ומפעיל אותם לרצונו – אלא דווקא היהודי אשם. יצחקי ודומיו הרבים העשויים בדפוס אחד של חשיבה שבלונית קולקטיבית המעתיקה מדור לדור את "הערכות המצב" המעוותות שלהם, לא למדו דבר מטבח שמחת תורה. לא למדו כי אין להכיל את האויב. לפייס אותו, להרגיע אותו - אלא להילחם בו.
המתנגדים להגבלת כניסת ערביי ישראל להר גם בעצם ימי המלחמה טוענים כי מדובר ב"ענישה קולקטיבית" לציבור שדווקא במלחמה הוכיח כי הוא ברובו נאמן למלחמה, לא משתולל, לא שורף את המדינה כמו בימי שומר החומות. סקר של המכון לדמוקרטיה בקרב ערביי ישראל מצא כי לאחר 7 באוקטובר 66% מהם "חשים חלק ממדינת ישראל ובעיותיה". כיפאק לערביי ישראל.
הבה ננסה לבחון את ההשערה הזאת. האם מי ששנא את מדינת ישראל ורצה בחורבנה לפני שנתיים – התהפך לבו לאהבה אותנו, רק כי חמאס טבח ואנס והתעלל וחטף? אני מניח כי אלו מערביי ישראל ששנאו אותנו כל חייהם – שונאים אותנו גם היום. אבל רבים מהם נבהלו וחששו מתגובה קשה של ישראל שתופנה נגדם אם יעזו לבטא את שנאתם או לעורר שוב מהומות. גם הדיבורים על "נכבה 23'" חלחלו ונגעו בפחדים העתיקים שלהם.
רוב ערביי ישראל באמת רוצים להתפרנס בכבוד ולחיות כאן בשקט. אבל עדיין רבים שונאי היהודים והרוצים בחורבן המדינה. כמאל אל־חטיב, סגנו של ראאד סלאח ב"פלג הצפוני", אמר בכפר כנא (בדרשה המשודרת לרבבות ביו־טיוב) "זו המערכה האחרונה. לא משנה אם עזה תיהרס כולה...השחרור קרוב. בשרו הגאולה!". גם אוסמה אל־עוקבי וחברים אחרים בוועדת המעקב – ממשיכים להסית את מאזיניהם. השב"כ מכיר את כל המסיתים. ודאי לא את כל המוסתים.
הסקר של "המכון לדמוקרטיה" ניפק כותרת אופטימית לגבי רוב ערביי ישראל, אבל גם מצא כי 33% מהם "אינם חשים חלק ממדינת ישראל ובעיותיה". יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, אומנם אמר לאחר הטבח כי "מעשי חמאס אינם משקפים את החברה הערבית, העם הפלסטיני והאומה הפלסטינית", אך הסקר מצא כי 34.5% מהמוסלמים בישראל מתנגדים לדבריו אלה. בהינתן שישנם שני מיליון ערבים במדינה – מדובר ביותר מ־700 אלף איש הסבורים כי מעשי חמאס דווקא מייצגים אותם.
מי שדורש להתיר לכל ערביי ישראל לבוא ברמדאן להר הבית, חייב להניח כי ביניהם יהיו רבבות ממעריצי חמאס, מכחישי הטבח, שונאי המדינה. והם יניפו בהר דגלי חמאס ואת תמונות סנוואר. די בכמה מאות מהם המתבצרים באל־אקצא כדי לשלהב את הרבבות, להצית השתוללות, להכריח את המשטרה לפרוץ - ולנפק תמונות ניצחון לעזה ולאיו"ש. כל אלו שלא למדו דבר מההיסטוריה, גם זו שלפני חמישה חודשים, ממשיכים להטיף ל"הכלה". כדי לא להצית את השטח, כדי לא לפתוח עוד חזית, ושוב הם אינם מבינים כי דווקא כך הם מאפשרים לחמאס ולתומכיו להתפרע ולשלהב. הפחד מהמהומות דווקא מחולל אותן.
# # #
בתקופת מגיפה צריך לפעמים להטיל סגר מונע. גם מי שאינם נושאי מחלה נפגעים מההגבלות הללו, אבל רוב בני האדם מבינים את הצורך. מי שזוכר כי פרעות הערבים במאה השנים האחרונות מתחילות בהר הבית - חייב לעת מלחמה להטיל עליו סגר בימי הרמדאן.