המאפיין המזוהה ביותר עם נסראללה, אותו מאפיין שהוא עיצב וליטש והפך לסימן ההיכר שלו הוא היכולת לשדר זחיחות, קור הרוח וציניות בנאומיו. 70% מהמסרים המועברים, אינם קשורים לתוכן הדברים עצמו אלא לשפת הגוף, לאינטונציה, להבעות הפנים.
לקראת הפסגה בקטאר: אלו התנאים והמכשולים בדרך לעסקת חטופים
סמל עוז דניאל נפל בשבעה באוקטובר - גופתו מוחזקת בידי חמאס
אצל נסראללה זה ללא ספק האינטונציה, כל מילה מודגשת, הוא מדבר בחצי חיוך משועשע מה שמשרה על שומעיו תחושה שיש לו עוד שרוול בכובע, שהוא לא אמר את המילה האחרונה. זחיחות משדרת ביטחון עצמי ולכן כל מי ששומע אותו, מצליח ליפול בהנדסה התודעה שלו – אם הוא זחוח – כנראה הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים, כנראה שיש לו סיבה טובה להיות זחוח.
האיש הוא אמן בתחום הלוחמה הפסיכולוגית. הוא לא מרבה להתראיין ולכן מייצר ציפיות לנאום שלו, גם בקרב הציבור שלו ולא פחות אצל הצופים בחוץ, ובעיקר בישראל. הוא לא מתלהם, גם כאשר הוא מבטא את דעותיו בצורה קיצונית. הוא שקט מאוד ונינוח ומשום כך הוא מקרין ביטחון עצמי רב.
בשני הנאומים האחרונים שלו זה השתנה. שני נאומים באותו שבוע זה הסימן הראשון שמשהו הצליח לערער אותו. הנאומים האחרונים גם נעדרו את הזחיחות המאפיינת אותו. דיבור זחוח נשלט על ידי החלקים הרציונליים של המוח אבל בנאום האחרון הרגש השתלט על הרציונל. בנאומים לא נשזרו פניני חוכמה או ביטויי לשון כמו שהוא אוהב שמגיעים מתוך תכנון מחושב והכנה של הנאום, אלו היו נאומים מיליטנטיים במיוחד והרגש שהמרכזי שעלה מהם זה כעס.
כאשר אדם מחושב ואסטרטגי כמו נסראללה – ״מאבד את זה״ – זה סימן למצוקה בה הוא נמצא. מצד אחד הוא לא מעוניין במלחמה ומצד שני הוא הולך ומאבד נקודות במלחמה בצפון שהולכת ומסלימה. עד עכשיו ידו הייתה על העליונה – זה שהצפון ריק מתושבים, זהו הישג משמעותי עבורו אבל הפגיעות האחרונות של צה״ל באנשי מפתח בחיזבאללה משנים את המשוואה.
ואם המציאות בשטח לא מספיקה, שר הביטחון גלנט החל לפרוט לו על הפצעים במיומנות גבוהה. הוא יצא בהצהרה המעידה על יכולתו ״לדבר ערבית״, להבין את כללי המשחק. לאחר שסיים למנות את הישגנו בדרום, עבר גלנט לצפון. ״חיזבאללה עלה חצי קליק, אנחנו עלינו מדרגה אחת אבל זו מדרגה אחת מתוך עשר, אנחנו יכולים לתקוף לא בעשרים ק״מ, גם ב50 ק״מ וגם בביירות וגם בכל מקום אחר״ ואז הוסיף ובקריצה בעלת משמעות - ״למטוסים שטסים עכשיו מעל שמי לבנון יש מטרות הם יודעים לתקוף אותם, הם יודעים לשנות את התקיפה ממקום למקום, אנחנו מוכנים לעשות גזור הדבק מעזה לביירות״.
בעקבות זאת, אלג'זירה ציטטה את שר הביטחון גלנט: "המשוואות שחיזבאללה חשב שהצליח לבסס קרסו כאשר החלטנו לתקוף בדמשק, ביירות, צידון ונבטיה".
זה כבר הוציא את נסראללה מדעתו ולכן בנאומו האחרון אמר: "אני רוצה להזכיר לשר המלחמה של האויב, שהוא שלושת רבעי מג'נון. הוא מדבר על חמישים ק"מ ועל ביירות, לחיזבאללה יש יכולת רקטית אדירה ומדויקת שמגיעה מקריית שמונה ועד לאילת. האמת היא שעומדות בפנינו שתי ברירות - או התנגדות או כניעה, אבל מה המחיר הגדול יותר, ואני אומר שמחיר הכניעה הוא גבוה, מסוכן ומאוד גורלי.
לנסראללה אין ברירה, הוא חייב להמשיך את משחק ה"צ׳יקן" מול גלנט. אף שהוא רוצה שיחשבו שיש לו תוכנית סדורה שכל צעד בה שקול ומתוכנן, אין לו מושג מה יהיה הצעד הבא. הוא לא מעוניין במלחמה אבל הוא חייב לנקום ומצד שלישי – במצבים כאלה של ״הליכה על סף התהום״ אין לאף צד יכולת לדעת מתי התגובות ותגובות הנגד יצאו מכלל שליטה.
משחק ה"צ'יקן" זה משחק כוחות של מי ייכנע ראשון. המשחק מדמה שני נהגים הנוסעים במהירות גבוהה על כביש צר, אחד לעבר השני. אחד מהם חייב לסטות, אחרת תהיה התנגשות חזיתית. ה"צ'יקן" (הפחדן) הוא הנהג ש"השתפן" וסטה ברגע האחרון. לכל אחד מהשחקנים עדיף שהשחקן השני יוותר. מצב שבו שניהם לא יוותרו יוביל לתוצאה הגרועה ביותר עבור שניהם.
נקודת השיא היא השלב במשחק שממנו כבר אין דרך חזרה, לכן ישראל צריכה מצד אחד להראות שהיא לא ממצמצת, ואת זה גלנט עושה נהדר. מצד שני נסראללה לא יהיה מוכן לסיים את האירוע כשידו על התחתונה, בלי להחזיר לעצמו את תחושת השליטה והכוח מול עמו ולכן טוב יהיה לנו לספק לו סולם ירידה מהעץ.