בסופו של החודש החמישי למלחמה ישראל נראית תקועה, בדרום וגם בצפון. כמו מהמר שמתעקש לשים את כל הז'יטונים רק על מספר אחד ברולטה, צה"ל משקיע את כל משאביו במרדף, העקר עד כה, אחרי סינוואר. אלא שערמת הז'יטונים הולכת ומתכווצת – הן בחימושים, הן בשחיקת הכוחות ובעיקר בלגיטימציה הבין־לאומית.
הרמטכ"ל ידע, נתניהו לא: מכתב האזהרה של אמ"ן ערב ה-7.10 | דיווח
מסמך מודיעיני של גדודי אל-קסאם חושף: חמאס מרגל אחרי הג'יהאד האסלאמי
בתחילת המלחמה הצליח צה"ל בתוך פחות מחודשיים להכניע את שתי החטיבות החזקות של חמאס בצפון הרצועה ולכבוש את העיר עזה, הגדולה פי ארבעה מח'אן יונס. מאז, כבר שלושה וחצי חודשים פועלת אוגדה 98 בח'אן יונס, כשעיקר הכוח של צה"ל מוקצה לה. חטיבת ח'אן יונס של חמאס כבר הוכנעה, אבל האוגדה שקועה כולה בניסיון להביא את סינוואר.
אולי היא תצליח ואולי לא, אבל בינתיים, בכל יום שעובר, נשחקים הכוחות של האוגדה שכמעט ולא התרעננו, וגרוע מזה – החבל הארוך שהעניקה ארצות הברית לישראל להשמיד את חמאס, הולך ומתקצר. אם ייכשל ההימור הזה, ישראל עשויה למצוא את עצמה בלי שהשיגה את הנהגת חמאס ובלי ששברה את כלל הכוח הלוחם שלו.
מלכתחילה יצאה ישראל למלחמה בחמאס ברציונל של "חומת מגן": השגת שליטה מבצעית בשטח, ואחריה שנים של פשיטות שיעקרו כל תשתית טרור שתצמח עד שידכאו אותו לחלוטין. בצפון הרצועה זה עבד מצוין, אבל באיזשהו שלב נדמה שהצמרת הביטחונית שלנו התאהבה ברעיון להשיג תמונת ניצחון בדמות ראשו המשופד של סינוואר.
המטרה ראויה אבל היא לא מקדשת את כל האמצעים. אם יחוסל סינוואר יקום לו מחליף, אבל אם נסיים את המלחמה כשיש עוד חטיבה שלמה של חמאס ברפיח ועוד שני גדודים במרכז הרצועה – הפסדנו.
אפשר להבין את הלהיטות של הצמרת הביטחונית להגיע להנהגת חמאס. לצמרת שהוכתמה בכישלון של ה־7.10 זה יכול היה להיות "פוטו פיניש" שיאפשר לה לפרוש בכבוד. אבל המרדף הזה מתחיל לפגוע ביכולת להשיג את המטרה העליונה של המלחמה: השמדת כוחו הצבאי והשלטוני של חמאס.
באיחור בלתי סביר יורה הרמטכ"ל בסוף השבוע הזה על תחילת התחקירים הפנימיים של אירועי 7.10. במשך חמישה חודשים דחה הרמטכ"ל את הרגע הזה, ואלמלא היה מבקר המדינה נושף בעורפו – כנראה היו התחקירים נדחים עוד. מטרתם העיקרית של התחקירים היא למידה, אבל הם יצביעו גם על אחריות אישית של הנוגעים בדבר ויסמנו להם את הדרך החוצה.
אפשר וצריך היה להתחיל אותם עוד הרבה יותר מוקדם, כשהזיכרון של האנשים עוד טרי והנרטיב עוד לא התקבע. מעכשיו, העיסוק של בעלי התפקידים במירוק כתם הכישלון של הטבח מתחיל להיות נטל על צה"ל, שצריך להכין את המשך הלחימה בדרום ולהתכונן למערכה בצפון. אם עד עכשיו הייתה העגלה של צה"ל בעלייה, בלחימה בדרום וגם בצפון, כרגע אנחנו במישור, ובמישור אפשר כבר להתחיל לשקול להחליף את הסוסים.