השבוע הייתי אמור להיות נשוי 12 שנים. ב־13 במרץ 2012 כינסתי את מכריי ומשפחתי ותחמתי אותם במתחם פלסטי מלא במלצרים (על פי יחס של מלצר לשמונה אורחים), רעש, צפיפות ואורות, והכרחתי אותם לראות אותי חוזר על דברי הרב, שובר כוס ומכריז על אהבתי (בעושר ובעוני, בבריאות ובחולי) לאישה שלצדי, רוני.
רקדנו את ריקוד החיים על פי כל הצעדים המקובלים, אבל איפשהו הריקוד כשל ואת 13 במרץ הקרוב נעביר רוני ואני בבתים נפרדים, כשהרעיון שהיינו באמת נשואים די משעשע אותנו. היום כשאנחנו נפגשים, קשה לנו להאמין שפעם היינו נשואים.
אנשים נוטים מאוד לכעוס על זוגות שנמצאים יחד הרבה זמן ולא מביאים לעולם ילדים. זה ממש מרגיז אותם. זה מרגיז אותם שאותם זוגות ממשיכים ליהנות, להסתובב בעולם ולטוס ליעדים אקזוטיים, ולצאת לבלות ולחיות באופן כללי, ולא להשתעבד לטיפול בילדים. הרי ידוע שכמו שגז הופך לנוזל כך אהבה צריכה לשנות מצב צבירה ולהפוך לילדים. אהבה לא יכולה לפרוח כל הזמן, היא חייבת מתישהו לנבול ולהפוך לטיטולים ובקבוקים באמצע הלילה ולילות ללא שינה.
אבל כמו שלא כל שחקן כדורגל בקבוצת הנערים והנוער מגיע לבוגרים - הרוב נפצעים בדרך או פורשים - כך לא כל אחד עולה לבוגרים של המונוגמיה ומצליח להחזיק בית מתפקד עם ילדים ואהבה וזוגיות לאורך שנים. לא לכולם יש מה שצריך (לי, למשל, כנראה שאין). והוויכוח הגדול בינך לבין עצמך כשאתה תקוע במצב הזה, בדיוק כמוני, הוא כמובן בשאלה: האם זה אתה שלא בנוי לזה או שזה תלוי פרטנר? כרגע נוח לי לחשוב שזה אני שדפוק. שאני מוצר פגום בסופרמרקט של המונוגמיה והנישואים.
השעה 13:40. השמש מחממת את שכונת ביצרון בתל אביב, שבה אני גר. הרוח מטלטלת בעדינות את העצים בשדרה שמול הבית שלי, וכמה עלים נושרים מהם ונוחתים על המדרכה. עוד מעט, כמו בכל צהריים מאוחרים, יבוא רכב הניקוי האוטומטי המשונה הזה של העירייה וינקה את המדרכה מעלים סוררים ומלכלוך. ואני בינתיים חושב לעצמי שאהבתי בחיי נשים בעוצמות מטורפות, והייתי ער כל הלילה איתן כשחלקנו סודות ורגעים קטנים ואמרתי להן שאני אוהב אותן ברגעים הכי נכונים, ושמעתי מהן שהן אוהבות אותי ברגעים הכי מדויקים, והרגשתי הכי ביחד, וראיתי בעיניים שלהן את להבות האהבה, ואם אמות מחר אוכל להגיד שידעתי מהי אהבה.
אבל אני, באופן עקרוני למדי, לא מעוניין למות מחר. גם לא מחרתיים. ואני לא יודע להגיד אם כמו הוריי אעמוד שוב על במת הנישואים ואבוא בברית הזוגיות ואם אולי אגלה שיש אפשרות לגאולה באהבה ואתחזק מערכת יחסים מכילה ואוהבת וארוכת טווח (כמו אמי עם בעלה גיל) או שאמות לבדי כשאני משאיר אחריי מורשת של בדידות והתאהבויות קצרות טווח (כמו אבי). באמת שאין לי מושג, באמת שאני לא יודע. הדבר היחיד שאני יודע זה שרכב הניקוי האוטומטי של העירייה יגיע גם מחר וגם מחרתיים וינקה את המדרכות מהעלים ומהלכלוך. הוא תמיד מגיע.
התרעות פיקוד העורף