המכר מעזה לא חסך בפרטים. אנו מכירים שנים, ובמהלך חייו הוא ראה כמה זוועות ואסונות, וגם ניחן בהבנה עמוקה של האירוע. נוסף על כך, הוא נעקר מביתו בימים אלה וחיי משפחתו בסכנה. למרות כל אלה, קולו היה מאופק וענייני.
הפנים לרפיח: הנשק האמריקני שהגיע לישראל - והבקשה של הבית הלבן
הקאמבק של חיים רמון: "שוקל ברצינות" להתמודד בבחירות | פודקאסט מעריב
"אם ישראל רוצה להרוג את חמאס, זה עניין של חמאס, אין מה לעשות. אבל למה להרוג כל כך הרבה בני אדם שלא עשו דבר?". שאלתי למה הוא מתכוון. "הם רוצים להרוג אחד, מפציצים את כל הרחוב", ענה.
אתה בטוח?
"אני אומר לך דברים שראיתי בעיניים שלי".
האיש ביקש להתלונן באוזניי על התנהלות צה"ל, אבל באותה נשימה גילה דבר מה על המציאות בימים אלה ברצועה. האוכלוסייה חוטפת מכות אנושות, ואף שצה"ל הוא התוקף, הרי מי שגרמו לו לעשות כן הם חמאס. עוד צפויות לנו שנים קשות עם אוכלוסיית הרצועה, ועם הילדים הפגועים שם, שיגדלו להיות מבוגרים זועמים ונטושים, אבל גם למנהיגיהם הם לא יסלחו.
אולי משום כך אזרחים רבים ברצועה סבורים כי חמאס אינם רוצים הפסקת אש באמת. כי הם משחקים אותה במו"מ כדי למשוך זמן חינם. על פי התיאוריה הזאת, הנהגת חמאס מעדיפה מתיחות ברמדאן שתצית את הר הבית וכך תגדיל את הסיכוי למלחמה רבתי.
כזו שתערער את יחסי השלום בין ישראל למצרים, תקרב את ניתוק היחסים המקווה שלהם עם ירדן, תעמיק את טווח הלוחמה של חיזבאללה ותיצור קרע ביחסי וושינגטון וירושלים. גם בישראל יש קונים לתיאוריה הזאת. גורמי ביטחון הדליפו בתחילת השבוע לעיתונאים כי הסיבה לקשיי המו"מ איננה תמימה. ראשי חמאס אינם רוצים פריצת דרך.
ביום רביעי בלילה, זמן כתיבת השורות האלה, עדיין ניהלו המתווכים המצרים מגעים נמרצים בין הצדדים במטרה להגיע להפסקת אש בימים הקרובים, עד כניסת הצום. השיחות אכן נקלעו למשבר חריף. כמה שעות קודם לכן, שלשום בצהריים, נכנסה לעיר עזה שיירת מזון ארוכה.
בתיאום עם צה"ל, דרך פתח בגדר הגבול ליד קיבוץ נחל עוז, הוכנסו שקי מזון. המונים שעטו למשאיות בניסיון לחזור הביתה עם שק או שניים. רבים חזרו מאוכזבים. שליחי חמאס תפסו פיקוד על המשאיות והוליכו אותן לאן שהוליכו. תחילה הקיסר, אחר כך נתיניו.
את המחזות הללו, שבהן מתנפל המון על משלוח מזון כדי לאחוז בשק אורז או קמח, איש לא ביים. בדרום הרצועה עוד יש ארגונים בינלאומיים, בראשם אונר"א, המחלקים לתושבים מזון.
צפונה משם, בעיר עזה, בג'באליה, בשג'אעייה ובבית חאנון, מאות אלפים נאבקים על הארוחה של מחר כל יום מחדש. זו מלחמת הישרדות אכזרית, והיא מעוררת זעם על חמאס. ועוד לא דיברנו על האבות הרבים שילדיהם נהרגו בהפצצות, רק כי חוליה של חמאס הסתתרה בסמוך. קרובה הנקודה שבה לציבור לא יהיה מה להפסיד, והוא יתפוס את שליטיו כאויב.
על כן, חמאס רוצים את הפסקת האש הזאת, ויש להם סיבות נוספות. מאות אסירים ישוחררו, לציבור תינתן תקופה ארוכה של שקט, וגם הפלגים עצמם יוכלו ללקק את הפצעים ולהחלים. אבל יותר מכל, הפסקת האש עשויה להעניק להם את חייהם מחדש. ביכולתה לדחות או לסכל לגמרי את הפעולה המדוברת של צה"ל ברפיח. שהרי עוד בעיצומה הם יתחילו לנהל מו"מ על השלב הבא - שחרור החיילים. כך יקבלו הפסקת אש רצופה, שתצטבר בסיכום כולל לשלושה או ארבעה חודשים.
משרד הבריאות של חמאס דיווח השבוע כי ילדים מתים מתת־תזונה. פרסומים כאלה ודומיהם משרתים את סנוואר, כי בזכותם גובר הלחץ הבינלאומי על ישראל לסייע לאוכלוסיית הרצועה. ולמרות זאת, אין ספק שבעזה קיים מחסור חריף במזון, ותופעות חריפות של בטן ריקה. באשר לפעוטות, הם מתים בכל מקרה. אם מרעב ואם מטיל תועה.
מכרים עזתים תיארו בפניי בשבועיים האחרונים כיצד נראית המלחמה מחצרם הפרטית. בשר ועוף אין לקנות, כי רובם מיובאים, ומעברי הגבול סגורים. גם לא פירות. המרכולים סגורים אף הם. ליטר דלק נמכר ב־40 שקל (הוא הגיע ל־50 וירד). קילוגרם סוכר נמכר ב־80 שקל. חפיסת סיגריות נמכרת ב־200 שקל, יש אפילו ב־300. המוצר המבוקש ביותר הוא קמח, שנמכר בשקים שמשקל כל אחד מהם 50 ק"ג. שק אחד נמכר ערב המלחמה ב־50 שקל, היום מחירו נושק ל־500.
מעטים יכולים לקנות את המוצרים הללו, ומחיריהם בשוק השחור כל הזמן מאמירים. לא רק שאין כסף, גם אין עבודה. שיעור האבטלה חצה את רף ה־90%. כתוצאה מהמחסור, התפתחו כיסי רעב שהולכים וגדלים. "אנשים החלו לאכול עלים", סיפר לי אחד המכרים. גם את העלים הבשרניים של צמח הצבר. לא את הסברס עצמו, אלא את ענפיו.
בהיעדר גז לבישול, אחד המוצרים המבוקשים ביותר הוא עץ לבעירה. אנשים אוספים כפיסי עץ, או ענפים שקוששו, מדליקים מדורות ומבשלים. קורות, עמודים, זרדים שתלשו מהעצים. נולד מקצוע חדש, סוחרי עץ. ק"ג אחד תמורת 4 או 5 שקלים. כדי להרתיח מים לקפה, צריך קילוגרם שלם. בחיפוש אחר העץ, נוסרו גם עמודי חשמל ברחובות. ממילא חשמל אין.
העיר עזה איננה ראויה למגורי אדם בימים אלה. בתים רבים חרבו, גופות עדיין שרועות ברחובות, וכל דאלים גבר. כנופיות ויחידים תוקפים ושודדים מזון וכסף, ואין מי שיגן על הקורבנות. "אנשים הפכו לחיות", סיפר לי השבוע מכר מג'באליה. הוא תיאר כי אחד משכניו זכה לכך שמצנח מזון שהנחיתו הירדנים מצא את דרכו אל הגג הפרטי שלו. בתוך דקות הגיעו אלמונים, התנפלו עליו וחטפו מידו את המשלוח.
רמדאן יתחיל ביום שני או שלישי הקרוב. חודש הצום הוא אירוע של התכנסות משפחתית, של אוכל מושקע וארוחות. פסטיבל קולינרי לא יהיה להם השנה. אם לא תושג הפוגה, צפוי להם רמדאן מסויט. אם תושג, הוא יהיה סתם גרוע.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]