בל"ג בעומר תשפ"א, 30 באפריל 2021, מדינת ישראל הדירה את רגליה ממתחם קבר רשב"י. התוצאה לא איחרה לבוא. 45 עולים לרגל נמחצו למוות, מאות נפצעו. ונתניהו כמו נתניהו, לא ידע. כלומר, על האסון ידע לאחר מעשה. הוא לא ידע שגרירת רגליים והתעלמות מכתובת האזהרה שרוססה על קירות מתחם הקבר באותיות קידוש לבנה, הן הרות אסון. כמו בכל פעם, העדיף שקט תעשייתי ושלמות הקואליציה על פני אינטרס לאומי וציבורי.
ח"כית מהליכוד נגד ינון מגל: "שרה נתניהו לא הייתה מעורבת במה שיצא"
פרשת אסותא: נמצאו זוג ההורים הגנטיים של הילדה סופיה
אסון הר מירון ממחיש את הוויכוח האמיתי שמתנהל בין ההנהגה החרדית לחברה הישראלית על גווניה. העימות, אשר מתחדד בגלל המלחמה ותופס גובה נוסף על רקע התחזקותם של החרדים בבחירות המוניציפליות, הוא לא בגלל פטור מגיוס, היעדרותם ההמונית של גברים חרדים משוק העבודה ואפילו לא בגלל כספים קואליציוניים שמוזרמים למוסדות המתנגדים לשירות בצה"ל, בעיצומה של מלחמת קיום. כל אלה הן השלכות של ויכוח עקרוני: מי הריבון. מדינת ישראל או הנהגה רוחנית. בישראל במאה ה־21 חוזר על עצמו המאבק בין המדינה לכנסייה, שבמשך מאות שנים חזר וטלטל והסעיר את מדינות אירופה.
לפני כשבועיים צפיתי בראיון עם שרי רוט, הכתבת הפרלמנטרית של האתר "בחדרי חרדים", אשר נערך בערוץ 12 בתוכניתו של רפי רשף. רוט שיתפה את הצופים בזעזוע עמוק שחוותה כשנוכחה בטקס ההשבעה לצה"ל שבו השתתף בן משפחתה שהתגייס לגדוד נצח יהודה, המותאם לחרדים. כשנתבקשה להסביר מה בדיוק הסעיר אותה, היא התקשתה וגמגמה, ולבסוף מלמלה שלא הוצבה מחיצה ברחבה הגדולה שבה המשפחות צפו בטקס. וגם השירים גרמו לה לחוסר נוחות. לא, לא הייתה שירת חיילות, מה פתאום, אבל מארגני הטקס בחרו להשמיע שירי ארץ ישראל כזה, ולא ניגונים חסידיים שהולמים יותר את אבני הכותל. האירוע לא היה אירוע חרדי רגיל שאליו הורגל הציבור החרדי, אמרה.
שפשפתי את עיניי. זאת אכן הייתה שרי אשר איתה יצא לי לשתות קפה במזנון הכנסת לא פעם ולא פעמיים. היא מודעת היטב לקיומו של עולם מחוץ לכותלי השכונות החרדיות. היא האחרונה שאמורה להזדעזע מהעובדה שטקס השבעה לצה"ל הוא לא אירוע חרדי. והיא מסכמת, הגעתי למסקנה שצה"ל זה לא מקום הולם לנער חרדי, היא מדבררת מסר של ההנהגה. והמסר הוא - שירות בצה"ל פוגע בעקרון האצלת הסמכויות.
יתנגדו לכל הצעה
גם אם בכל בסיס צבאי יגישו אוכל בהשגחת מספר בד"צים, לבחירתו של כל מתגייס חרדי, וגם אם יקימו בסיסים לגברים בלבד, ההנהגה החרדית האשכנזית תתמיד בהתנגדותה לגיוס. גם אם המדינה תעניק לגברים פטור מגיוס לעשר שנים ותאפשר להם בינתיים להשתלב בשוק העבודה, ההנהגה החרדית תתנגד בתוקף.
פטור מגיוס - מטרתו העיקרית, ולמעשה היחידה, היא שמירה על אוטונומיה חרדית. לנער חרדי יש כבר מפקד, זה הרב או המשגיח בישיבה. שירות צבאי פוגע בסמכות ומטשטש גבולות גזרה שהיו ברורים. בחור חרדי בן 18 לא אמור לציית למפקד, רק ראשי הקהילה ושליחיהם מוסמכים לחלק לו פקודות.
השתלבות בשוק העבודה פוגעת אף היא בשליטה המוחלטת של ההנהגה הרוחנית בחברי הקהילה. מי שיוצא לעבודה נחשף לחברה הכללית הישראלית. מי שרכש מקצוע והשתלב בשוק, לא תלוי כלכלית בפרנסי הקהילה, בעסקנים, ברבנים, בפוליטיקאים. הוא גם לא חייב לשלשל לקלפי את הפתק "ג".
אז נכון, בשורות הרשויות של מי שלחץ לקיים במירון אירוע המוני תוך התעלמות מהאזהרות, מהנהלים, מהשכל הישר, בלטו דווקא אנשי ש"ס. הוועדה הטילה אחריות אישית על שר הדתות דאז, יעקב אביטן, איש ש"ס. אריה דרעי דווקא יצא זכאי, אבל הלחץ שהפעיל ערב האסון על נתניהו, זכור היטב לרבים. הוועדה בחרה לסמן לא את מי שלחץ אלא את מי שנלחץ. ראש הממשלה, השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה לא אמורים להילחץ ולוותר על סמכויותיהם. זאת מעילה בתפקיד שזועקת לשמיים. אבל בפן המהותי העיקרון הוא אותו העיקרון. ראשי המדינה העלימו עין וכמו בכל פעם, בחרו להאציל סמכויות.
האח החרדי הגדול
לא רק בהר מירון לא הייתה באותו יום נורא מדינת ישראל. מדינת ישראל לא נמצאת בריכוזים חרדיים. לא נוכחת. מעבר לכביש, בירושלים, באשדוד, בטבריה, וכן בערים חרדיות, פועלים חוקים אחרים. ילדים לא לומדים בבתי ספר, כי בית ספר ללא לימודי ליבה לא עונה כלל וכלל על ההגדרה. יועצות ויועצים מדריכים אישה שסובלת מאלימות כלכלית, נפשית ואף חוטפת מכות, כי לא מפרקים משפחה. מקרים של הטרדה ואונס אינם מדווחים. אין מושג כזה זכויות הפרט.
האח הגדול מחליט בשבילך כיצד להתלבש, אילו ספרים לקרוא, ובאיזה טלפון נייד להשתמש. הפרדה מגדרית במרחב הציבורי מגן ילדים ועד ליום האחרון, היא מוחלטת. מעבר לכמות העולים לרגל באותו ל"ג בעומר, כמות שהמתחם לא יכול להכילה, גם מחיצות בין גברים לנשים תרמו את תרומתן.
מדי יום, מדי שעה, מדינת ישראל פוגעת באזרחיה החרדים. היא מפקירה אותם. היא מתנערת מהם. היא הקימה בשטחה אזורים אקס־טריטוריאליים שבהם אין לה ריבונות. התוצאה היא עוני מחפיר, צפיפות, חשש מתמיד מפרנסי הקהילות שבו שרויים שירותי הרווחה אשר מתיישרים לפי הקו, ונשים שנדחסות בחלקו האחורי של האוטובוס.
ולעתים האצלת סמכויות מסתיימת באסון. ואז מקימים ועדת חקירה שמגישה את מסקנותיה כעבור שנתיים־שלוש - וחוזר חלילה.