נאום התוכחה המיותר של תא"ל דן גולדפוס השבוע (הגם שכל מילה בו הייתה מדויקת) שלח זרקור לתהליך ההתפרקות שעובר על צמרת צה"ל ועל אובדן הסמכות שלה. בעוד גולדפוס ולוחמיו נלחמים מבית לבית בחאן יונס, האחראים לכישלון ה-7 באוקטובר נראים עסוקים יותר בהכנת נקודת היציאה האישית שלהם מאשר בחתירה לנקודת הכרעה במלחמה.
חמישה חודשים בתוך המלחמה, צה"ל אמור היה כבר לכבוש את רפיח ואת שני מחנות הפליטים במרכז הרצועה. ההשתהות של צה"ל ומיקוד המאמץ בחאן יונס הפכו עכשיו את רפיח לאבן נגף בין לאומית ו"הניצחון המוחלט" שמבטיח ראש הממשלה הולך ומתרחק.
כבר עכשיו ברור שצה"ל לא יגיע לרפיח בזמן הקרוב, וספק גם אם נראה את הרחבת הפעולה למחנות המרכז בימי הרמדאן. ללא השמדת יתרת הכוח הצבאי של חמאס והשגת שליטה מבצעית בכל רחבי הרצועה – לא תהיה הכרעה במערכה בדרום.
זה לא היה מקומו של גולדפוס לומר את הדברים, אבל הוא ביטא את מה שחשים הלוחמים ורבים מהאזרחים: חוסר אמון בהנהגה המדינית והצבאית שלנו. האחת עסוקה רק בשימור הקואליציה, והשנייה בניסיון למרק את כתמי הכישלון הנורא של ה-7 באוקטובר. ההתפרקות ניכרת במיוחד באגף המודיעין של צה"ל, שם כבר עסוקים המפקדים בהכנת התיקים לקראת התחקירים המבצעיים שיצביעו על האחראים לאסון.
ספק אם יש כוח בעולם שיצליח להטיל אחריות על הדרג המדיני שלנו שכשל, אבל הצמרת הצבאית שמיהרה לקבל עליה אחריות נראית כמי שכבר כורעת תחת הנטל. בכירי הצבא מחפשים את הרגע הנכון שבו יוכלו לשים את המפתחות ולפרוש אחר כבוד, ולא מבינים שהרגע הזה כבר כאן. בין חברי המטה הכללי יש גם בודדים ששוגים לחשוב כאילו התיקון שעשו במלחמה יאפשר להם להמשיך הלאה.
הצמרת הזאת מאבדת את אמון הפקודים שלה, שממשיכים להילחם בעזה, בצפון וביו"ש. אם תתעקש להמשיך ולהנהיג אותם, היא תתקל בעוד מפקדים שיעזו לבטא את חוסר האמון שלהם. למול האתגרים העצומים שמולנו, צה"ל חייב הנהגה חדשה, משוחררת מהמשא הכבד של האחריות לכישלון ונכונה להוביל אותו עם הפנים קדימה, מבלי להתבוסס במה שכבר קרה.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב