בואו נודה על האמת: אנחנו לא גיבורים גדולים. כלומר, חיילינו עזי רוח ואמיצים, רוח הלחימה בקרב איתנה, הנאמנות והמסירות הן לאין שיעור, אבל למזלנו איננו לבד. יש לנו אבא גדול שנמצא ברקע, נותן יד, אם בהפגנת תמיכה קבל עם ועולם ואם בשליחת נשק, כסף ומשחתות לאזור.
למרות אי הטלת הווטו: אסור לשבור את הכלים עם ארה"ב
כאשר יש אבא שהוא גב תומך, אנחנו יכולים להיות גיבורים. עד כדי כך גיבורים, שנבחרינו מרשים לעצמם לזלזל באבא החזק והגדול, להמרות את פיו ואפילו להשתלח בו. האם זה מראה על עוז רוח? יהיו שיאמרו: בוודאי. המילים שקופצות למוחי הן טמטום ואיוולת.
אם אתה תלוי במישהו, כבד אותו. שמע לדעותיו אפילו אם לא תמיד הן נוחות לאוזניך. אינך חייב להתרפס, אבל מוטב שתוותר, כי לא לשווא נאמר “בעל המאה הוא בעל הדעה". זוכרים את המשפט מסרטוניה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים? “אל תהיה צודק, היה חכם". פעלו כך. התוצאה של התנהגות כזו היא הימנעותה של ארצות הברית מהטלת וטו על החלטת האו"ם השבוע.
בואו נהיה כנים, אנחנו תלויים בארצות הברית וזקוקים לה. נכון, יש לה אינטרסים, אבל לנו יש יותר. לא חכם לצאת בהפגנת כוח מול מי שחזק מאתנו ובלעדיו לא נוכל לנצח אפילו עכשיו, כאשר המלחמה היא “רק" בעזה, ובצפון זה כביכול “בקטנה". מה יהיה אם תיפתחנה חזיתות נוספות?
בואו נרכין את הראש, נכבד את אלה שתומכים בנו שנים ובוודאי לא נזלזל בהם ולא נגיב בפרץ עצבים ילדותי. בעצם, אם אנחנו כבר מתנהגים כמו ילדים, בואו נבדוק כדרך הילדים למי יש יותר גדול. לאמריקאים יש.