1. מרס טורקי
באוקטובר 1993 נפתח הסניף הראשון של מקדונלד'ס בישראל בקניון איילון ברמת גן. נקלעתי לזירה הקולינרית, ואני זוכר את התורים הארוכים שהשתרכו בדרך לקציצת הבשר המיוחלת מקניון איילון בואכה בני ברק. היו אלה ימי הסכמי אוסלו העליזים.
"נקבל פחות חטופים בחיים": צוות המשא ומתן נגד נתניהו והעסקה המסתמנת
תשתמש בחיזבאללה או תעתיק מסדאם חוסיין? לאיראן יש 10 דרכים לתקוף את ישראל
כל הגופים העסקיים הבינלאומיים שהסתתרו עד אז מאחורי הקלעים מחשש מהחרם הערבי הגיחו ממחבואם. מקדונלד'ס הייתה אחת מהן. נסטלה השווייצרית הייתה נוספת. והיו גם האחים ספרא, שהחביאו את בעלותם על הבנק הבינלאומי ויצאו לאור. אלה היו פירות הסכמי השלום באוסלו, שהפכו את ישראל לאחת המחובקות בעולם. יצחק רבין הפך למלך העולם בזכות קשריו עם הנשיא קלינטון.
וכעת נחזור באכזריות חסרת רחמים לאפריל 2024. ישראל, בחסות ראש ממשלת ההישרדות בנימין נתניהו, הפכה משווייץ של המזרח התיכון למדינה מצורעת. די היה להביט בכתבה המצוינת של אוהד חמו ואלעד שמחיוף מחדשות 12 על אירוויזיון 2024 במאלמו בשוודיה כדי להבין לאן הידרדרנו.
השבוע גם הודיעה טורקיה על חרם סחורות על ישראל. זה אומנם לא מפתיע, אבל המרס הטורקי מזכיר לנו שעדיף לעבור לתוצרת כחול־לבן בחקלאות ובבנייה, גם אם מדובר בסחורה שהיא יקרה בכמה שקלים. אפשר לשרוד גם בלי הכל כלול. זאת לא הבעיה.
אבל יש סיבה לדאגה אמיתית מהפן העסקי, הנוגע למדינות המערב הנאורות. הנגיד פרופ' אמיר ירון הודה בראיון שערכתי איתו שסר חנה של ישראל בעיני משקיעים בעולם. גם ישי דוידי, מייסד קרן ההשקעות פימי המצליחה בישראל, אמר דברים ברוח זו.
הנורא מכל הוא שהיחס המבזה מגיע גם מארה"ב. הסנטימנט העסקי העיקרי שם הוא השטר הירוק עם הכיתוב IN GOD WE TRUST. כבר לפני יותר משנה החליטה בשם אלוהי הכסף חברת יוניליוור, בעלת מותג הגלידות בן אנד ג'ריס, על ביטול זיכיון שיווק הגלידות בישראל בגלל המכירות בשטחים.
לפני שלושה חודשים הטילה ארה"ב סנקציות על ארבעה מתנחלים שתקפו תושבים פלסטינים, ובעקבות כך הוגבלו חשבונותיהם בבנקים. בימים אלה קרנות השקעה מנורווגיה ומאירלנד הודיעו על משיכת השקעותיהן במניות הבנקים ובמניות רמי לוי, לנוכח הגידול בסיכון בתיק ההשקעות.
ואם לא די בכל אלה, ממשלת ארה"ב פתחה בחקירה נגד חברה ישראלית בשם פינקלשטיין מתכות באזור התעשייה אלון תבור שליד עפולה, על מענקים שקיבלה המהווים סובסידיה ממשלתית אסורה הנוגדת את חוקי הסחר.
כשחשפתי את הסיפור בעיתון לפני חודשיים, התבקשתי להנמיך פרופיל, בתקווה שבמשרד הכלכלה יפתרו את המשבר. אבל בינתיים שום דבר לא קרה. מותגים זרים נוספים הפועלים בישראל, כמו רשת קרפור הצרפתית, נמצאים על הכוונת של החרם.
השיא השלילי נרשם השבוע, כשדווח על החלטת עומרי פדן, זכיין מקדונלד'ס ישראל, למכור את הזכיינות לחברת האם. פדן הפיקח, שעשה אקזיט מהסרטים, היטיב לקרוא את תמונת המצב ולא לעשות סקנדל מביך.
האמריקאים אילצו אותו למכור רק מכיוון שבמלחמת עזה חילק אלפי קציצות לחיילים ופינוקים נוספים. זה המקום להזכיר לביביסטים כי פדן, ממובילי שלום עכשיו, העדיף את האינטרס הלאומי על פני העסק הפרטי שלו. אז כדאי שהם ילמדו ציונות מהי.
עסקת מקדונלד'ס מוכיחה את חזרתו בדלת האחורית של החרם. אומנם זה יהיה בשפה מכובסת ומנומסת, אבל התהליך כבר התחיל. עם כל הכבוד לעשרת מיליוני הישראלים, כוח הקנייה של מאות מיליוני המוסלמים בקציצות בשר, גלידות, עופות צלויים ומוצרי קוסמטיקה גדול בהרבה.
למרות הקטסטרופה המתרגשת, בממשלה לא מתרגשים - ושום דיון חירום עדיין לא נערך. נראה שזה משעמם את נתניהו, כמו אותה תושבת קריית שמונה שצעקה לעברו באחד הכנסים.
נתניהו מכר לנו עד היום את האגדה שאין קשר בין שלום עם הפלסטינים לבין ביטחון. הוא הוכיח את זה בהסכמי אברהם, שנחתמו עם האמירויות בזכות הנשיא טראמפ. אבל כאן בדיוק הוא נתקע.
יוזמת השלום עם ערב הסעודית התנפצה, משום שנתניהו אינו מסוגל להגות את המילים "רשות פלסטינית" או "היום שאחרי". תנו לו את צמד המילים "ניצחון מוחלט", והוא יישן מעולה. ובכן, התיאוריה שלפיה יש שלום בלי פלסטינים ובלי ביטחון התנפצה לרסיסים.
עבדנו קשה מאוד ב־30 השנים האחרונות כדי להגיע להישגים הכלכליים יוצאי הדופן בזירה הבינלאומית. לא חראם עליכום שהכל כעת יירד לטמיון בגלל נתניהו?
2. בורסת השמועות
ביום שני השבוע חשף האוצר את נתוני הגירעון בתקציב, שהמשיך להתל ולעלות ל־6.2% מהתוצר. מדובר בעוד נתון בשפע הנתונים השליליים על כלכלת ישראל. המשמעות הכספית היא שהמדינה נקלעה לאוברדרפט של 117.3 מיליארד שקל, וזה לא הסוף. החשש הוא שלקראת סוף השנה הגירעון ימריא ל־150 מיליארד שקל, גם ללא פתיחת חזית בצפון. המדינה גומרת בקושי את החודש.
שלא במקרה, פרמיית הסיכון של ישראל בגזרה הבינלאומית עולה. לכן אין להתפלא שגם נגיד בנק ישראל החליט, על רקע המצב, שלא להוריד את הריבית ולהשאירה על 4.5% לשנה. אז איך ייתכן שביום ההודעות מדד ת"א 35, שבהובלת מניות הבנקים, עלה ב־1.4%, הדולר לעומת השקל צנח ב־1.5% וגם היורו נחלש? וגם בתחילת השבוע שוק המניות עלה.
הפתרון לתעלומה מסתתר לא בנתונים היבשים, אלא במשהו מהותי הנוגע לציפיות המשקיעים בבורסה, המכונה בעגה המקצועית "פרמיית הסיכון". השאלה המרכזית היא לאן אנחנו הולכים. למשל, המתיחות מול איראן בעקבות חיסול בכירי המשטר גררה ירידות תלולות במניות וזינוק של הדולר.
ושוב כל זה נעלם בתוך מספר ימים, והשווקים חזרו לתפקד, כי הנקמה האיראנית המובטחת בינתיים לא הגיעה ונקווה גם שלא.
שנית, מאז הסיפור האיראני התחולל מהלך שובר שוויון נוסף. צה"ל נסוג מח'אן יונס, ובתקשורת נפוצו שמועות עקשניות על עסקת חטופים.
עסקה כזאת נתפסת בעיני רבים כטובה לציבור הרחב, אבל רעה לממשלת נתניהו. היא רעה לממשלה, מכיוון שהיא מחזקת את הצדדים הקיצוניים בקואליציה שעלולים לדחוף לנפילתה. אם על כל פגישת תחזוקת הקואליציה של בנימין נתניהו עם איתמר בן גביר ובצלאל סמטוריץ' היו תורמים לי שקל, כבר הייתי הופך למיליונר.
חוק הגיוס הוא פקטור נוסף המקרב את קצה של הממשלה. אבל גם אם הנפילה אינה מעבר לפינה בגלל פגרת הכנסת, התסריט להקדמת הבחירות ריאלי. לסוחרי הבורסה יש חוש ריח מפותח, והם מריחים שמשהו קורה באוויר. מה שהתרחש השבוע באולמות המסחר השבוע הוא פרומו למה שיתרחש אם אכן הבחירות יוקדמו. התיעוב לממשלת נתניהו הוא כל כך גדול, שבכל הסקרים ההנחה היא שבחירות יביאו לנפילתו.
ביום שיתפרסמו אפילו מגעים רציניים להקדמת הבחירות לסוף 2024 או אפילו לתחילת 2025, אני מעריך בזהירות שמדדי המניות המובילים יזנקו לפחות ב־5% ושער הדולר יקרוס לכיוון ה־3.5 שקלים. אני כבר לא מדבר על המשמעויות הבינלאומיות החיוביות של נפילת ממשלתו. אין לשלול, במקרה של תבוסת הליכוד בבחירות, קואליציה אפשרית עם ממשלה ימנית אחרת ללא נתניהו.
זאת הסיבה לכך שראש הממשלה נלחם בחירוף נפש על שרידותו. משימתו הבלתי אפשרית היא בין לרצות את נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לבין להרגיע את יו"ר עוצמה יהודית בן גביר. אומנם אין לקנא בנתניהו ובמשפחתו, אבל גם אין סיבה לרחם עליהם. לזכותם ייאמר שהם הביאו את זה על עצמם. סוחרי הבורסה רק מחכים לשינוי.
3. הנגיד נגד הממשלה
ניתן להתייחס בהפתעה מסוימת להחלטת נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, שלא להוריד השבוע את הריבית. עד לאחרונה כמעט כולם התעקשו שהריבית תרד, אלא שפרופ' ירון נקט פעם נוספת גישה שמרנית והחליט להשאירה, לאכזבת רבים, על 4.5% לשנה. מובן מאליו שמי שישלמו את המחיר יהיו מקבלי המשכנתאות, צרכני האוברדראפט והמכורים לעסקאות תשלומים בכרטיסי אשראי. אבל רצוי לצאת מהקופסה ולהסתכל על ההחלטה בצורה לא מקובעת.
הותרת הריבית ללא שינוי נועדה להילחם באינפלציה, לנוכח הפריצה התקציבית חסרת האחריות של האוצר. להחזר התשלומים למי שלקח משכנתה של מיליון שקל, ששליש מתוכה צמוד למדד, יתווספו במקרה של התפרצות אינפלציונית עשרות שקלים לחודש. ועדיין לא הזכרתי את שחיקת כוח הקנייה.
אינפלציה שוחקת את השכר, והשווי הריאלי של 100 שקל נמוך מסכום זה בהתאם לעליית המדד. עד לאחרונה המדד התכנס ל־2.5% לשנה, אלא שפיחות השקל וייקור הסחורות שינו את התחזיות. אנליסטים חוששים כעת שהמדד השנתי ישוב ויחצה את ה־3%. נחרצת במיוחד הייתה התחזית של בנק הפועלים, שהעריך שהמדד בשנה הקרובה ימריא ל־3.2%. לפי בנק הפועלים, כלכלני הראל פיננסים ואחרים, מדד מרץ, שיפורסם בתחילת השבוע הבא, יעלה ב־0.5%. מדד חודש אפריל כבר יזנק ל־0.7%.
כך או אחרת, נשוב ונדגיש שלתחזיות הללו מומלץ להצמיד כוכבית בוהקת. כל התסריטים יכולים להשתנות בשנייה אם יתברר, חלילה, שלצורך השגת יעדי המלחמה (המכונים בפני נתניהו "הניצחון המוחלט") יש צורך בפתיחת חזית בצפון. כל האינדיקטורים השליליים יהיו גרועים יותר, ודירוג האשראי של המשק יירד.
ואולם, אם בלחץ האמריקאים תושג הפסקת אש כלשהי בעזה, ובעקבות כך הסדר מדיני עם לבנון - השינוי בשווקים יהיה דרמטי לחיוב. לכן לכל התחזיות המתפרסמות כעת, הניתנות לא אחת מצד גופים אינטרסנטיים בשוק ההון, יש להצמיד שק של מלח.
4. איבדו את הצפון
בתחילת 2024 הכריז נתניהו על כוונתו להקצות בתוך עשרה ימים 3.5 מיליארד שקל לשיקום יישובי הצפון. מאז התעופפו באוויר אלפי כטב"מים, טילים וגם יריות מן המניין - אך הסיוע בושש להגיע. השבוע התברר שהסיוע התכווץ למיליארד שקל. זה המקום להזכיר שפתיחת חזית בצפון ותוכנית סיוע במיליארדים אינן מתומחרות בתקציב 2024. הוצאה כזאת תקפיץ את הגירעון מ־6.6% ל־8% וצפונה מכך.
המצב בדרום אינו טוב בהרבה. אפילו שקל אחד מתוך 18 מיליארדי השקלים שהוקצו למנהלת תקומה בשנים הקרובות עדיין לא הוצא. הסיבה היא מחלוקות אינסופיות בין הפקידים על גבולות הגזרה וכד'. "לפני חודשיים היינו בדיון עם ראשי הרשויות בצפון, והנחתי שתוך עשרה ימים תוגש תוכנית. עברו חודשיים ומאז לא קרה כלום", הטיח השבוע השר בני גנץ, יו"ר המחנה הממלכתי, בראש הממשלה. נתניהו שב והבטיח שהתוכנית תוגש בשבוע הבא.
חילי טרופר אמר בתגובה: "ראשי הרשויות טוענים שמתעלמים מהם, ולא עבדו מולם על שום תוכנית". מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי התערב, והבטיח כי ביום חמישי (דהיינו אתמול - י"ש) תוצג תוכנית לראשי הרשויות. דו־שיח זה של חירשים מתנהל לא רק בנושא שיקום הצפון, אלא גם בנוגע למנהלת התקומה בדרום, לתוכניות הסיוע לאנשי מילואים ועוד.
היעדר ההחלטות נגזר מהעובדה שלא ברור מה יהיה בחזית הצפון: האם תיפתח מלחמה, ואז חזרת 65 אלף העקורים ליישובים תידחה עד להודעה חדשה? האם יושג הסדר מדיני שירחיק את חיזבאללה אל מעבר לליטני? האם שנת הלימודים תיפתח כסדרה ב־1 בספטמבר? במקור הובטח שהמצב ייפתר עד יולי, אבל הפתרון נראה מעבר להרי החושך. אם מצב חוסר הוודאות יימשך, אין סיכוי שאפילו תושב אחד יחזור לצפון.
לפני שנה הוזמנתי על ידי דובי אמיתי, יו"ר התאחדות החקלאים ויו"ר נשיאות המגזר העסקי, לסיור בצפון. חצינו את מטעי התפוחים והגענו לחומת הגבול הצפונית. ביקרתי במטולה, ומעבר לגדר צפינו בעמדות חיזבאללה. השקט הפסטורלי היה כמובן מטעה. השבוע חזרתי לאמיתי, והפעם לשיחה שונה לחלוטין.
לאמיתי, תושב מטולה, יש סיפור אישי עצוב. אביו בן המושבה פוּנה עם פרוץ המלחמה לטבריה, אך לאחר כמה חודשים נפטר משיברון לב. אמיתי: "אחד הדברים שמשפיעים עליי הוא פטירתו של אבא. הוא היה בן 90, ואני דור רביעי במטולה. אני עוד זוכר את הערב שפיניתי אותו ממטולה והסברתי לו שאין ברירה.
הוא הסתכל בעיניים בוהקות ושאל 'למה?'. הורדתי אותו למלון בטבריה, וכעבור שבועיים־שלושה הוא דרש לחזור הביתה. לא יכולתי להחזירו, כי מטולה הייתה נטושה. מאותו רגע חלה הידרדרות במצבו. אבא היה בריא באופן יחסי לגילו, והוא נפטר משיברון לב".
השבוע חגג אמיתי את יום הולדתו ה־64. האם האמנת שביום ההולדת שלך תישאר עדיין מחוץ לבית במטולה?
"ממש לא האמנתי, וזה תסריט שהיה בעיניי הכי דמיוני. הייתי מאשפז את האנשים שהיו מציגים בפניי תסריט כזה. אני חש רגשות מעורבים בין תפקידי במילואים לבין תפקידי האזרחי. מאז שגויסתי למילואים בצפון עם משימות לא פשוטות, החלטתי שהתרומה הכי טובה היא מיצוי היכולות לצבא. את דעותיי המדיניות, הפוליטיות והביטחוניות אני משאיר לתקופה מאוחרת יותר.
"יגיע הרגע שאצטרך להתמודד עם האתגר האזרחי, ולאן המדינה לוקחת אותנו. אישית אני ישן כל לילה במטולה, ולעתים יוצא לפעילות בכנסת. המשפחה שלי מפוזרת".
מה המצב במטולה? מה מצב הרס הבתים?
"עד היום ספגנו 17 פגיעות ישירות, ויש נזקים סביבתיים. מה שיותר חמור הוא שאני רואה שהקהילות שהיו עד היום מגובשות, מתפרקות ומתפזרות. החיבורים אינם חיבורים, וזה קורע את הלב. במושבה נשארו רק חברי כיתת הכוננות ומספר חקלאים שאינם יכולים לנטוש את השדות". אבל הממשלה מבטיחה ולא מקיימת.
"זה בדיוק הרגע שאני צריך להחליט אם אני ממשיך בשירות הצבאי או שאני יוצא למלחמה אזרחית. אם אראה שאין תוכנית אמיתית ואין ניהול של המשבר מהצד הממשלתי, אפעל בכל הכוח. ראיתי שהקמת מנהלת תקומה לא הוכיחה את עצמה, וחייבים לשנות את התפיסה.
הגשתי למשרד האוצר תוכנית עם כל התסריטים ואמרתי מה צריך לעשות. כרגע אני לא רואה שיש קופסה תקציבית סגורה לשיקום הצפון בנושא החוסן האזרחי, ודקה אחרי סיום המלחמה בנושא שיקום התשתית.
יש שיתוף פעולה בינך לבין שר האוצר ומקבלי ההחלטות?
"השבוע הוחלט לשלם למעסיקים רטרואקטיבית מינואר ועד סוף 2024 פיצוי נוסף של 20% בגין ההוצאות הסוציאליות ששולמו לעובדים, ומדובר בכ־4 מיליארד שקל. זה אירוע תקדימי, ובהחלט ניתן לזקוף את זה לזכותו של שר האוצר. אני עובד ישירות מול השר האוצר 24/7, ואם צריך - גם בשבת. העסקים בגבול הצפון קיבלו מקדמות על חשבון הפיצויים (תיירות, תעשייה וחקלאות), ומי שלא קיבל מוזמן לפנות אליי אישית. מסלול הפיצויים ליישובים המפונים היה הוגן מאוד, לפחות בהשוואה למה ששולם בזמן הקורונה.
"אני בקשר יומיומי עם מנהל מס רכוש, ודואג לפיצויים. אבל זה לא הפתרון. הקהילות בצפון מתפרקות והאזור מתפרק, וצריך לתת מענה מיידי לאי־הוודאות. מקבלי ההחלטות היו יכולים לעשות הרבה יותר. הם צריכים לבקר וללמוד מהנעשה בשטח. תמונת המצב לא ברורה להם".
האם לדעתך שנת הלימודים תיפתח בצפון ב־1 בספטמבר כסדרה?
"אני לא רואה שום תסריט שנוכל לחזור לשגרה ללא מלחמה בצפון. אני לא רואה באופק פתרון מדיני. חגגתי השבוע 64 ועברתי את כל המלחמות בצפון, ואני מכיר היטב את הצד השני. שום הסכם איתם לא מחזיק מים. אם בניגוד לצפוי ייחתם הסכם מדיני, הוא חייב לכלול נסיגה של חיזבאללה הרבה יותר ממה שסוכם בהחלטה 1701. צריך הסכם שירחיק אותם הרבה מאוד ממטולה.
"התנאי להסכם מדיני הוא הסרת האיום של ירי תלול מסלול של 15 ק"מ ומעלה. הסכם כזה חייב לכלול הכנסה של כוח רב־לאומי, ולא בדיחה מצחיקה שקוראים לה כוח יוניפי"ל. לדעתי, כל זה לא יקרה - ולכן לא תהיה ברירה אלא להיכנס למלחמה. לא צריך לחשוש מהם. בכל מקרה, אנחנו חייבים לחזור עד 1 בספטמבר הביתה".