כל מנהיגי ישראל לדורותיהם היו משננים מנטרה קבועה: "ישראל תמיד תגן על עצמה – בכוחות עצמה". במלחמת העצמאות שום מדינה לא באה לעזרתנו. אומנם היו מתנדבים שחשו למדינת ישראל הצעירה כדי לסייע לנו לבלום את הפלישה הערבית, אבל היו אלו – רובם ככולם – מתנדבים יהודים, אנשי מח"ל. לא שליחי שום מדינה.
"מאיימים עליי ברצח": עיתונאי כאן 11 בריאיון חשוף אצל קובן | צפו
יעד התקיפה כבר נקבע? "יש תשובות למערך ההגנה של איראן" | האזינו
היה זה דוד בן־גוריון שקבע את העיקרון "ישראל תגן על עצמה – בעצמה", אך דווקא הוא, בימי מבצע סיני (1956), רשם חריגה ראשונה מעיקרון זה. ישראל שיתפה פעולה עם צרפת ובריטניה, שרצו להשתלט על תעלת סואץ שהולאמה על ידי מצרים. ערב המלחמה נערכה ועידה חשאית סמוך לפריז בהשתתפות בן־גוריון, ראש ממשלת צרפת, גי מולה, ושר החוץ הבריטי סלווין לויד.
בן־גוריון, שלא סמך לגמרי על שותפיו, דרש כי המעצמות יספקו לישראל מטרייה אווירית וישמידו את חיל האוויר המצרי בבסיסיו. טייסות צרפתיות הוצבו בבסיסי חיל האוויר בארץ, אך שום מטוס או חייל זר לא השתתפו בלחימה בסיני - ולא נוצר צורך ליירט בשמי המדינה מטוסי אויב תוקפים.
במלחמת ששת הימים נלחמנו לבד. ארה"ב ומספר מדינות אירופיות הבטיחו אומנם לפרוץ את המצור הימי במצרי טיראן – אך המשט ("פלוטילה") לא הפליג מעולם. למרות הכישלון דרש נשיא ארה"ב, לינדון ג'ונסון, שישראל תימנע ממלחמה. "אם תפעלו לבד – תישארו לבד", איים. פעלנו לבד – וניצחנו.
כך היה גם במלחמת יום הכיפורים. רק לאחר שמונה ימי לחימה עקובים מדם החלה ארה"ב במשלוחי נשק לישראל להחלפת מה שהושמד ונשחק בלחימה. כך הוכיחו הנשיא ריצ'רד ניקסון ומזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר לישראל עד כמה היא תלויה בהם. ארה"ב הגבירה את נוכחותה במזרח הים התיכון כדי לנטרל איומים סובייטיים (שכללו קידום טילים גרעיניים לאזור), אך בה בעת מנעה מצה"ל את השמדת הארמיה השלישית המצרית שכבר כותרה והייתה במצור. שום חייל זר לא השתתף בלחימה לצדה של מדינת ישראל – גם באחת השעות הקשות בתולדותיה.
גם במלחמות לבנון הראשונה ("שלום הגליל") והשנייה לא בא שום צבא זר לעזרתנו. גם לא ביקשנו. האתוס הלאומי שנישא בפי כל מנהיגינו היה "ישראל תמיד תגן על עצמה – בעצמה".
אבל לפני שבוע, מול מתקפת הטילים והכטב"מים האיראניים, נשחק העיקרון המכונן הזה. נמסר כי חילות האוויר וההגנה האווירית של ארה"ב, בריטניה, צרפת, ירדן - ואולי גם מצרים וסעודיה - יירטו מקצת מהאיומים המעופפים בדרכם אלינו. למען האמת – זה לא התחיל בשבת. כבר חודשים אחדים שמדינות אלו פועלות נגד תקיפות מתימן ומעיראק. לכאורה, כדי להגן על נתיבי שיט במצרי באב אל־מנדב או על כוחותיהם המוצבים באזור. למעשה, הם מנטרלים תקיפות נגד ישראל.
ואם נתעמק בסוגיה – זה עשרות שנים יש "הסכמים אסטרטגיים" בין ישראל וארה"ב. כבר ב־1984 נערכו תרגילים ימיים ואוויריים משותפים ראשונים, והוקמו בארץ מחסני ציוד חירום המופעלים ונשלטים על ידי ארה"ב. הם נועדו "לחסוך" רכבת אווירית אם יתעורר שוב צורך בהפעלתה במלחמה. ישראל הסתמכה על מלאים אלו וצמצמה את מלאי החירום שלנו.
בשנה האחרונה כמעט התרוקנו המחסנים האמריקאיים, כי תכולתם נשלחה לאוקראינה. עם פרוץ חרבות ברזל שוב נזקקנו בדחיפות לרכבת אווירית עם חימוש אמריקאי - ושוב למדנו כי אין ארוחות חינם. ארה"ב סיפקה את צרכינו - אך הכתיבה את קצב המלחמה, מהלכיה ומתן "האספקה ההומניטרית" לחמאס ולעזה.
תרגילים משותפים עם צבא ארה"ב מתנהלים כבר כ־40 שנה, ועם נאט"ו זה 20 שנה. תמיד אפשר לרמות את עצמנו ולומר כי אנו מתאמנים איתם כדי שנוכל לסייע לספינה טורקית טובעת, או להגן על ארה"ב אם תותקף מסין. אבל יכול להיות שמנהיגינו ויתרו על העיקרון "ישראל תגן על עצמה בעצמה", וישראל החליטה להישען על צבאות זרים בעת מלחמה אצלנו. רק שלא רצתה להודיע לנו.
אז השבוע – הודיעו לנו. ולא די שצוותי אוויר זרים סייעו לנו ליירט את הטילים האיראניים – מדינת ישראל אפילו משתבחת בכך. לפני שנתיים התגאה שר הביטחון בני גנץ בחזון שהוא מקדם, הנקרא MEAD – "הגנה אווירית מזרח תיכונית", ובו שותפים – גם בלא הסכם חתום – אלו שהשתתפו עם ישראל ביירוט הטילים האיראניים במוצאי שבת.
ישראל נמנעה תמיד מחתימה על "בריתות הגנה". לצד היתרונות, יש בהסכמים כאלו אובדן עצמאות וריבונות. למרות זאת, קרא ב־2006 השר לעניינים אסטרטגיים, אביגדור ליברמן, להצטרף לנאט"ו. מזכ"ל הארגון הבהיר ב־2009 כי "ישראל לא תוכל להתקבל כחברה בארגון וליהנות מחובת ההגנה המשותפת שלו, אלא אם יהיה הסדר שלום עם הפלסטינים ובמקביל תצטרף עוד מדינה ערבית לברית.
חברות ישראל בברית כרוכה גם בחובת התייעצות לפני פעולות צבאיות משמעותיות שתנקוט, וחובת חתימה על האמנה לאיסור הפצת נשק גרעיני. ישראל גם צריכה להתחייב להשתתף בהגנה על כל מדינה חברה בארגון, אם תותקף". באופן דומה – חתימה על הסכם הגנה כזה עם ארה"ב הייתה גוררת התחייבויות דומות ותלות כפולה ומכופלת.
כשהיה שר החוץ וראש ממשלה חליפי, התחייב יאיר לפיד בפני ארה"ב: "לא נפתיע אתכם". בנימין נתניהו, מן האופוזיציה, מתח ביקורת קטלנית על "הוויתור על העצמאות". ראש הממשלה נפתלי בנט הזדרז להסביר: "מדינת ישראל תמיד תגן על עצמה, בעצמה, מפני כל איום חיצוני. ישראל לא תכבול את ידיה מלהבטיח את ביטחוננו".
כך הבטיח בנט, אבל בשנה הקצרה שלו כראש ממשלה כבר החלו ההכנות לעוד תרגיל משותף, הגדול מסוגו, "אלוני הבזלת", עם 6,500 קצינים וחיילים אמריקאים שהפציצו בדרום הארץ, נלחמו במטרות ימיות משותפות ותרגלו סיוע אווירי במלחמה. בראשית כהונתו הנוכחית ביקר נתניהו בתרגיל, ודקלם: "ישראל תמיד תגן על עצמה בכוחות עצמה, אך כמובן מברכת על שיתוף הפעולה המתעצם עם בעלת בריתנו הגדולה".
ולמרות כל ההצהרות - השתבחו אצלנו בקואליציה שנלחמה בשבילנו. אם לא היינו באמת תלויים בהם להגנתנו, סתם יצרנו "חוב" בירדן, סעודיה או מצרים. אולי כדי להוכיח לאיראנים שיש מולם קואליציה. אבל אם ממש נזקקנו להם – אוי ואבוי לנו.
השבוע לא הסתפקנו ביכולות הטכנולוגיות והאנושיות של חיל האוויר ושכבות ההגנה נגד טילים שלנו. ביקשנו מהאמריקאים, מהבריטים, מהצרפתים ומהירדנים להפיל עבורנו טילים וכטב"מים. מקצת מהאיומים האיראניים יורטו בידי זרים, אבל אין ארוחות חינם. מי שעזרו לנו (ורק בגלל האינטרסים שלהם) יידעו להגיש לנו חשבון בבוא העת. הגברת התלות בזרים עלולה לגרום לנו להתמכרות, ממש כמו בעניין מאגרי החימוש האמריקאי בארץ.
אנו מצמצמים את יכולתנו להגן על עצמנו בעצמנו, ואין לנו באמת צורך בצבא גדול אם אפשר להסתמך על מדינות אחרות, לא תמיד ממש ידידות. אם טייס ירדני אחד היה נהרג במרדף בגובה נמוך אחרי כטב"ם איראני – את החשבון היינו משלמים בהר הבית. "חוב" כזה למצרים ישולם בציר פילדלפי.
תמיד ידענו להסביר לארה"ב מה ההבדל בינינו לבין וייטנאם, עיראק או אפגניסטן: מעולם לא ביקשנו מאמריקאים להיהרג בעבורנו בארצנו. אם גם זה יישחק – הם ינהגו בנו כפי שנהגו בסוף בווייטנאמים, בעיראקים ובאפגנים - זה חייב להיות הקו האדום: ישראל מגינה על עצמה – רק בעצמה.