יותר מפעם אחת השבוע עמדה ההנהגה הישראלית להוביל אותנו לתוך מלחמה נוספת ומיותרת מול איראן. לקראת סוף השבוע שכך קצת הזעם הילדותי והעיוור שתקף את מקבלי ההחלטות שלנו, אבל הסכנה עוד לא חלפה.
נקודת התורפה של איראן? יעד התקיפה הדחוף ביותר נחשף
אותה הנהגה שהובילה אותנו בחוסר דעת לחיסול הגנרל האיראני בדמשק, מבלי להבין את ההשלכות הצפויות, מתיימרת עכשיו לאלף את איראן. אפשר היה לצפות שאחרי שטעו עמוקות בהערכת התגובה האיראנית לחיסול, יאמצו מידה של צניעות בטרם יובילו אותנו לתוך אסון נוסף. בפועל קרה ההפך: כל חברי הקבינט המצומצם וכל הצמרת הצבאית־מודיעינית נתקפו אמוק לנוכח מתקפת הטילים והתקבעו בעמדה אחת – "אי אפשר שלא להגיב נגד איראן".
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
האיראנים חצו רוביקון רחב בשבת, ועשו את זה במודע ואחרי שיקול דעת. המתקפה האלימה ששיגרו משטחם מערערת את כל הנחות היסוד שהיו לנו על האסטרטגיה האיראנית, שעד כה שאפה להימנע מעימות ישיר על אדמתם. זה שינוי יסודי שדורש גם מישראל לבחון מחדש את גישתנו מול איראן. האמונה שבכוחה של ישראל להעביר את איראן בחזרה אל מעבר לרוביקון שנחצה היא פשטנית ומתעלמת מהשינוי העמוק שחל שם.
תמונת השמיים שהשתקפה מהמסכים במרכז השליטה של חיל האוויר בלילה שבין שבת לראשון לא דמתה למשהו שאי־פעם נראה בישראל או בעולם: מאות כטב"מים וטילי שיוט איראניים שעושים את דרכם לעברנו בגובה נמוך, מעליהם עשרות מטוסי חיל האוויר ואיתם עשרות מטוסים של חילות אוויר אחרים, ובשכבה שמעל יותר ממאה טילים בליסטיים ומולם עשרות מיירטים ישראלים. "זה נראה כמו תמונת יום הדין", הגדיר את זה אחד הקצינים.
באותו זמן, בבסיסי חיל האוויר שהיו על הכוונת של הטילים, עברו רגעים של פחד. אלפי חיילים, שרובם אינם לוחמים, נכנסו למיגון ותהו אם שכבות הבטון שסביבם יעמדו בפגיעה של טילים כבדים. כולם, במטה ובבסיסים, קיוו שזה יעבור בשלום, אבל מעטים האמינו שההצלחה בהגנה תהיה כמעט מוחלטת. הקרב האווירי הגדול ביותר שהיה כאן ב־40 השנים האחרונות הסתיים בהצלחה גדולה.
הטור המלא יפורסם מחר במעריב