לפעמים נדמה לנו בטעות, שהעניינים שלנו עומדים בראש סדר היום של האמריקאים. אבל הם לא. הסטודנטים המפגינים באוניברסיטאות הם מטרד. העובדה שמתירים להם להשתולל ולאיים על סטודנטים יהודים היא תזכורת לא נעימה למצבם האמיתי של היהודים בכל זמן ומקום – מיעוט קטן, פגיע, חשוף לגחמות ההמון.
ובכל זאת ראוי להיזכר: אלה אינן הפגנות המוניות. אלה אינן הפגנות שסוחפות מיליונים. זה אולי מזכיר את הקמפוסים בימי וייטנאם. זה אולי מהדהד את הקולות של "בלאק לייבס מטר". אבל המספרים מדברים. אז היו המונים, עכשיו יש מעטים. כל עוד לא יוכח אחרת, הזירה הישראלית-פלסטינית תישאר נושא לדאגה למעטים בלבד.
בסקר מכון פיו שפורסם השבוע, רק 29% מהאמריקאים אמרו שהסכסוך שלנו צריך להיות גבוה בסדר העדיפויות של הממשל. זה לעומת 73% שביקשו שמניעת טרור בארה"ב תהיה בעדיפות גבוהה. ו-64% שרוצים שמניעת הברחת סמים תהיה בעדיפות גבוהה. ו-63% שאמרו שמניעת תפוצת נשק להשמדה המונית צריכה להיות בעדיפות גבוהה. ויש גם שמירת פער הכוח, ומניעת מגפות, וצפון קוריאה, ואיראן, ובלימת רוסיה, ובלימת סין, ומניעת התחממות גלובלית, והתמודדות עם בינה מלאכותית – כל אלה ועוד חשובים יותר בעיני האמריקאים מהסכסוך הישראלי-פלסטיני.
כמה השתנה מצבה של ישראל בחמש שנים, מאז הפעם האחרונה שהאמריקאים דירגו כך את סדר העדיפויות שלהם? התשובה היא: 11%. בשנת 2018, רק 18% חשבו שהסכסוך שלנו זכאי לדירוג בעדיפות גבוהה. ב-2024, בעיצומה של מלחמה קשה, לאחר טבח נורא, כאשר כל העולם עוסק בשאלה אם כן או לא תהיה כניסה לרפיח (תהיה), שיעור האמריקאים המתעניינים עלה ל-29%. זה זינוק. וכדאי להרהר בו גם מול הנתון הבא: 84% מהאמריקאים מעדיפים שהנשיא שלהם יתרכז בענייני פנים. רק 14% רוצים שיתרכז במדיניות חוץ.
התרעות פיקוד העורף