ישראל מתמודדת מאז 7 באוקטובר עם כמה זירות מלחמה: בעזה מול חמאס, בצפון מול חיזבאללה, בדרום מול החות'ים, במזרח מול איראן, ובנוסף - מיליציות איראניות שונות מסוריה ועיראק מנסות לפגוע בה.
השקר הגדול ביותר של מקדמי הרפורמה המשפטית | עו"ד יחיאל גוטמן
גיורא איילנד: "עוד יתפרסם הקשר בין הבית הלבן לארגונים האיסלאמיסטים הקיצונים"
בשבועות האחרונים התברר שיש עוד חזית מדאיגה, המחייבת טיפול והקמת קווי הגנה – מלחמת המשפט. המלחמה בעזה האיצה באופן דרמטי את המאמצים של חורשי רעתנו לפגוע במדינת ישראל בזירה המדינית והמשפטית באמצעות הטלת סנקציות על ישראל, לצד הליכים משפטיים שונים כנגד המדינה.
ההליך שיזמה דרום אפריקה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג היה הניסיון המרכזי מאז 7 באוקטובר לפתוח במלחמת משפט נגד ישראל. ישראל, מדינת העם היהודי, שקמה על זוועות רצח העם הנורא בהיסטוריה האנושית, שמגינה על עצמה מפני ארגון טרור רצחני המצהיר בגלוי שברצונו לבצע רצח עם וביצע מעשי רצח עם ופשעי מלחמה, הואשמה ברצח עם. אין אבסורד גדול מזה.
חרף האבסורד והצביעות, ישראל, בצדק רב, התייצבה בבית הדין להשמיע את הגנתה. כזכור, השופטים דחו את בקשת דרום אפריקה להוצאת צו זמני להפסקת הלחימה. זה היה הישג משמעותי של צוות ההגנה הישראלי, אך מעל הכל של אהרן ברק - שפעל מאחורי הקלעים למען תוצאה זו, והפעיל את כל כובד משקלו ויוקרתו הבינלאומית לטובת ישראל כשופט בהליך.
כעת עולה חשש שבית הדין בהאג יוציא צווי מעצר כנגד בכירים ישראלים ובראשם ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, במסגרת החקירה שהוא מנהל.
בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג הוקם בשנת 2002, ולראשונה נוצרה ערכאה משפטית בינלאומית קבועה שבה ניתן לשפוט אנשים החשודים בביצוע הפשעים החמורים ביותר – פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, רצח עם ועוד. ישראל מעולם לא הכירה בבית הדין הפלילי בהאג, וסירבה ביחד עם ארה"ב להצטרף לאמנת רומא שייסדה את בית הדין וקובעת את סמכויותיו. ישראל באופן עקרוני, ובוודאי כלקח משואת העם היהודי, תמכה ברעיון של הקמת בית דין פלילי בינלאומי - אך התנגדה לבסוף להקמתו בגלל סעיף באמנה שעלול להגדיר את ההתנחלויות כפשע מלחמה.
הצטרפו ומיד התלוננו
במשך שנים הרשות הפלסטינית לא הייתה חברה בבית הדין בהאג, משום שהיא לא הוכרה כ"מדינה". בסוף שנת 2012 "שדרגה" העצרת הכללית של האו"ם את מעמדה של "פלסטין" ל"מדינה משקיפה שאינה חברה". בעקבות כך, החלה הרשות הפלסטינית להצטרף לאמנות בינלאומיות שונות במעמד של מדינה, ובשנת 2014 הצטרפה לאמנת רומא - ושם הגישה תלונה רשמית כנגד ישראל.
בעקבות כך, פתחה התובעת של בית הדין בבדיקה כנגד ישראל, ובשנת 2019 קבעה כי תיפתח חקירה רשמית. התובעת גם ביקשה את עמדת בית הדין לגבי היקף הסמכות הטריטוריאלית, משום שאין גבולות מוגדרים ברורים לפלסטין. ערכאת קדם המשפט של בית הדין קבעה כי ניתן לראות בפלסטין מדינה ששטחה משתרע על כלל "השטחים הכבושים" כהגדרתם – הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה. בעקבות החלטה זו נפתחה חקירה רשמית כנגד ישראל, שעוד תלויה ועומדת.
הוצאת צווי מעצר אישיים נגד ראשי המדינה תהיה בבחינת רעידת אדמה, שקשה לחזות את השלכותיה. אני מקווה שהתובע של בית הדין, המשפטן הבריטי כרים קאן, לא יעשה את הטעות הזו. ואולם, גם אם לבסוף יוצאו צווי מעצר, מדובר בהליך ראשוני ומקדמי, ולישראל יש טענות הגנה משמעותיות ביותר בזירה הבינלאומית.
הטענה המרכזית היא "המשלימות", שלפיה אין לבית הדין הפלילי הבינלאומי סמכות על ישראלים, בגלל קיומם של מנגנוני ביקורת ושפיטה פנימיים עצמאיים ומתפקדים המייתרים כל התערבות חיצונית. זו טענת הגנה השוללת את סמכותו של בית הדין לדון בתיק. מכאן, שבכל הנוגע לפעולות הלחימה של צה"ל, בניגוד לסוגיית ההתנחלויות שישראל לא רואה בה כל בעיה משפטית, יש לישראל טענות הגנה חזקות.
התפתחות מדאיגה קשורה לדיווחים שונים שלפיהם ארה"ב התכוונה להטיל סנקציות על גופים ישראליים, כמו על גדוד נצח יהודה, בשל הפרות חמורות של זכויות אדם. אם אכן ארה"ב תעשה צעד קיצוני שכזה ותטיל סנקציות על צה"ל, יהיה בכך איתות למדינות אחרות ולבתי הדין בהאג כי ניתן להגביר את מתקפות מלחמת המשפט על ישראל. אני מאמין שירושלים תצליח למנוע צעדים קיצוניים שכאלה באמצעות שיח פתוח עם וושינגטון, לצד הוכחה שמערכות אכיפת החוק הישראליות עושות את העבודה בשמירה על שלטון החוק בצה"ל.