הכרזתה של טורקיה על הטלת אמברגו סחר על ישראל, תוך איסור גורף על יצוא ויבוא סחורות ומטענים, מעוררת כעס רב לצד לא מעט חששות ותהיות מפני ההשלכות הצפויות למשק הישראלי. עם זאת, ונוכח תגובתו הזועמת של שר החוץ ישראל כ"ץ, שטען כי נשיא טורקיה נוהג "כדיקטטור שרומס את האינטרסים של העם הטורקי ואנשי עסקים, ומתעלם מהסכמי סחר בינלאומיים". כבר עתה ברור שהקפאת יחסי המסחר דווקא כעת לא לגמרי מפתיעה, אך גם אינה "עוד מכה קלה בכנף".
סוחרים ועמילי מכס טורקים החלו להערים קשיים ולהגביל את יצוא הסחורות כבר ב־1 באפריל, ולאחר כשבוע פורסמה הודעה רשמית מטעם משרד הסחר הטורקי על הגבלת האספקה לישראל של עשרות מוצרים קריטיים ובהם ברזל ופלדה, לצד דלק סילוני וציוד בנייה. הקפאת הסחר הכולל היא צעד חריג ופרובוקטיבי, המהווה המשך ישיר למהלכים אנטי־ישראליים שאותם נוקט הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן מאז 7 באוקטובר, בעודו מצדד באופן מובהק בעמדת חמאס והפלסטינים.
יתרה מכך, התבוננות מקרוב מראה שהקפאת הסחר מגיעה בקונסטלציה מורכבת ובנקודת זמן רגישה ביותר עבור ישראל, הנתונה בעימות צבאי ותחת קמפיין אנטי־ישראלי עולמי, וכן ימים ספורים לאחר הודעתה הפומבית של קולומביה על ניתוק היחסים הדיפלומטיים איתה. חמור מכך, מדובר במהלך חד־צדדי המתרחש מיד לאחר שהתקבל אישור מהקונגרס האמריקאי להסכם מכירת מטוסי ה־16F לטורקיה בשווי של 23 מיליארד דולר, ובסמוך לעיכוב העברת משלוח של אלפי כלי נשק וציוד צבאי אמריקאי לישראל בשווי של 260 מיליון דולר, כפי שדיווח ה"וול סטריט ג'ורנל" השבוע. זאת, בין היתר, נוכח המתיחות הגוברת בין הצדדים בסוגיית רפיח, ומעורבותה של ארה"ב במגעים להעברת סיוע הומניטרי לרצועה.
כמו כן, הקפאת הסחר הבילטרלי מגיעה במקביל להודעה המתריסה שפרסם הקאן פידאן, שר החוץ הטורקי, ב־1 במאי, בנוגע להצטרפות טורקיה לתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג והאשמתה ב"רצח עם". כל זאת, בסמוך לאירוח של ראשי חמאס ובהם איסמעיל הנייה במעונו של ארדואן באיסטנבול, שהציע להעביר את מטה הארגון מדוחא לאנקרה תוך שהוא קורא ל"אחדות" בין הפלסטינים, ומבטיח כי "ישראל תשלם יום אחד את המחיר על העוול שהיא גורמת להם". לא בכדי על רקע זה גוברים הקולות הרואים במדיניות הטורקית נקודת שפל חמורה וקיצונית המהווה מדרון חלקלק.
כל זאת, הרבה מעבר לפגיעה המיידית באינטרס הכלכלי ובסקטור העסקי בטורקיה, הנתונה במשבר כלכלי ובאינפלציה חמורה הנוסקת ל־70%. זאת, בנוסף להשפעה המצטברת נוכח הגידול בהיקף העלויות והשיבושים בזמני האספקה נוכח השינויים הקיימים והצפויים בקשרי הסחר ונתיבי ההובלה והשינוע (היבשתי, הימי והאווירי) של ישראל. זהו תקדים מסוכן, שאותו מוביל אחד משונאיה הגדולים של "הישות הציונית" – היוצר חוסר ודאות, עמימות ובלבול רב שגורמים נזק כלכלי רציני ומהווים הפרה בוטה של חוקי הסחר הבינלאומי ופגיעה ברציפות האספקה השוטפת, כמו גם בסחר האזורי/בינלאומי.
יתרה מכך, מדובר באירוע חריג בקנה מידה עולמי, שלא היה כמותו מאז 1973 (גם בהתייחס למלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שהמשיכו לקיים סחר בילטרלי חרף העימות הממושך ביניהן), העלול לדרבן מדינות נוספות לנקוט צעדים דרסטיים דומים. זאת, במיוחד על רקע התעצמות הביקורת הבינלאומית על ישראל נוכח החרפת משבר המזרח התיכון, בדגש על הסלמת המאבק ברצועת עזה ופעילות צה"ל ברפיח, הגברת העימות הישראלי־איראני ואיום הטרור החות'י במרחב הים האדום.
בראייה ישראלית, ללא ספק, מדובר במצב טעון ומורכב, הדורש להיערך מחדש מבחינה אסטרטגית, כלכלית ומסחרית. זאת, בין השאר תוך מציאת שוקי יעד אלטרנטיביים (דוגמת יוון ואזרבייג'ן), הידוק קשרי מסחר ושיתופי פעולה קיימים ומציאת חלופות סחר דרך צדדים מתווכים (דוגמת מצרים וירדן), בהתאם לתחומי הסחר השונים.
עם זאת, בראייה גיאופוליטית אסטרטגית רחבה, יש לבחון לעומק את הממד האופרטיבי של המדיניות הטורקית בדגש על המשמעויות המורכבות וארוכות הטווח הנובעות מהטלת האמברגו. שכן, מעבר להצהרותיו הפומביות של ארדואן, מדובר במהלך יזום ומהותי שמובילה מדינה מוסלמית דומיננטית המהווה ציר גיאופוליטי ואנרגטי חשוב. ציר המקשר בין אסיה, אירופה והמזרח התיכון ובין שדות הנפט והגז הטבעי של הים השחור והים התיכון.
בהיותה חברת נאט"ו ופורום 20G, שמחזיקה על אדמתה כ־100 פצצות גרעיניות, טורקיה בו־זמנית מנגד מהדקת את קשריה עם איראן וכן עם מיליציות פרו־איראניות הפועלות בעיראק. ככל שגוברים המגעים המתקיימים לאחרונה בין בכירים באנקרה ובטהרן, המאותתים הן על התקרבות מדינית וכלכלית בין המדינות (היקף הסחר ביניהן, חרף הסנקציות המוטלות על איראן, הגיע ל־5.49 מיליארד דולר ב־2023) והן ספציפית, על הרחבת שיתופי הפעולה בתחום האנרגיה (טורקיה היא היבואנית הגדולה ביותר של גז איראני ושל נפט ופחם) - כך אנקרה מתרחקת מישראל.
על רקע זה, לא בכדי הטלת חרם הסחר על ישראל מותנית באספקת סיוע הומניטרי ללא הגבלה לעזה "עד שתושג הפסקת אש מוחלטת". יכולתו ומוכנותו של מנהיג טורקיה לרסק את כלל הקשרים עם ישראל, בדגש על יחסי המסחר בהווה, וכן לתעדף את המניעים הפוליטיים הצרים שלו על פני הכלכלה והמסחר הטורקיים – הם "מחיר" נמוך יחסית שהוא מוכן לשלם. אין ספק שמדובר ב"ריאל פוליטיק" טורקי מזן מיוחד של מנהיג, החותר בכל דרך להשיג הישגים מדיניים שיאפשרו לו לבסס את כוחה והשפעתה של אנקרה במזרח התיכון, כמו גם בזירה הבינלאומית.
התרעות פיקוד העורף