ההערכה היא שבתקופה הקרובה תתקבל ההחלטה אם להוציא צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט. העובדה שראש ממשלת ישראל ושר הביטחון שלה נכרכים בנשימה אחת עם רוצחים ברוטליים כיחיא סינוואר ומוחמד דף מזעזעת בכל קנה מידה, גם אם הצווים לא ייצאו בסופו של דבר.
מה שעצוב במיוחד בסיפור הזה הוא שלא היינו אמורים להגיע לתוצאה הזו. לא, קארים חאן אינו אנטישמי. כל מי שעוסק בתחום יודע שהאמת הפוכה.
נתניהו הוזהר פעם אחרי פעם: זה פשוט לא עניין אותו | בן כספית
במדינה מתוקנת הם היו נאזקים: נבחרי הציבור מנסים לברוח מהאמת | בן כספית
האיש הזה נכנס לתפקידו כשהוא מסומן על ידי כל דרגי המקצוע כמי שנוטה לטובתנו. הוא אומנם מוסלמי, אבל משתייך לכת המוסלמית המתונה ביותר (המוחמדים), הוא מסמס את החקירה שניהלה קודמתו נגדנו, הוא סומן על ידי רוב מדינות ערב כנוטה לטובת ישראל. תוסיפו לכל זה את 7 באוקטובר ותקבלו את מצב הפתיחה של האירוע: יתרון עצום לישראל. יתרון שאותו פשוט שמטנו, פירקנו, מסמסנו. קוראים לזה תבוסה עצמית.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
מאז 7 באוקטובר קיים חאן מפגשים רבים עם גורמים ישראליים רשמיים יותר או פחות. חלק מהם התרחשו בהאג, אבל הוא גם בא לבקר בארץ. זה קרה ב־1 בדצמבר. מה שהתפרסם אז היה צילומי ורישומי ביקורו בעוטף ההרוס והשרוף. אחר כך הוא התיישב למפגש ארוך, מרגש וקורע לב עם נציגים של משפחות החטופים. הוא נענה ברצון להזמנת מטה החטופים למפגש הזה. גורמים שהיו בחדר סיפרו שלמשמע חלק מהעדויות הוא בכה. ממש, בדמעות.
ועוד משהו: אחת המשפחות שנכחו במפגש, התקשתה לספר את סיפורה בפורום הרחב. הם עוד לא חצו את קו השבר הפסיכולוגי שיאפשר להם לדבר על הזוועה בפתיחות. חאן הפגין רגישות וקיים עם המשפחה הזו מפגש צדדי פרטי, בחדר קטן יותר. הוא לא רצה לוותר על אף פרט. אני מביא כאן קטעים מתומללים מדבריו של חאן במפגש הזה:
כך זה החל: "כבוד גדול עבורי להיות כאן", פתח, "כאב הלב שראיתי ושעליו שמעתי הוא כזה שכל אדם עם נשמה ורגשות חייב להרגיש, ומאוד מוחשי". הוא סיפר שפגש כבר שתי משלחות "נפלאות" בהאג, ושמע על "הדברים האיומים לרבות אלה שאיבדו את בנותיהם, אבותיהם, יקיריהם ושאהוביהם או בני משפחותיהם או חברים נלקחו כבני ערובה. ואני חושב שזה הודות למצבכם הייחודי מאוד משום שאתם ישראלים, ולרוע המזל רבים מכם חשתם כאב שאסור לאף אדם לחוש. אני מודה שהזמנתם אותי לכאן והרשיתם לי לבוא".
"אני כאן", אמר, "לא כדי להשיג פוטו־אופ או בגלל שכל העולם מסתכל על עזה מקרוב מאז 7 באוקטובר, אלא משום שאכפת לי מהמשפט, והמשפט חשוב גם לכם, כי אילו היה צדק, כל זה לא היה קורה. כשחקרתי את דאע"ש בעיראק, נהגתי לומר שאני עוסק בניסיון להשיג צדק. אבל האמת היא שהצדק מת כאשר החף מפשע הראשון נהרג, הצדק מת כאשר האדם הראשון נלקח. מדובר בלקיחת אחריות, ובעיקרון שאי אפשר שיהיה עולם שבו אנשים יכולים לקחת, לחטוף כל מה שהם רוצים, שבו השנאה גוברת או שבו האלימות גוברת על השלום...
"מה שנגע לי מאוד ללב מהסיפורים ששמעתי בהאג שמעתי את זה היום בכמה קיבוצים, וגם הלכתי בחורשת בארי היפה שבו התרחש פסטיבל נובה וראיתי את האנשים היפים שהפנים שלהם היו שם או כאלה שנחטפו. אם נוכל לשמור על ערוצי קשר פתוחים, אם נוכל לפתח אמון, קל מאוד לעשות רעש כאשר כולם עושים רעש. השאלה היא, כאשר תשומת הלב של העולם עוברת למקום אחר, האם אנחנו יכולים להבטיח שיהיה צדק, לראות איך צדק ייראה".
"עלינו להסתכל במראה ולבדוק לאן פני האנושות, ואני חושב שהחוויה שלכם והמחויבות שלכם לפעול איתי ועם המשרד שלי היא חשובה מאוד, כי בלי זה לא היו מרשים לי להיכנס לכאן. הסברתי במסגרות שונות, בעברית ובערבית ואנגלית, שיש לנו פורטל מידע שבו אפשר למסור מידע. אני לא יכול לקבל כאן חומרים. זו לא משימת חקירה. אבל זהו רגע של אכזריות ואסון שסבלו רבים מאלה שנמצאים כאן, חטיפת בני אדם, הבעיה המתמשכת של טרור, של קבורת אנשים, וגם בפלסטין, אם נוכל להסתכל על כל החפים מפשע שרצונם לחיות, נוכל להתקדם בפתיחות בדרך טובה יותר. זו המחויבות שלי אליכם...
"ראיתי גם משהו יוצא דופן בטבע האדם, במיוחד בישראל, אנשים שראו חבר או בן משפחה ששוחרר הם ירגישו בכנות כאילו שזה הנכד שלהם גם אם הבן שלהם או הבת שלהם טרם חזרו. הרוח הזו יקרה מאוד, ואנחנו זקוקים לרוח נוספת כזו בעולם וסולידריות על בסיס העיקרון המשפטי... נגע לי ללב כאשר המשלחת שלכם בהאג אמרה שהיא סומכת עליי ועל משרדי... אנחנו חייבים לבנות על האמון הזה ולהבטיח שנהיה ראויים לאמון זה... אני רוצה לעבוד איתכם. אני רוצה שנתקדם יחד...
"קל מאוד להגיד מילים יפות, אבל במצב העולם שבו אנחנו חיים אין הלימה בין המילים היפות שמושמעות בבירות העולם ובאו"ם ואולי על ידי תובעים לבין מעשים למען אלה שזקוקים להן... אם אני יכול לבנות איתכם ערוצי תקשורת ואמון וגם עם הפלסטינים ולהתקדם על בסיס העיקרון היסודי שיש חשיבות לחיי אדם – אז תודה רבה, ואני רוצה לשמוע מכם, כי אני כעורך דין מדבר יותר מדי. אשתי תמיד אומרת לי שאני מדבר יותר מדי".
חאן הבטיח לעשות הכל כדי לאתר את האשמים ולהביאם לדין. "צריך לחקור, למצוא אשמים, לזכות כאלה שאינם אשמים, אבל קשה פעמים רבות להוכיח אשמה. אני מקווה שלא תהיו מתוסכלים שזה לוקח זמן". הוא פנה לנציג של משפחה בדואית שכמה מבניה נפגעו באסון, ואמר "חשוב שגם אתם כאן כי אתה בדואי, ויש גם בני לאומים אחרים שנחטפו, פיליפינים, וחשוב שהסיפור שלהם יסופר. כי מה היה הפשע שלהם? חטיפת בני אדם היא הפרה של אמנת ז'נווה... יש חשיבות לכל אדם.
"תאמרו גם לבדואים וגם לבני הלאומים האחרים כמו הפיליפינים שהם יכולים למסור מידע בפורטל שלנו, ושאנחנו מנסים לעבוד באופן אובייקטיבי ביותר וחוקרים פשעים בלא קשר לרקע או לדת של בני אדם"...
חאן האזין בקשב רב לעדויות שהושמעו לו. שאל שאלות. התעניין. איפה נחטפו, על ידי מי. "שמעתי שחלק מהאנשים נלקחו על ידי חמאס וחלק על ידי קבוצות אחרות", אמר, "חשוב שכולם יקבלו סיוע, גם נפשי". הסיפורים שסופרו לו קשים לעיכול. הוצאות להורג, חטיפות של צעירות, מעשי זוועה. הוא מחה דמעות. אמר שאלה "דברים בלתי נתפסים". ניסה לייצר תקווה בין בני המשפחה שדיברו איתו בבכי.
בסיום, הודו לו על הזמן ועל הנכונות שלו לשמוע. "לכבוד הוא לי להיות כאן ולשמוע את זה", אמר, "חשוב לשמור על התקווה. אם יגברו המרירות והכעס, זה יכול להרוס את החיים. אנשים כאלה, הם אנשים מתים־חיים". הוא נתן כדוגמה את ניצולי השואה. "יש מקום מיוחד לניצולי שואה בעולם ובישראל, כי הם חוו גיהינום עלי אדמות, ולכן יש להם יכולת מיוחדת לדבר בעולם מאוד סדוק מבחינה פוליטית שבו אנחנו חיים... בכל טרגדיה וכאב לב יש הזדמנות אם לאנשים יש את האומץ של מנדלה לכבוש את הזעם המוצדק... אז אני מתפלל שגם הילדים של אלה בעזה שנכנעו לשנאה ויחזרו על מעשיהם יבינו את הלוגיקה המוטעית וישנו את דרכם.
"כל אלה שאיבדו יקירים ותוהים איפה אביהם או אחיותיהם, יש לכם סמכות לדבר, ושלא יוקיעו אתכם... כולנו שקרנים, כי הבטחנו אחרי השואה שלעולם לא עוד... איך אפשר להסתכל על עצמנו במראה כשזוכרים את ערימות הגופות ליד הכבשנים ששרפו גופות של ילדים... ונעליים ושעונים... לא למדנו לקח, ולכן יש בית דין בינ"ל.. בין אם אתה מאמין באלוהים או לא, בסופו של דבר תצטרך לתת את הדין, אם בעולם הזה ואם בעולם הבא... יש לנו עכשיו את אוקראינה ואת דארפור ועכשיו את זה. מה צריך לקרות כדי שנבין את הזוועות... זו הזדמנות להחליט מתוך האומללות והכאב איך אתה מגיב"...
כשמישהי, בת לניצולי שואה, אומרת שקשה להבין את השנאה שבה נתקלו ב־7 באוקטובר, הוא אומר: "יש זנים שונים של בני אדם... כשמתבוננים על המצב בישראל, רואים שכמעט לכל משפחה יש דורות של סבל, לא רק מאז 1947, מהשואה, פרדיננד ואיזבלה של ספרד (אינקוויזיציה)... כל אחד בשולחן הזה הוא גם ניצול... כי עכשיו זה קורה לכם... הכל אישי מאוד עבורכם. כי אתם חלק ממכלול. אחת הסיבות שבגללן יש גישה שאומרת שיש מונופול על סבל. כשאני מדבר בפלסטין עם אנשים... לאף אחד אין מונופול על סבל. ולכן אנחנו חייבים למצוא את הקשר, יש בדואים, יש פיליפינים... יש אידיאולוגיות פוליטיות...
"חשוב שתטפלו בעצמכם. למי שיש מידע, שיעביר להאג. אני מקווה שתקבלו את העזרה הפסיכולוגית הנכונה... יש כאלה שמעדיפים להיות לבד ויש שמעדיפים להיות יחד... חשוב שתבינו שאם לא תהיו בריאים, לא תוכלו לעזור לאחרים... זה נורא וזה שובר את הלב...".
כדי לשמור על איזון, חאן מדגיש שהוא רואה חשיבות בכיבוד החוק, גם בהכנסת סיוע הומניטרי לעזה במהירות רבה יותר, כי חשוב שילדים יקבלו תרופות, והוא מדבר גם על אלימות מתנחלים. "כל אחד חייב לכבד את החוק, והוא צריך לחול על כולם בלי יוצא מן הכלל", הוסיף. "כדי שלא תחשבו שאני פחדן, תדעו שמה שאני אומר כאן בפנים זה מה שאני אומר בחוץ במאמרים, בקהיר... מה שקרה היה נורא, זה פצע עמוק, פצע שעדיין מדמם... אני לא צבוע... הפוקוס שלי הוא על 7 באוקטובר, על ההרג על החטופים על ההרס...".
כשאומרים לו שקריאות להפסקת אש זה עניין שגובל באנטישמיות, כי לא מדובר בסכסוך בין מדינות אלא בארגון טרור שמנסה להשמיד את ישראל, שתקף ורצח ישראלים כי הם יהודים, הוא אומר: "אני מסכים, ולכן אמרתי במאמר שכתבתי ובהרצאה שאסור לצוד בני אדם... אסור שיקרעו בני אדם מתוך המיטות שלהם...
"זו מילה ברורה, היה ציד, הציד שצדו היה העם היהודי... אז אנחנו חוקרים ויש לנו כלים לחקור פשעים... מה שאני באמת רוצה לעשות הוא מוגבל, אני לא יכול להציל בני ערובה, אבל שיח בין פוליטיקאים יכול לפעמים לטשטש עקרונות יסוד שכל ילד הוא חף מפשע, כי יש לו זכות לביטחון... מאוד בסיסי ועקרוני שישנם דברים שהם פשוט לא נכונים, הם לא נכונים באף דת ובאף פילוסופיה".
אז לא, חאן אינו ציוני, יהודי או חבר בעוצמה יהודית. "יש אנטישמיות ברחבי העולם, והעולם צריך להשתפר בפעולה נגדה", הוא מדגיש, "נגד שנאת יהודים וכל סוג של שנאה, בלי שנאה לא הייתה שואה, בלי שנאה לא היה ג'נוסייד בקמבודיה ובמקומות נוספים".
מהמצב הזה הצלחנו להגיע לכמעט השוואה בין ראשי חמאס למנהיגי ישראל הנבחרים. חאן לא האשים את נתניהו וגלנט ברצח, אונס, התעללויות וטרור, כפי שהאשים את ראשי חמאס. את הצד שלנו הוא האשים בהרעבה. הוא לא ממציא את זה. הוא מצטט דברים שאנחנו עצמנו אמרנו וממשיכים להגיד. סרטונים, עדויות, קשקושים, הצהרות וברבורים של מנהיגי ציבור, קצינים, זמרים ומובילים חברתיים. בית הדין הפלילי הבינלאומי הוא גוף מסודר שאוסף מידע, חומרים ועדויות, מסתמך על ראיות ועל עובדות. את כל הטוב הזה הוא קיבל, כמעט בחינם, מאיתנו.
האם מדובר בצביעות? האם מדובר במנופי לחץ שישראל ויתרה עליהם מחוסר ברירה? כן. זה קורה כי ישראל 2024, שהקימה את הקואליציה הקיצונית ביותר בתולדותיה, היא מדינה מצורעת. אין לה לגיטימציה בינלאומית לכלום. ולכן, כשפעילי ימין ממשיכים לעצור משאיות סיוע הומניטרי, לשפוך את תכולתן על הכביש, להכות את נהגיהן, זה מתפרסם גם בהאג. כשאיתמר בן גביר "שוטף" את בכירי המשטרה על כי הם משגרים ניידות להגן על המשאיות האלה, כנ"ל. כשכל בכירי הקואליציה והממשלה מתחרים זה בזה מי יודיע בקול גדול יותר על מה שישראל תעולל לעזה, אף אחד לא יכול לבוא אחר כך בטענות לאלה ששמעו את זה.
ועוד לא דיברנו על פצצות האטום, שלפחות שני חברים בקואליציה איחלו לעזה. כשישראל כ"ץ מודיע שאף טיפת דלק, מים, קמח או סיוע כלשהו לא ייכנסו לעזה, זה נרשם. הקרשצ'נדו של הגיחוך היה כשאותו כ"ץ, היום שר החוץ, יצא השבוע למסע מדיני באירופה כדי לשכנע את העולם שאמירתו של חאן על הרעבת עזה אינה נכונה. כ"ץ, שהודיע בקולו שצריך להרעיב את עזה. כי מה שהולך כמו חלטורה, עושה רעשים של חלטורה ונראה כמו חלטורה, זה חלטורה.