החזרת כל החטופים, כל האסירים והפסקת הלחימה הם אינטרסים משותפים של הישראלים והפלסטינים. ממשלי חמאס בעזה והימין בישראל ממשיכים בלחימה, משום שהיא משרתת את המשך שלטונם ואת האג'נדה הדתית שבבסיס האידיאולוגיה שלהם, וזהו זמן התפכחות לשני העמים להעיף את ההנהגות שרודות בהם. נראה אותם. נראה אותנו.
אם גם הפעם לא נשכיל לבצע התאמות בין כוחנו האמיתי לחלומות השווא שמאכילים פוליטיקאים ימניים, נגיע באורח טבעי ומצמרר למלחמת יום הכיפורים השנייה, שתהיה מלחמת האבדון הראשונה והאחרונה של מדינת ישראל. המצב כיום הוא קופסה ש־64 יבחושים בני דוֹמֶן נעלו אותה, והדרך לפרוץ פנימה היא קודם כל לחשוב ולפעול מחוץ לקופסה.
חזרת גנץ ואיזנקוט לאופוזיציה חייבת להיות מלווה בפעילות שיש בה פוטנציאל לניהול מאבק ממוקד יותר מאשר הפעילות הנוכחית, שהיא לדפוק את הראש בקיר ה־64 ולהתקוטט ברחובות עם שוטרים. מדובר בהקמת והפעלת ממשלת צללים שמורכבת מנציגי האופוזיציה. אין טעם להתחיל לדוש בשאלה למה זה לא ילך, וכי יש מלחמה וב"יחד" ו"בציפורניים" ובגרביים וכו'. ממשלת צללים היא כלי סופר־יעיל במאמץ להפסיק את המלחמה הנוכחית לטובת היערכות צבאית, ביטחונית ומדינית יעילה יותר.
המלחמה הנוכחית מנוהלת כאילו נכפתה עלינו, בעוד במו ידינו קלענו עצמנו לסיטואציה מטופשת שמאפשרת לממשלה ניהול מלחמה לכאורה ללא מטרה מוצהרת. המטרה הסמויה והאמיתית של הממשלה היא ארץ ישראל גדולה ודתית וחילוץ נתניהו ממשפטיו. מבחינתו כל יום נוסף בלשכה הוא יום פחות בגלגולו בזפת ובנוצות בכיכר העיר.
אחריות היסטורית
אם האופוזיציה תשכיל להקים את אותה ממשלה צללים, היא תוכיח אחדות, לפחות לשעתה. הקואליציה הנוכחית לא מסוגלת לתגובה קוהרנטית מיידית בשום נושא ועניין, והיא מתמצתת כל אירוע לסלוגן בכייני או מתלהם. תפעול ממשלת הצללים על בסיס מיידי לעומתי מחייב עבודת מטה שתתזמר, שלא לומר תתסרט, אירועים שוטפים. כולל גיחות פטריוטיות לטובת אלקטורט ימני תועה מזדמן ותצוגות של עם ישראל חי לטובת התקווה לעתיד. בקיצור, אין לך כלי יעיל יותר, ברמת המאבק הפנים־ישראלי, מאשר העמדת השרים הנוכחיים של הימין מול שרי ממשלת הצללים, מי שלא יהיו. בהתמודדות ראש בראש יהיה די ברור מי כאן הראש ומי הכינים.
אני מאמין, נאיבי שכמוני, ששניהם, כמו כל אזרח סביר, מוכים בפחדי העתיד ומסוגלים לבצע פשרות אגו. אני מניח ששניהם מתחרטים על מהלך כזה או אחר במהלך הלחימה בחמאס ובקואליציה. בכל זאת, לך תשמור על מדיניות תגובות נורמלית כשוועד בית המשוגעים מתכנן עבור כולנו מלחמות של תהילים נגד טילים. חוץ מזה, אף אחד מהשותפים לממשלת הצללים לא רוצה לפספס את ההזדמנות להיכנס להיסטוריה כמי שהיה שותף לניצחון הגדול של העם היהודי על הרוע המוחלט.
הקמת ממשלת הצללים עכשיו משיקה לשבר שמאחורי המאבק בין מחצית העם הדמוקרטי־ליברלי למחציתו הלאומני־דתי, והבעיה החמורה מכל היא שהפער הולך ומתרחב גם במהלך הלחימה.
הקרב על התודעה
מנהיגי האופוזיציה הנוכחיים חייבים להבין שהסיטואציה כיום היא או כהניזם או ערבים, והקמת ממשלת צללים מחייבת שת"פ. שלא לדבר על תרומת המגזר הערבי בהשבתת המשק במהלכי המחאה הבאים. בלי שביתה אין מחאה אפקטיבית, ובלי ערבים אין השבתה.
שלא לדבר על כך שההסתייגות והפחד הקמאי משיתוף פעולה עם המגזר הערבי הם חלק מתועב ממורשת הכהניזם המנהלת כיום את הממשלה. לא שהערבים מתייצבים מחר בהמוניהם, גם שם יש משקעים טראומתיים וחשבונות צד. מה שמחייב את ממשלת הצללים, אם היא חפצת שינוי, לנהל אסטרטגיה לאומית כוללת ולא פוליטיקה של שנאה אספסופית.
תרומתה של תקשורת המיינסטרים לטובת ממשלת הצללים כאלטרנטיבה היא מכרעת בעיצוב התודעה של צרכניה. נראה שבמרבית ערוצי הטלוויזיה הבינו, באיחור משווע, שהמלחמה החזיתית בקואליציה הנוכחית היא גורלית לקיום וזהות המדינה.
סקופ של ערוץ אחד שעסק במחדלי הממשלה לא היה זולג בימים כתיקונם לערוצים אחרים, והתביעה הכביכול מוצדקת לאובייקטיביות אינה אלא דרישה להשוות בין שקר לאמת. אין לי מושג מה קורה בצמתים שבין בעלים, מפיקים, עורכים, מגישים וכתבים. התוצאה כיום היא שטון הזעם הפרטי של עיתונאים מעורבים בכירים כנגד הממשלה קובע את הבון־טון הלאומי.
החלק המעניין, במובן של ניסיון להבין את השפעתו, יהיה הקרב על התודעה ברשתות. אומרים ששליטה ברשת קובעת תודעת המונים. כלומר, כסף גדול עושה השפעה גדולה. לא יודע. עדיין כל מי שנחשף לתעלולי סייבר ברשת טעון גם בהשפעה סביבתית ובהטיות מנטליות. ואולי גם קמצוץ של שכל ישר שחבוי אי־שם בגולגולתו של ביביסט מצוי עשוי להוביל את המהפכה הבאה.
בינתיים, ככל שהעולם מסמן את ישראל כמדינה פושעת, אמורה ממשלת הצללים לאותת לעולם ולעצמה זה לא אנחנו, זה הם.
התרעות פיקוד העורף