הפחד מבן-גביר ישתק את נתניהו | בן כספית על הפצצה שהטיל ביידן

לא תמצאו את כתב היד שלו על כלום. הוא לא מירי רגב. הוא תמיד משאיר לעצמו "מרחב הכחשה". הצעה שלי? מה פתאום. זו הצעה אמריקאית. כך ניהל עם אסד האב מו"מ על רמת הגולן באמצעות רון לאודר. כך ניהל את המסלול הסודי של השיחות עם אבו-מאזן בלונדון, בשנים 2011-2013, דרך יצחק מולכו.

כך ניהל עם יצחק הרצוג מו"מ אינסופי על הצטרפות לממשלה וברגע האמת צירף את ליברמן. הוא תמיד לא בעסק. אם זה דולף או נחשף, זה היה בסך הכל תרגיל אקדמי. אז ביידן בא וגרר אותו החוצה. לא עוד טריקים ושטיקים. ביידן קרא לזה "הצעה ישראלית". נתניהו, עד רגע זה, כולל ההודעה האחרונה מלפני שעה, לא מכחיש את זה. גם העיתוי לא היה מקרי. יום שישי, שמונה בערב.

לנתניהו יש עוד יממה עד צאת השבת. עד ביאת הבן-גביר. יממה של שקט (בהתעלם מהבטלן במיאמי שאצלו אין רגע דל). ולכן, התגובה הראשונה של נתניהו היתה סבירה. נטולת הכחשה או ירידה לפרטים. התגובה השניה, היום, כבר מפורטת יותר. עם תנאים והסתייגויות. ככל שנתקרב לצאת השבת, כך ההסתייגויות יגברו.

הפחד מבן-גביר ישתק את נתניהו. נראה איך יתמודד. הכתובת של ביידן כפולה: הציבור הישראלי, בראש ובראשונה. הנשיא מדבר אלינו מעל ראשי הפוליטיקאים. כמו שעשה כשהגיע לכאן מיד אחרי הטבח. בלי ספינים ובלי היסוסים. היעד השני: גנץ/איזנקוט. האמריקאים לא מתלהבים מיציאתם מהממשלה. הם יודעים שלהפקיר את נתניהו לחסדי הסמוטגבירים זה הימור גדול מדי.

הכתובת העיקרית היא נתניהו עצמו. הזמן של ביידן אוזל. הקמפיין שלו נכנס לישורת האחרונה. באוגוסט זה כבר מאוחר מדי, גם מבחינת האישורים בקונגרס. הוא מאותת לנתניהו שהרכבת עומדת לצאת מהתחנה. ביידן יודע שנתניהו שוקל לחכות לטראמפ ומשדר שזה יתפוצץ לו בפרצוף.

עדיפה ציפור אחת ביד מלהקת ציפורים בשמיים. זה עכשיו, או לעולם לא. או, בטייק אוף על וודי אלן: "קח את הכסף וברח". אם אני מכיר את נתניהו, הטקטיקה שלו כאן זו התשה. הוא משדר הצעה מעורפלת שיש בה מאה פרטים לא סגורים וקשיים מובנים, בתקווה שיקח מאה שנה לפרק את כל המוקשים.

הוא עשה את זה לג'ון קרי, הוא עשה את זה להילארי קלינטון, הוא עשה את זה לכל מי שציפה ממנו לקבל החלטה בחיים. מה שביידן עשה, זה חתך. כמו את הקשר הגורדי. לקח את טיוטת ההצעה, ארז אותה, שם עליה נצנצים ונייר צלופן והציג אותה לציבור.

מעל הראש של נתניהו, בעיתוי הכי רגיש וקריטי. עכשיו נתניהו מתפתל. בסוף, אי אפשר להתחמק מההכרעה ההסטורית שעומדת לפניו: להגיד כן לביידן, להכנס להסדרה בעזה, להתעקש שחמאס לא שולט ביום שאחרי, להסדיר את הצפון ולהביא את סעודיה לברית אמריקאית-ישראלית-סונית נגד הציר השיעי. נתניהו של פעם, היה לוקח בשתי ידיים ומעצב מחדש את המורשת שלו. מה יעשה נתניהו הנוכחי, שבר כלי, לחיץ ומעיך וסחיט? הלוואי שידעתי.