ההגירה המוסלמית לאירופה הביאה לשינוי דמוגרפי באזורים שלמים שנכבשו בידי מהגרים. את חלקם לא עניין להשתלב בחברה, שקיבלה אותם בזרועות פתוחות כפליטים מסוריה, מאפגניסטן, מעיראק, מאיראן ועוד. המדינות מימנו ועדיין מממנות את המשפחות המורחבות, אשר יצרו להן קומונות באזורים שבהם הם מרגישים בבית. השפה השלטת שם היא ערבית, והחוק שמנסים להשליט הוא חוק השריעה. מסגדים נבנים בקצב מהיר, ופרנסי הערים והפוליטיקאים מחזרים אחרי האוכלוסייה המוסלמית, שצוברת אט־אט כוח פוליטי.
מפלגות המרכז, ובעיקר מפלגות השמאל האירופי, מלקקות את הפצעים של תוצאות ההצבעה. ספק אם הן מבינות עד הסוף את הסיבות שגרמו למהפך. אותן מפלגות חשבו שהחיזור אחר קולם של המהגרים המוסלמים יגדיל את כוחן האלקטורלי, אבל הן טעו טעות מרה.
השאלה הייתה לא אם, אלא מתי, יתעוררו התושבים הוותיקים ויבינו שהם מאבדים את ארצם ואת צביונם. רבים מהפליטים ומהגרי העבודה לא חפצים באינטגרציה, ויותר מזה, אנשי דת מסוימים מצהירים בדרשות בתוך המסגדים את מה שהם אינם מעיזים לומר בפה מלא בפומבי: "זו הדרך שלנו להשתלט על המדינות באירופה". ויש להם הרבה סבלנות.
האירופים המנומסים, שריחמו על הנמלטים מאזורי קרבות באסיה ובאפריקה, חשבו שתפסו שתי ציפורים במכה – כוח עבודה זול ומצוות סיוע לפליטים. מה שהם לא הבינו זה שהרכבת הזו רק החלה את דרכה. קצין משטרה בכיר ממחלקת ההגירה בהולנד סיפר לי שעד לפני כמה שנים הנשים המוסלמיות לא הסכימו שבדרכונן תהיה תמונה ללא חיג'אב המכסה את פניהן, כשרק את העיניים ניתן היה לראות בתמונה.
המהגרות המוסלמיות ניצלו את הפרצה, ובאמצעות אלפי דרכונים נעשו שימושים חוזרים כדי להגיע למדינות אירופה. הולנד, גרמניה ומדינות אחרות עצרו את השערורייה הזאת, והיום התופעה כמעט ולא קיימת, ובדרכון שלהן חייבת להיות תמונה לזיהוי. הפשע הגואה במדינות שהיטיבו עם גלי ההגירה, אילץ אותן להקציב עכשיו כוחות משטרה רבים למטרה זו.
ערים מסוימות בבלגיה הפכו למוקדי הפצת סמים עולמית ופשיעה חמורה משתוללת שם. באדינבורו בסקוטלנד ובמרסיי בצרפת שיעורי הפשיעה הם מהגבוהים בעולם, והמשטרות באירופה לא מצליחות לתת הגנה לתושבים שלווים. על רקע הפשיעה, הפרוטקשן וסחיטת דמי חסות, התחילו אזורים שלמים להתפנות מתושביהם הוותיקים. דוגמה מייצגת לכך היא העיר מאלמו בשוודיה, שרוב תושביה הם מוסלמים והפשע משתולל שם באין מפריע.
כעת, הזינוק בתמיכה במפלגות הימין באירופה מראה שהסבלנות הגיעה אל קִצה ויש לשנות את חוקי ההגירה. הימין הרדיקלי הגדיל את כוחו בצורה משמעותית, וסביר להניח שקואליציות רבות יוקמו הפעם בשיתוף עם מפלגות הימין.
בשנה החולפת התחדשה ההגירה הלא־חוקית לאירופה, כאשר החוקים, האמנות, המדיניות והאינטרסים הכלכליים מביאים לכך שיותר קל להיכנס לאירופה מאשר להיות מגורשים ממנה. השנה, לראשונה מאז 2015, מספר הכניסות הלא־חוקיות צפוי לעבור את רף המיליון.
בצרפת המפסיד העיקרי מתוצאות הבחירות לפרלמנט האיחוד האירופי הוא הנשיא עמנואל מקרון, שמיהר לפזר את "האסיפה הלאומית", תוך ניסיונות להפחיד את הציבור ממפלגות הימין הקיצוני ואיבוד הזהות הצרפתית. גם קנצלר גרמניה אולף שולץ אוכל את פרי הבאושים שהשאירה לו לפני שנים הקנצלרית אנגלה מרקל, שבתקופתה החל פרץ המהגרים החוקיים והלא־חוקיים לשטוף את אירופה.
שוודיה, למשל, שעד לפני כמה שנים הייתה המדינה שקיבלה הכי הרבה פליטים ומבקשי מקלט מהמזרח התיכון, ובפער גדול, הלכה והקצינה, עד שבבחירות האחרונות הכניסה לממשלה את "השוודים הדמוקרטיים", מפלגה קיצונית בראשות ג'ימי אקסון, שהפכה לשנייה בגודלה במדינה.
מאז 7 באוקטובר הכריזה הממשלה על ביטול תשלומי רווחה נדיבים למהגרים מחוץ לאיחוד האירופי. בשבוע האחרון קרא אקסון למנוע הקמת מסגדים חדשים בשוודיה, ואפילו להרוס קיימים. "הם המקור לאנטישמיות שאנחנו רואים ברחובות", אמר.
בהולנד, מפלגת החופש הימנית והמתנגדת להגירה של חֵרט וילדרס היממה את הסוקרים ואת היבשת כולה, כשזכתה ב־37 מושבים בפרלמנט. המוטיבציה הגדולה ביותר של המצביעים שלה היא מלחמה באסלאם הפוליטי ובהגירה לא־חוקית.
בפינלנד הממשלה החדשה כוללת את מפלגת "הפינים" הימנית־קיצונית. בשבוע האחרון סגרה הממשלה את הגבול עם רוסיה, למרות סכנה לעימות בין־מדינתי, רק בשל העובדה כי מוסקבה "שיגרה" כמה עשרות מבקשי מקלט באופניים לנקודות גבול.
בספרד, מפלגת הימין־מרכז (PP) גרפה 22 מושבים מתוך 61 שהוקצו למדינה. מדובר במכה לסוציאליסטים ולראש הממשלה פדרו סנצ'ס. רק לאחרונה, סנצ'ס הוביל מהלך מתואם להכרה במדינה פלסטינית יחד עם אירלנד, סלובניה ונורווגיה.
על רקע זעקות הגעוואלד סנצ'ס ושריו בדבר "רצח העם" בעזה, בתקשורת המקומית דיווחו בסוף חודש מאי כי משרד החוץ הספרדי ביקש משרי הממשלה להפסיק להשתמש במונח "רצח עם" בהקשר למלחמה בעזה. החשש הוא כי הדבר פותח פתח לשני מיליון הפלסטינים שמתגוררים בעזה לבקש מקלט מדיני בספרד.
לפי המאמר, "בשנים האחרונות ניכרת עלייה בהיקף תופעת הגירת צעירים מרצועת עזה. על פי מספר פרסומים, מאז השתלטות חמאס על עזה בשנת 2007 עזבו את הרצועה לחו"ל 250־350 אלף צעירים. יעד ההגירה הראשוני שלהם הוא טורקיה, כשהכוונה היא להמשיך משם ליעדים אחרים, בעיקר באירופה ובקנדה".
עוד לפני פרוץ המלחמה נרשם ביקוש שיא של עזתים לוויזות. גם בדיקת נתוני הגלישה ברשת מצביעה על עלייה משמעותית בהיקף החיפושים של המילה "הגירה" בקרב גולשים פלסטינים. הסיבות הבולטות לתופעה נעוצות בחוסר תקווה בקרב צעירים, אבטלה (בעיקר בקרב בוגרי אוניברסיטאות), קריסת המגזר הפרטי, יוקר המחיה, היעדר מדיניות טיפול סוציאלי ורמת שירותים נמוכה בעיקר בבריאות הנפש, וכן ההגבלות הישראליות שמוטלות על עזה.
עכשיו, לאחר כמעט תשעה חודשי מלחמה, סביר להניח שהיקף הבקשות לוויזה גבר באופן דרמטי. אז לאן יהגרו כל כך הרבה צעירים? בחודש שעבר דיווחה רשת החדשות האמריקאית CBS כי ממשל ג'ו ביידן שוקל לאפשר לתושבי עזה לעבור לארה"ב במעמד פליטים. הרשת האמריקאית ציינה כי המידע מבוסס על מסמכים פנימיים של הממשל.
לפי הדיווח, ארה"ב בוחנת לאפשר זאת לתושבי הרצועה שיש להם בני משפחה בעלי אזרחות אמריקאית. אם הדבר אכן יקרה, תושבי הרצועה יצטרכו לעבור תשאול ובידוק לפני שיאושר להם להגיע לארה"ב. בנוסף, יידרש תיאום מול מצרים, שתארח את תושבי הרצועה בזמן הבדיקות שיערכו האמריקאים. האם המצרים ישתפו פעולה? נחכה ונראה.
התרעות פיקוד העורף