בימים האחרונים הולכת ומתבררת לציבור בישראל המשמעות של המושג "התלכדות הזירות": מצב בו הלחימה מול הזירות השונות אינה מתנהל עוד בנפרד ובתזמון שונה אלא במקביל. בעוד הלחימה ברצועת עזה נמשכת ללא הפסקה, אך בעצימות משתנה ונמוכה יותר מזו שהייתה בתחילה, הרי שעצימות הלחימה מול חיזבאללה בצפון הולכת וגוברת לאורך הזמן, עד כדי מלחמה מלאה שבפתחה אנו נמצאים.
מבחינה מודיעינית מסוגלת מדינת ישראל להתמודד היטב עם האתגרים השונים, והתוצאות במהלך הלחימה מוכיחות זאת היטב. היקף נרחב של סיכולים ממוקדים מוצלחים המתבצע, הן כלפי מטרות יחיד בודדות של בכירים בחיזבאללה ובחמאס, והן מול חוליות וקבוצות לחימה בשטח. רשימת בכירי חיזבאללה שכבר חוסלו מאז תחילת הלחימה הולכת ומתארכת, ולמעשה גם בצמרת חמאס בעזה חוסלו כבר רוב ראשי החטיבות והגדודים וגם חלק מצמרת הפיקוד הבכירה ביותר כבר אינו עימנו.
יש מי שטען שעצם העובדה שצה"ל אינו פועל בעצימות גבוהה בעזה, מוכיחה כי יכולותיו נמוכות מאוד. טענות אלו כמובן אינן מציאותיות כלל ועיקר. הסיבות בגינן השתנה אופי הלחימה ברצועת עזה קשורות לתוואי השטח, לצורך להתמקד באזורים מסוימים ולבצע פגיעות מדויקות וכירורגיות ביעדים מוגדרים, תוך הימנעות מפגיעה המונית בציבור שאינו מעורב בפעילות.
נכון שצה"ל נכנס ללחימה ללא תוכנית מבצעית ברורה וללא פקודה קיימת בנושא כיבוש רצועת עזה. את מהלכי הלחימה היו צריכים מפקדי הצבא לבנות תוך כדי לחימה, וזו אולי אחת הסיבות שבגינן הגיע צה"ל לרפיח רק בסוף הלחימה ולאחר עיכובים רבים, שנבעו גם מהיעדר אסטרטגיה מדינית ברורה ומחילוקי דעות פוליטיים בתוך ההנהגה. כידוע, ראש הממשלה וגורמי הביטחון הממלכתיים מתקשים להגיע להסכמות עם חבורת החורבן המשיחית המובלת על ידי סמוטריץ' ובן גביר הפועלת בניגוד לכל היגיון מבצעי או מדיני.
אבל היקף ההישגים האדיר של צה"ל ושב"כ ראוי לציון. רוב כוחו הלוחם של חמאס חוסל, רוב מפקדיו אינם עוד בין החיים, כמעט כל מנהרות הלחימה האסטרטגיות הושמדו, כמו גם מחסני האמל"ח ואולמות הייצור. כמות אדירה של ציוד טכנולוגי נתפסה במהלך הלחימה וממנה הצליחו שב"כ וצה"ל לחלץ כמויות עצומות של מידע, הנוגע גם לחטופים הישראלים וגם לתשתיות חמאס בתוך הרצועה.
מידע זה מאפשר לשב"כ וצה"ל לחזור בכל פעם למקומות בהם כבר פעלו לפני כן, ולפגוע שוב ונקודתית באתרי לחימה אסטרטגיים של חמאס. פשיטות מבצעיות אלו מאפשרות לצה"ל גם לפגוע בלוחמי ומפקדי חמאס, החוזרים אל השטחים מהם לכאורה יצא הצבא מתוך תחושה שהמקום בטוח.
המשפט "תנו לצה"ל לנצח" תקף גם כיום. על ראש הממשלה לאפשר לצה"ל לפעול כמו שהוא יודע, לבנות אסטרטגיה ומדיניות ארוכת טווח המשולבת באסטרטגיה האזורית, אותה מנסה להוביל ארה"ב, ולמנוע מחבורת הפורעים בממשלתו להמשיך ולהוביל את המדינה לחורבן ואבדון, רק מתוך מניעים פוליטיים, חזוניים וסקטוריאליים צרים.
כדי להיות מציאותיים חייבים להבין כי "הניצחון המוחלט" עליו הכריז נתניהו, הוא מושג אמורפי חסר כל משמעות. לא יהיה ניצחון מוחלט, חמאס לא יושמד לחלוטין וחיזבאללה לא ייעלם מהמפה. חוכמת המנהיגות היא להגיע למצב שבו חמאס אינו מושל עוד ברצועה ואינו מסוגל לייצא טרור לעבר ישראל - מצב שבו אזרחי ישראל, בצפון ובדרום, יכולים לשוב בבטחה לבתיהם ולחיות בהם בביטחון מוחלט, לאחר שמדינת ישראל דאגה להחזיר את חטופיה והרוגיה מידי חיות האדם של חמאס. כדי להשיג את כל זה נדרשת מנהיגות אסטרטגית אמיצה הזוכה לגיבוי רחב, כזה שאינו קיים כיום בממשלה, ולכן דורש חשיבה מחודשת על מבנה והרכב המנהיגות הפוליטית בישראל.
התרעות פיקוד העורף