כולם נהיו שפים אבל אצלי במטבח נחת עוד משלוח של וולט | ליאור דיין

אני כבר לא יודע איך קוראים להם. כל לילה שליח אחר. פעם זה יוסי, פעם זה גרישה, פעם זה קובי, פעם זה סמיר. הם עולים אליי ואני שונא את עצמי יותר ויותר. על המסך אנשים שמזמינים אנשים אחרים לבוא לאכול אצלם ועיניהם יוקדות גסטרו ונומיה. גם מיטב חבריי מדברים ביניהם על הסביצ׳ה שהכינו אתמול ועל הראמן שהם זוממים להכין בשבוע הבא. ואני נזכר איך הסתבכתי עם להכין ״פסטה ילדים״.

אשתי לשעבר כועסת עליי: ״למה אתה שולח את הילד תמיד עם פיתה וחומוס? תגוון לו״. אבל אני לא מבין אותה. ״אוקיי, פעם הבאה אשים לו חומוס עם צנובר״, אני אומר לה. ״תפתח את הראש, את המחשבה, תחשוב מה הילד רוצה״. הילד רוצה פלייסטיישן 5 עם פיפ"א 2025״, אני אומר. ״לא, לא״, היא משיבה לי, ״אתה לא מבין מה אני אומרת. הילד רוצה להרגיש את האהבה שלך במה שאתה מכין לו לארוחת עשר. למה שלא תגוון לו למשל עם לבנה עם נגיעות זעתר וקצת לימון כבוש מרוסק? או שתעשה לו את הטייק שלך על סנדוויץ׳ תוניסאי?״. ״את באמת רוצה שהילד יקבל את הטייק התוניסאי שלי??״.

זב ומצורע אני מסתובב בעולם קולינרי ואין לי איש לקחת בידי וללכת למדף המנות חמות והשניצלים המוכנים לחימום. רציתי להשתלב, רציתי להיות חלק ממגמה, ממש ניסיתי, אבל אני פשוט משתעמם ולא מתרגש ממלאכת הבישול. חומרי גלם טריים לא עושים לי את זה, וכששואלים אותי מי מלך הבישולים אני לא עונה אסף גרניט וחיים כהן, אני עונה דוד רביבו ויוסי אבוקסיס (מלכי הבישולים בכל הזמנים של הכדורגל הישראלי). אל תשפטו אותי. מותר להיות כמוני. זה לא אומר שאני לא בן אדם. זה לא אומר שאין לי רגשות. עברתי הרבה בחיים האלה ויש לי מה לספר. אז מה אם אני לא יודע להגיד מה אני רואה בדמיוני כשאני מסתכל על קולרבי ואין לי עמדה ברורה באשר לאחוז החמיצות המועדף עליי בשמן זית ואני לא יודע להבדיל בין כרישה לבצל ירוק?

לא מזמן פגשתי מישהי והיא שאלה אותי, ״מה אתה אומר על ציר?״. אז אמרתי לה שאני חושב שאפשר לשמור עליו רק באמצעים טכנולוגיים, והיא הסתכלה עליי בתמיהה ואמרה לי, ״על מה אתה מדבר?״. ״ציר פילדלפי״, אמרתי בלחש. ״אני דיברתי על ציר ירקות בריזוטו״, היא אמרה.

אני לבד. בודד. ואין לי על מי להישען חוץ מעל השליח של וולט שמצלצל בדלת. ״זו רק תקופה״, אני אומר לעצמי, ״וכמו כל תקופה גם התקופה הקולינרית הזאת תחלוף ואז אני ארגיש סוף־סוף שייך. בינתיים אני אקח נשימה ארוכה ואחמם משהו במיקרו. היא תחלוף, אני יודע״.