אתם, מנהיגי האופוזיציה וראשי המחאה, מטיחים בנתניהו, ובצדק: "אתה הראש, אתה אשם". ואכן, ראש הממשלה נושא באחריות לא רק למגה־מחדל של 7 באוקטובר, אלא גם למציאות הקשה שבה אנו נמצאים עשרה חודשים אחרי. אבל אתם אשמים בכך שאף שנתניהו נכשל שוב ושוב, לא הצלחתם להפילו – לא דרך התפטרות הממשלה, לא דרך פיזור הכנסת והליכה לבחירות ואפילו לא דרך מחאה ציבורית נרחבת, וזאת למרות התמיכה המסיבית, הנרחבת והיומיומית שקיבלתם מכמעט כל אמצעי התקשורת המרכזיים. והכישלון שלכם כל כך עמוק, עד שהקואליציה בראשותו רק מתחזקת והולכת. מצבם של נתניהו ומחנה הימין בסקרים טוב עתה לאין ערוך יותר ממה שהיה לאחר המגה־מחדל של 7 באוקטובר.
הסיבה לכך שנכשלתם פוליטית בעשרת החודשים האחרונים היא בדיוק אותה סיבה שהכשילה אתכם פוליטית בעשר השנים האחרונות: מאז 2015 לא קידמתם שום אלטרנטיבה מדינית לדרכו של נתניהו, ובמקום זה רק עסקתם באופן אובססיבי באישיותו ובהתנהלותו, קידמתם גישה אינפנטילית ולרוב גם לא רציונלית של "רק־לא־ביבי", ונגררתם אחר סיקריקים שהטיפו להפיכה שתובל על ידי ראשי זרועות הביטחון, לשימוש בצבא להשגת מטרה פוליטית ולמרי אזרחי.
לאחרונה ניהלתי שיחה עם אחד מבכירי המשק, איש מבריק שאני מעריך במיוחד. הוא הסביר לי, ואפילו התעקש, שהדבר הכי חשוב למדינת ישראל זה להפיל את ביבי, ולא משנה מי יבוא במקומו. הוא אמר לי שהאידיאולוגיה לא רלוונטית, ושזה לא משנה אם נפתלי בנט או אביגדור ליברמן יהיו ראשי ממשלה, העיקר לא "ההוא". הזכרתי לו שכאשר בנט היה ראש ממשלה, הוא נהג כמו ביבי או גרוע ממנו ביחס לשלטון חמאס ברצועת עזה, ביחס לאבו מאזן והרש"פ, ביחס לפרויקט הגרעין ועוד. הוספתי וטענתי שבמבחן התוצאה, הרל"ביזם כאסטרטגיה פוליטית למעשה נכשל כישלון חרוץ.
כל טיעוניי נתקלו בחומה לא חדירה של טיעוני "רק־לא־ביבי", כי השנאה הזו כה חזקה, עד שהיא מצליחה להעביר אפילו אנשים מבריקים על דעתם. באותו ערב חזרתי לביתי מיואש, כי היה לי ברור שמתנגדי נתניהו, שסידרו לו 14 שנות שלטון, סוללים עבורו את הדרך לנצח גם בבחירות הבאות. שלושה ימים לאחר מכן פורסם סקר "מעריב" שהראה שהקואליציה החזירה לעצמה את כל המנדטים שאבדו לה ב־7 באוקטובר.
המצב הפוליטי רק החמיר במהלך המלחמה. בעבר, המפלגות המתנגדות לנתניהו אימצו את מדיניותו בלי להציע שום אלטרנטיבה, ואילו בחודשים האחרונים הן לכאורה מתנגדות למדיניותו, אבל לא מציעות שום אלטרנטיבה צבאית או מדינית לדרכו. בעוד נתניהו מציג עמדה מדינית ברורה של המשך המלחמה עד להכרעת חמאס (אף שהוא ממשיך להיכשל בהשגת מטרה זו), מישהו יכול לומר לי מה בני גנץ או יאיר לפיד מציעים ביחס לעתיד הרצועה? וזה לא רק הם. נפתלי בנט, שמתכונן לקראת חזרה לפוליטיקה, מצייץ עצמו לדעת בטוויטר, אבל כל הציוצים שלו הם כשל רשג"ד בצופים, בלי שום אמירה מדינית או צבאית משמעותית.
מתנגדיו של ביבי הפכו לכת שממוקדת כולה בדמותו. כאשר מישהו מעז לומר שאף שראש הממשלה הוא האשם המרכזי במחדלי 7 באוקטובר והמלחמה, גם אחרים אשמים בכך, ובראשם שר הביטחון והרמטכ"ל, הקנאים מיד מאשימים אותו ב"ביביזם". באופן לא מפתיע, ההתמקדות המוטרפת הזו בנתניהו רק מחזקת אותו.
מבחינה מדינית הוא הביא אותנו לשפל בינלאומי שלא זכור לי כמוהו, וזאת במלחמה הכי מוצדקת של ישראל מאז מלחמת העצמאות; 140 אלף תושבים ישראלים הם פליטים בארצם; המצב הכלכלי הולך מדחי אל דחי; וכל אזרחי ישראל מחכים עכשיו שאיראן וחיזבאללה יתקפו. זה לא ניצחון מוחלט, זה כישלון מוחלט. אבל כוחו הפוליטי של נתניהו רק מתחזק מכישלון לכישלון, משום המצביעים מסתכלים סביב ומבינים שכמה שביבי גרוע, כל מי שיש במערכת הפוליטית מלבדו גרוע ממנו. כמו בסיפורי גוליבר, זה לא שנתניהו ענק, אלא שכל יריביו גמדים לעומתו.
נתניהו צריך להתפטר. הוא היה צריך להתפטר כבר ב־8 באוקטובר. לכל הפחות, עליו ללכת לבחירות ולבקש בחזרה את אמונו של העם. מי שנכשל כך צריך לפנות את מקומו. אבל הדברים האלו נכונים גם למנהיגי האופוזיציה ולראשי המחאה. נכשלתם והגיע הזמן שתפנו את מקומכם. ריק הנהגתי זמני יעשה פחות נזק ממה שכבר עשיתם וממה שאתם עושים בכל יום שבו אתם מובילים מחנה פוליטי שלם לאבדון. אותו היגיון מוסרי ופוליטי שהדריך את הקריאה "לך!" שהפניתם לנתניהו, חייב להדריך גם את התנהגותכם שלכם. נכשלתם. לכו!
התרעות פיקוד העורף