אירוע המחאה שנולד בנסיבות הכי קשות וטרגיות בעקבות רצח של שישה חטופים על ידי מחבלי חמאס, בנסיבות שחלילה לחפש דמיון בינן לבין כל התרחשות פוליטית באשר היא - עדיין מזוהה ומסומן פוליטית באופן די מובהק, וזאת מסיבה ברורה: כי הפוליטיקאים מתעקשים להיות חלק ממנו ואף להובילו.
היום נראה כי התסריט חוזר. הכאב והזעזוע מהרצח הנורא הם הכי אמיתיים ואותנטיים. הצטרפותם אל הגל של ראשי האופוזיציה ופעילי המחאה באופן טבעי משנה את האופי של הגל, מכווין אותו לכיוון מסוים מאוד - ובכך מעניק לראש הממשלה, לחברי הממשלה ולחברי הקואליציה בסיס ולגיטימציה לתקוף במקום להתגונן, להתחרט ולשנות כיוון.
הרי ראשי האופוזיציה גם לא מסתירים את רצונם, את המסר המנחה והוא - הפלת ממשלת נתניהו שבה הם רואים אסון עבור המדינה. עד כאן - זווית הראייה בה רואים את ההפגנות, המחאות והשביתה הצפויה בלשכת ראש הממשלה ובממשלה. אחד מבכירי הליכוד אף הגדיל לעשות והתבטא כך: "מעניין האם יו"ר ההסתדרות מתואם עם סינוואר, הרי השביתה משרתת בעיקר את חמאס".
קשה לראות מצב שבו השביתה שבלאו הכי תסתיים תוך יממה (אלא אם כן תימצא הדרך להפוך אותה לחוקית ולשלם לעובדים שישבתו גם בהמשך) גורמת לנתניהו לחזור בו מעמדותיו בנוגע לניהול משא ומתן לעסקה. סביר גם להניח כי לו יחליט לעשות מעשה וידיח את שר הביטחון המורד שלו, פיטורי גלנט-2 יוציאו לרחובות יותר אנשים ממה שהטרגדיה בעזה מוציאה. ועדיין - תמיד יש מקום להפתעות. גם אם כעת בלשכת ראש הממשלה לא מוטרדים מהמחאה, הם בהחלט עוקבים אחריה.
התרעות פיקוד העורף