1. ביביסט או קלח תירס?
היה לבנימין נתניהו משפט מדהים השבוע. במסיבת העיתונאים שבה הוא הכריז על ציר פילדלפי כבית המקדש השלישי, הוא אמר: "האחריות, גם לחטופים וגם לאזרחי ישראל וגם לביטחון שלנו וגם לביטחון לדורות הבאים מוטלת, היום, עליי".
בום. הוא מודה באחריות! אז זהו, שזו אחריות עתידית. שימו לב למילה "היום". כלומר מהיום והלאה אני אחראי. אבל מה עם אתמול? אה, זה לא. מי אחראי על אתמול? מי שתרצו, חוץ מנתניהו. האיש יהיה תמיד אחראי על העתיד. הבעיה היא עם העבר, שמנדנד לנו מאחורה. ואולי זו הסיבה שהוא הזכיר את 9 באוקטובר, במקום 7 באוקטובר. נו, מה לא ברור כאן? הוא נכנס לאירוע רק ב־9 באוקטובר. כל מה שקרה לפני כן, לא שייך אליו.
כל זה מתכתב מצוין עם העובדה שהוא סוף־סוף ביקש סליחה על זה ש"לא הצלחנו" (בלשון רבים) להחזיר את החטופים. מכובדי, מר נתניהו, מה קרה לפני ש"לא הצלחנו להחזיר" את החטופים? נכון, הם נחטפו! מי יבקש סליחה על זה? אתה זוכר שמימנת במשך שנים את המפלצת ששרפה את הבתים שלהם, רצחה, אנסה וחטפה אותם? מי אחראי על כל זה, ביבי?
היו לו עוד לא מעט התבלבלויות השבוע. אתמול (חמישי), בראיון לרשת פוקס, הוא דיבר על "7 בנובמבר". נו, טוב, הוא לפחות אמר את המספר נכון (אבל לא את החודש). ביום רביעי, באנגלית, הוא הסביר שיש לישראל שלוש מטרות מלחמה. ביום שני, בעברית, היו למלחמה ארבע מטרות. הוא גם אמר ששחרר 150 חטופים בעסקה (רק 105) ושהחטופים שוחררו רק אחרי שהגענו לפילדלפי ולרפיח (פייק).
ודבר אחרון: באפריל הסביר לנו נתניהו שאנחנו "כפסע מהניצחון המוחלט". השבוע נשאל על זה וענה ש"התכוונתי לומר שאנחנו כפסע מהדבר שיסלול עבורנו את הדרך לניצחון". אז עכשיו הדרך סלולה. כנראה לגיהינום. גם אם ראש הממשלה היה מכנס השבוע מסיבת עיתונאים ומציג לציבור קלח תירס ומגדיר אותו כ"סלע קיומנו", היו כאלה שהיו מאמינים לזה.
לשכנע, הוא יודע (ויש מצגת). הפיכתו של ציר פילדלפי לכותל המערבי החדש מופרכת לא פחות מקלח התירס הדמיוני הזה. פילדלפי הוא מקום בעל חשיבות אסטרטגית, אבל הוא לא המפתח לביטחונה של מדינת ישראל. אם הייתי מבקש מנתניהו עצמו להכין רשימה של איומים ביטחוניים חמורים על מדינת ישראל לפני חודשיים, פילדלפי לא היה נכנס לחמישייה הראשונה. ספק אם היה משתחל לשנייה.
היו לך אין־ספור הזדמנויות לקיים את הבטחת הבחירות ההיא ולהפיל את חמאס בעזה. הייתה לך לגיטימציה ציבורית מלאה לעשות את זה. גוגל מלא בדוגמאות של סקרים שנערכו לפני ואחרי כל "סבב" תבוסתני שהובלת בעזה, בהפגנות נזעמות של תושבי העוטף, בקריאות של הציבור לפעול. אבל לא פעלת.
ואם פילדלפי חשוב כל כך, מר נתניהו, למה לא חתרת להגיע אליו מיד בפתיחת הלחימה? מדובר במבצע פשוט. חטיבת רפיח הייתה ונשארה החלשה בחטיבות חמאס. אם היינו מגיעים לפילדלפי בנובמבר או בדצמבר, יכול להיות שהבעיה הייתה כבר נפתרת, לא?
מי שעיכב את הירידה לרפיח היה נתניהו. מי שדחקו בו היו גנץ ואיזנקוט. והנה, הפלא ופלא. הוא פתאום גילה את פילדלפי. בעצם, גילו לו. גילו לו שבלי פילדלפי, אין ממשלה. נתניהו יודע היטב שנוכחות צבאית בפילדלפי לא מבטיחה את הפסקת ההברחות. היינו בפילדלפי עד 2005, ומתחת לרגלי צה"ל על הציר חגג חמאס במנהרות ובהברחות ללא הפרעה. הם פוצצו לנו מוצב צבאי על פילדלפי (טרמית) באמצעות מנהרת תופת, הם החדירו כמויות עצומות של אמצעי חבלה, חומרי נפץ וטילים.
התשתית הצבאית חוסלה. עשרות אלפי מחבלים נהרגו. זה בדיוק הזמן לקחת את הסיכון הזמני עם פילדלפי ולהחזיר את החטופים הביתה. אבל נתניהו לא יעשה את זה. הדבר היחיד שהוא רוצה יותר מלהחזיר את החטופים, זה לשמור על הקואליציה. להמשיך להיות הזנב שבו מכשכשים בן גביר וסמוטריץ'.
ברגע האחרון הסעיף ירד מסדר היום, בלחצם של בן גביר וסמוטריץ'. צריך להבין: כשהקבינט הצביע על ההחלטה להישאר בפילדלפי בכל מחיר, הוא בעצם חרץ את גורל החטופים. כדי שאפשר יהיה לטעון שיש עדיין סיכוי כלשהו להביא עסקה, הגיע הסעיף שמעגן מנדט נרחב למו"מ לצוות הישראלי. אבל ביטלו אותו ברגע האחרון. נשארנו רק עם פילדלפי, בלי הסדרה, בלי עסקה, בלי חטופים. אבל עם קואליציה. שזה סלע קיומנו האמיתי.
2. דיברו על זה ברדיו
הנה דוגמה, אחת מני מאות, לשופר שמצדיק את אדוניו בכל מצב. ינון מגל מוביל, כמתבקש, את המתקפה על פילדלפי. הוא עושה את זה אף שהוא יודע את האמת המרה: אם תהיה הפסקת מלחמה, לא תהיה ממשלה. הוא אמר בעצמו את הדברים להורי חטופים. מה זה "הפסקת מלחמה"? זו עסקה.
3. מזימה זו מזימה
אני לא בא להכשיר את מנדלבליט, שיצר קשר עם חבר בוועדת האיתור בניגוד לנהלים, ובטח לא את נוה, שהדבר הראשון שאתה רוצה לעשות אחרי שאתה שומע אותו, זה ללכת להתקלח, ואם אפשר עם אקונומיקה. מצד שני, השיחות הללו התקיימו לפני עשר שנים. מנדלבליט סיים את תפקידו לפני כמעט שלוש שנים. אין הרבה מה לעשות כאן, חוץ מלהיגעל. אז מה כל כך מגוחך? הטנטרום של ערוצי הביביסטים, שפשטו על ההקלטות הללו כמוצאי שלל רב. נו, טוב.
הם פושטים על כל דבר כמוצאי שלל רב. זה גנטי שם. אפילו כשהשלל הוא בעצם קלונם שלהם. על מי הם מתגוללים, הביביסטים? על שניים מהמחנה שלהם. אביחי מנדלבליט היה מזכיר הממשלה של בנימין נתניהו. שנים ארוכות. הוא היה חבר בפורום הכי אינטימי של ביבי. הוא סיים את הקדנציה כמזכיר ממשלה בלי לריב עם נתניהו (שיא גינס נדיר). הוא נתפס כמועמדו של נתניהו לתפקיד היועמ"ש.
ומה נתניהו אמר אחרי מינויו? את זה: "מנדלבליט הוא מועמד ראוי ביותר. אמרתי את זה בפני הוועדה, ואני אומר את זה בפני כל אדם. אנו נמצאים בפני מאבק בינלאומי גדול, במשפט הבינלאומי... בנושא הזה יש למנדלבליט יתרון עצום... היועמ"ש צריך להיות גם מסוגל לכוון את המערכות שלנו במאבק המשפטי הבינלאומי, ופה יש לו יתרון עצום ומובהק... מנדלבליט גם חובק את העולם המסורתי של הבנת החוק, אכיפת החוק ושלטון החוק, לכן הוא ראוי במיוחד גם מן הטעם הזה".
הנה ציוץ של ריקלין: "גרוניס: 'על היועמ"ש להיות ללא זיקה פוליטית'. אם כיפה אינה זיקה פוליטית, היכן מנדלבליט הראה זיקה כזו?", שואל ריקלין. בשנים שאחרי, ממשיך ריקלין את ההגנה על מנדלבליט בשלל ציוצים וקשקושים. "מנדלבליט עשה לי את היום", הוא מצייץ ב־27 בספטמבר 2017, וביוני אותה שנה "עכשיו מנדלבליט בוגד. מישהו שם לוקח אחריות ועוצר את השגעת?".
4. סרטון לפני הפיצוץ
ומה הכי מצחיק? שהם מזכירים עכשיו את שמו של עו"ד גיא רוטקופף בעיניים מצועפות. אחח, אם רק היו ממנים אותו, היה מושג כאן מזמן שלום אמיתי, נתניהו היה נמשח למלך ישראל, שני רק למלכה שרה, והכל היה כל כך טוב. צר לי לפזר את החגיגה. אם עו"ד גיא רוטקופף היה נבחר ליועמ"ש במקום מנדלבליט, סביר להניח שמשפט נתניהו היה כבר מאחורינו וסביר מאוד להניח שהוא היה מסתיים בהרשעה אחת לפחות. ואני לא בטוח שרוטקופף היה ממהר כל כך לנקות את נתניהו מתיק הצוללות, בלי לחקור אותו כלל ובלי לנקוט צעדי חקירה מתבקשים.
רוטקופף אכן נכלל ברשימת המועמדים הראשונית לתפקיד היועמ"ש, אך כשהנושא הגיע לבג"ץ לאחר שמנדלבליט נבחר הוא כבר היה מחוץ למערכת, בשוק הפרטי. הוא התקשר למנדלבליט ונתן לו את ברכתו. רוטקופף אמר אז למנדלבליט שהוא מתאים ובשל הרבה יותר ממנו (מרוטקופף) לתפקיד. "מברוק", אמר אז רוטקופף למנדלבליט, לדברי מי שנחשף לתוכן השיחה, "אתה מתאים, אני חושב שתפקיד היועמ"ש מצריך אדם שהוא משפטן טוב, מכיר את שירות המדינה, שיש לו ניסיון ניהולי וקומון סנס. ולך יש את כל זה. ברגע שהוסר ממך הכתם של הרפז, הדרך פתוחה. בהצלחה".
הפרדוקס הוא שבחירתו של אביחי מנדלבליט לתפקיד היועמ"ש הרסה, בדיעבד, את חייו. רוטקופף, לעומת זאת, ניצל בעור שיניו. מנדלבליט נחשב היום למוקצה מחמת מיאוס גם על ידי הביביסטים וגם על ידי הצד השני. רוטקופף יודע היום, בדיעבד, שזו הייתה גם מנת חלקו לו היה הופך, איכשהו, ליועמ"ש. אבל בואו לא נקלקל לביביסטים את החגיגה.
מה שקרה למנדלבליט זה דבר פשוט: הוא נכנס לתפקיד מסומן כ"איש של נתניהו", התאקלם, והחליט לשרת רק את החוק ואת מדינת ישראל. הוא עשה את זה כמיטב יכולתו. הוא הביא איתו גישה סנגוריאלית מקילה, אבל כשהבין את היקף הריקבון שנשקף מולו בתיקי האלפים, החליט לאחר התלבטות להגיש כתבי אישום. הוא עשה את זה לאט מדי, חלש מדי, בלי לחתור למגע אמיתי. ניסה לעשות את המינימום כדי להגיע לתוצאה המתבקשת. אלא שהמינימום הזה התברר כלא מספיק.
כאן המקום להזכיר שאפילו יהודה וינשטיין, הפרקליט המשפחתי שעשה הכל כדי להגן על הנתניהו'ז מחקירות או מבדיקות, סיים את דרכו כמו כל האחרים: כאויב האומה. זה קרה משום שבדמדומי כהונתו נשבר וינשטיין והורה על חקירה פלילית נגד הגברת בתיק המעונות. הוא ידע שאין ברירה. זה היה מעט מדי, מאוחר מדי, אבל זה גרם לבני הזוג לנדות אותו ולשגר אותו לאי השדים, שם הוא נמצא עד היום.
מחליפו, מנדלבליט, עשה הכל כדי להקטין, למסמס, למזער ולחורר את תיק המעונות. הוא ידע שהגברת, הרבה יותר מהאדון, עלולה לפתוח עליו את שערי הגיהינום. אבל כמו שזה לא עזר לווינשטיין, כך זה לא עזר גם למנדלבליט. גם בתיקי האלפים הוא גרר רגליים, לקח את הזמן, בלם לא מעט כיווני חקירה, ניקה את נתניהו מהצוללות כמעט בלי לבדוק, והיה משוכנע שהצד השני יבין שנהג בו בכפפות של משי. נו, טוב. הצד השני לא הבין.
הנבואה הזו הגשימה את עצמה יותר מדי, כי בסוף, הפיצוץ הזה מחריב את כל המדינה.
5. בעל הנכס בתפקיד המתווך
על מה כמעט לא דיברנו השבוע? על שביתת המורים. אחרי הפקרתם של תושבי עוטף עזה לחסדי הנוח'בות, אחרי הפקרתם של תושבי הגליל העליון ופינוי כ־60 אלף מהם מבתיהם, הגיעה הפקרה לא פחות חמורה: הפקרת הנוער שלנו. מאות אלפי תיכוניסטים יושבים בבתים כבר שבוע. זה דור שספג את הקורונה, ששיבשה לפחות שתי שנות לימודים והפכה את חיי התלמידים לגיהינום.
זה דור שספג את המלחמה האיומה שמתחוללת כאן עוד מעט שנה. זה דור שסופג עכשיו שביתת מורים שאף אחד לא רואה את סופה. וזה לא מעניין אף אחד. הדור הזה צריך להתגייס עוד מעט. הם יגיעו לבקו"ם במצב רע. לא רק שהמדינה לא מצליחה לספק לתושביה ביטחון, היא לא מצליחה לספק לילדיה חינוך. וזה מזעזע.
סיפור מקומם במיוחד הוא סיפורם של העתודאים. אלפי בני נוער במחזור שאמורים להתגייס לעתודה האקדמית, ללכת ישר לאוניברסיטה ואחר כך לשרת בצה"ל בתפקידיהם (רופאים, טכנולוגים במודיעין וכו') שירות צבאי ארוך במיוחד. הם מקורקעים. הציונים שלהם לא עוברים לצה"ל במסגרת השביתה, והזכאות שלהם לעתודה לא ברורה.
הרי גם השנה הקודמת נפתחה בלחיצת יד בינך לבין רן ארז "על הקשקש", אף שלא היה הסכם שכר. מה עשית כל השנה כדי שיהיה הסכם שכר? כלום ושום דבר. ועכשיו זה מתפוצץ עלינו.
הכי קל להתנפל על רן ארז. הוא הרוויח את זה ביושר. הוא יושב בתפקיד הזה שנות דור, הוא בן 79, כל מה שמעניין אותו זה לדפוק את הממשלה. אני לא בטוח. את רן ארז מעניינים המורים. הם צריכים לעניין גם את יואב קיש. אפילו יותר מרן ארז. המורים הם הנכס הגדול והחשוב ביותר של מערכת החינוך, שעליה מופקד השר. הוא צריך להיות נציגם האמיתי מול האוצר, כמו שהייתה שאשא ביטון בתקופתה, כמו שהיה גדעון סער בתקופתו, שבה הושג הסכם שכר היסטורי עם רן ארז.
אבל הממשלה הזו לא מסוגלת לעשות שום דבר חיובי, חוץ מלבזוז את הקופה לטובת הסקטורים ולפרק את שדירת הניהול הממשלתית־ממלכתית. וכאן צריכה להישאל השאלה, איפה ראש הממשלה? שאלה שהתשובה עליה ברורה. הוא מכיר טוב מכולנו את הממשלה שהקים. הוא שקד והזיע ארוכות על השיבוץ המורכב כל כך של האנשים הכי פחות מתאימים עלי אדמות לתפקידים החשובים כל כך בחיינו.
לכן אין לו ציפיות מאף אחד, ואין לו גם אחריות על כלום. התלמידים? שיישבו בבית. זה לא עניינו. כמו שהטבח לא עניינו, כמו שאסון מירון לא עניינו, כמו שהשריפה בכרמל לא עניינו, כמו ששום דבר שלא קשור לענייניו, אינו עניינו.
והילדים שלנו אבודים. הם ישבו בבית בשנת הקורונה, חלק מהם לא למדו בצורה סדירה מאז פרוץ המלחמה, חלק אחר זקוק לטיפולים ולסיועים נפשיים או אחרים לנוכח האסונות שנוחתים עלינו כאן בצרורות מאז שהממשלה הזו פרצה לחיינו ויחד איתה הגיעה ה"סייעתא דשמיא" המפורסמת.
כולנו נפעמנו כשהתברר לנו, בתוך להבות המלחמה וההרס, איזה דור מופלא של לוחמים גידלנו פה. איזה נוער עמוס בערכים, בציונות, בנחישות ובאומץ צמח לנו כאן, 76 שנה אחרי שדור המייסדים עשה את הלא ייאמן והקים כאן מדינה. אז עכשיו עומדים הממשיכים, הדור הבא, המתגייסים בשנה הבאה, בעוד שנתיים, בעוד שלוש שנים, מולנו ומבקשים עזרה. ואין מענה. רק על זה צריך להבעיר את הרחובות.
התרעות פיקוד העורף