בחסות מלחמת ההתשה היה יכול נתניהו למשוך זמן קואליציה עד אינסוף. ורק שוועת הצפון, הרחבת ירי חיזבאללה כולל דרומה ודרישת צה"ל מנתניהו לשרטט מדיניות במקום לשגר את האיומים החלולים שלו - הובילו לשרשרת התקיפות הנוכחית.
מכאן ואילך נדרשת הממשלה להחליט אם פניה להסדר הפסקת אש או למבצע קרקעי, כולל סיכוי לא רע למלחמה אזורית. הרעיון שלחץ צבאי, מבצעים מיוחדים וחיסולים נקודתיים מהאוויר (מוצלחים ככל שיהיו) יגרמו לחיזבאללה להפסיק להילחם - הוא מטופש כמו הרעיון שלחץ צבאי ומבצעים נקודתיים יגרמו לחמאס לשחרר את החטופים. הדרך ל"ניצחון מוחלט" בעזה ובלבנון מחייבת כיבוש פיזי שתוצאתו בדרך כלל מלחמת גרילה או אינתיפאדה לנצח נצחים, שאותה אנחנו חווים כיום בגדה.
להבנתי הדלה בנוגע לארכיטקטורה הנפשית המעוותת של נתניהו – אין ספק שאת גלנט הוא שונא יותר. נסראללה מבחינתו הוא יריב פוליטי. אין לו מילה מכרעת בחיסולו, זוהי פררוגטיבה של הכוחות בשטח, התובעים מנתניהו גם עכשיו לומר להם ולאומה איך הוא רואה את היום שלאחר סיום הלחימה.
משיחיים מול אייתוללות
ובין כה וכה הסתבר שסבב החיסולים והפגיעה במחסני האמל"ח ובמתקניהם גרמו לישראלים שקולים בדרך כלל ליישר קו עם מדיניות הביטחון של סמוטריץ' ובן גביר במובנים של "יאללה הסתער". די מעניין לראות כיצד מכות הברק של צה"ל פועלות על הלכי הרוח בציבור, ובייחוד על אנשים שצמחו במערכת הביטחון. עמירם לוין הוא מאלה שהסתנוורו מהחיסולים הסיטונאיים, ובניגוד למה שחשב לפני שבועיים ("הפתרון הוא הסדר") הוא מצדד כיום בכניסה קרקעית.
טורקי, טורקי
יש לי תחושה עמומה, לא ידיעה, שהתומכים בכניסה קרקעית הולכים על תפיסה וניקוי של רצועת ביטחון תוך השארת חופש פעולה בדומה לרעיון שנרקם ברצועה. אני מניח שתוכניות המגירה בנויות על הרציונל של התוכנית שהכין בזמנו יאיר גולן כמפקד פיקוד הצפון וכסגן רמטכ"ל.
קטונתי מלשקלל עד כמה הרצון של צה"ל לכניסה קרקעית מבוסס בין השאר על הצורך של המטכ"ל ב"תיקון" אירועי העוטף מול דרישת צבא היבשה להיות שותפים בהכרעת חיזבאללה. אני די משוכנע שכניסה קרקעית ותחזוקת רצועת ביטחון תגבה מחירים מיותרים.
מלחמת לבנון 2006 הולידה כמעט 20 שנות שקט. עם ממשלה שתתפכח משיכרון המשיחיים יהיה ניתן לבנות מהיום למחר סוג של רגיעה מול לבנון, בדיוק כמו שאמור לקרות ברצועה. הרוב בציבור מפרגן ובצדק על הביצועים, יש מצב לשיקום ההרתעה של צה"ל – אך בימין המטורף יש כמעט רהביליטציה למערכת הביטחון.
בזמן הקלדת הטקסט עדיין לא קרה שום דבר דרמטי בניהול מלחמות ההתשה בזירה הדרומית, הצפונית ובגדה. עדיין לא סגרנו את עסקת החטופים והגופות. עדיין לא נענינו להצעות ארה"ב, והמפונים בצפון ובדרום עדיין לא חוזרים לבתיהם בהמוניהם. הבעיה האמיתית הייתה ונשארה לא אם סינוואר ונסראללה חיים או מתים, אלא כיצד יוצאים מהסבב הזה עם יכולת לבנות יחסי שכנות של חשדהו וחשדהו עם אויבינו.
למרבה המזל, גם אנחנו וגם הם רוצים להשמיד אלו את אלו אבל לא מסוגלים, ואין ברירה אלא לחתוך הפסדים, ללכת להסדרה שנמצאת בצנרת זה זמן רב ולהתאבל על חללי השווא. מה שמחייב ביצוע הסדרה דומה בישראל גופא, וראו זה פלא: מי שמתנגד בישראל להסדרה מול האויבים מבחוץ ומוכן לשלם במלחמות התשה, הוא־הוא זה שמתנגד להסדרה (בחירות) בתוכנו. ועל זה נאמר "טורקי, טורקי".
התרעות פיקוד העורף