כמו כן, פוגעים שוב במעמדם של ראשי מערכת הבטחון, מרוקנים אותם מתוכן, ממשיכים להעביר סמכויות לשליט העליון ומקווים שלא נשים לכל זה לב, כי הרי "הסתירו מסמכים מראש הממשלה"!!
ולכן, מטרתו המוצהרת של החוק הזה היא בלוף. פייק מוחלט. אחיזת עיניים. המודיעין הישראלי מייצר עשרות אלפי פריטי מודיעין בשבוע. לפעמים יותר. אי אפשר להביא את כולם לראש הממשלה. הוא מקבל את המודיעין לאחר סינון, עריכה, הדגשת העיקר, הפרדת העיקר מהטפל. אם הוא חושב שלא הראו לו הכל, אם הוא חושד שמסתירים ממנו משהו, הוא יכול לדרוש לקבל או להורות למזכיר המודיעין שלו להכנס למאגר ולקחת בעצמו.
אז מה הם עושים כאן, בעצם? הם מפרקים את המערכת. ככה פשוט. הם מנסים לדפוק מסמר נוסף בארון של השיטה הדמוקרטית שלנו, בלי שנשים לב. הם מכשירים העברה של חומר סודי מתוך כל גורם עצמאי בצה"ל לדרג המדיני, תוך עקיפת שרשרת הסמכות והפקודות וחשוב מזה, תוך עקיפת המנגנונים שאמורים להגן על החומר הזה.
הדברים קריטיים במיוחד כשמדובר בחומרי גלם, אותם הדליפו לכאורה הפלדשטיינים לעיתון "בילד" ולכלי תקשורת זרים נוספים. במקרה של המסמך המסויים בו אנו עוסקים, המידע שהיה בו שולי ולא מהותי. בניגוד לדרך בה זה הוצג ע"י ראש הממשלה ואנשיו, זה לא היה "מסמך סינוואר", אלא סוג של טיוטת עבודה של דרג נמוך בהרבה. זו הסיבה שהוא לא הובא לידיעת ראש הממשלה. אחרי שהמודיעין הביא את המסמך הזה, הגיעו חומרים הרבה יותר רלוונטיים שנכתבו על ידי הרבה יותר בכירים.
אלא שהמסמך עצמו הסגיר מקורות מודיעיניים שלקח שנים ארוכות לבנות/לגייס. הוא גם סיכן חיים. וגם פגע במאמץ חילוץ חטופים. ולכן, כשהרמטכ"ל הבין שהדבר הנפיץ הזה דלף, הוא ביקש מראש השב"כ לחקור את הדלף כדי לאתר אותו במהירות ולסתום אותו. וכך להציל חיים ומקורות מודיעיניים. אף אחד לא ידע על קיומו של פלדשטיין בשלב ההוא.
תחשבו על המצב שהחוק הזה עלול לייצר: כל אחד, בכל דרג או עמדה, בכל שרשרת הטיפול המודיעינית (מדובר במאות ואלפי אנשים) יוכל בכל רגע נתון להחליט שמסמך מסויים שראה צריך לבוא לידיעתו של ראש הממשלה. ואז לקחת אותו ללא אישור או סמכות מהמאגר המודיעיני ולהעביר אותו לראש הממשלה, או גרוע יותר, ל"חבר קבינט".
מדובר בכאוס מוחלט. פירוק והריסת מערכת שלקח שנים לבנות. אפשר יהיה לפזר לכל רוח את מחמ"ב (מחלקת בטחון מידע), אפשר יהיה לפרק את מלמ"ב (הממונה על הבטחון במערכת הבטחון, שאחראי בין היתר על ההגנה על סודות המדינה), אפשר יהיה לפזר את קציני בטחון השדה. הפקרות על סטרואידים ומשחק באש ובבטחון של כולנו.
המטרה האמיתית של החוק היא המשך ערעור סמכותם ומעמדם של ראשי המערכת. של רמטכ"ל, של ראש מוסד, של ראש שב"כ, של ראש אמ"ן ושל כל הבכירים שמתחתם. שליטה מוחלטת של המנהיג במערכת הבטחון. מכאן ועד מסחר בשוק השחור בחומרי מודיעין ישראלים, קצרה הדרך.
אני לתומי חשבתי שנתניהו מכה על חטא, לא כי "הסתירו ממנו דברים", אלא כי הוא סירב להקשיב לראשי המערכת שניסו להזהיר אותו ערב ה־7 באוקטובר על הסכנות הרבות הנערמות לפתחנו. את זה צריך לתקן. את מה שמקולקל. לא את מה שתקין.
"ללשכת רה"מ", הוסיף איזנקוט, "באמצעות המזכיר הצבאי ועוזרו למודיעין – ישנה גישה ישירה ובלתי אמצעית לכל החומר מודיעיני שקיים בכלל גופי האיסוף והמחקר, ללא יוצא מן הכלל. הטענות על מידור רה"מ הן שקר מוחלט ומסוכן, שמנוצל לצרכים פוליטיים, באופן הפוגע באמון הציבור בצה"ל וביתר חלקי מערכת הביטחון. אני קורא לשרים: נהגו באחריות לאומית ואל תתנו ידכם להרס יכולות חיוניות שמטרתן הבטחת קיומה וביטחונה של מדינת ישראל".
אני מצטרף לקריאה הזו לשרים. הבעיה היא, ששרי הממשלה הנוכחית עשו לעצמם שם של כאלה שלא נשמעים או אפילו מקשיבים לקריאות השכמה או אזהרה מהסוג הזה. את הדוגמה הטובה ביותר קיבלנו ב־7 באוקטובר, או בעצם קודם לכן, כשקצינים בכירים של צה"ל הגיעו לכנסת וביקשו לעדכן את חברי הקואליציה במשמעות ההצבעה ההיא מבחינת ההרתעה הישראלית, אבל לא היה מי שיסכים לשמוע אותם. מתברר שהם לא למדו דבר.
התרעות פיקוד העורף