האם היבחרותו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב הייתה תקרית היסטורית או אירוע ששיקף מהפך פוליטי אמיתי בקרב האמריקאים? והאם נוכחותו בבית הלבן תחלוף בתום כהונה אחת או שהיא מובטחת לשמונה שנים? תוצאות הבחירות של אמצע הקדנציה, שיתקיימו ב־6 בנובמבר, יבהירו את התשובות לשאלות הללו.
הבחירות לאמצע הקדנציה הן אירוע פוליטי שגרתי שמתקיים מדי שנתיים. כל 435 חברי הקונגרס ו־35 המושבים בסנאט עומדים בהן לבחירה מחודשת. אבל לא זכורות בהיסטוריה הפוליטית המודרנית של ארה"ב בחירות לאמצע הקדנציה שלתוצאותיהן צפויות משמעויות כל כך חשובות והשלכות כל כך גורליות, לא רק לזירה הפוליטית האמריקאית הפנימית אלא גם לעולם החופשי.
תוצאות הבחירות הפעם יתפרשו כתוצאות משאל עם על אופיו ודפוסי התנהלותו והתנהגותו של טראמפ כנשיא. יותר מאשר סקרי דעת קהל שתוצאותיהם לא תמיד אמינות, בבחירות אמצע הקדנציה הפעם ייחשפו חוסנו או חולשתו של הנשיא.
זאת כמעט מסורת שבבחירות אמצע הקדנציה המפלגה השלטת מפסידה את הרוב בבית הנבחרים וגם בסנאט. מדובר בתוצאה המשפיעה על סמכותו של הנשיא, דמוקרטי או רפובליקני, ומכתיבה באופן שלילי את יכולת תפקודו. הנשיא לשעבר ברק אובמה, למשל, סבל קשות בשלהי כהונתו השנייה מהרוב הרפובליקני בקונגרס ובסנאט.
אלא שהפעם לתוצאה תהיה השפעה מרחיקת לכת, שהרי אם הרפובליקנים ינושלו מהרוב שהם מחזיקים בבית הנבחרים בארבע השנים האחרונות, קרוב לוודאי שהדמוקרטים יתחילו בהליכי הדחה נגד הנשיא הנבחר. בשל כך נקלעו הדמוקרטים לדילמה: האם לשמור על מערכת בחירות נורמטיבית ומקובלת הכפופה לנהלים, או לנהל קמפיין בלתי מרוסן, פראי, שכולל הכפשות של יריביהם על מנת להשיג רוב בגבעת הקפיטול, אפילו רק בבית הנבחרים, כתשתית להליכי הדחה נגד הנשיא. כלומר, להשתמש בתחמושת טראמפיסטית כדי להדיח את טראמפ.
# # #
יש מי שטוענים שאנשי השמאל האמריקאים אינם עושים זאת כמו שצריך. "הדמוקרטים שוב מפשלים", הייתה הכותרת למאמר פרשנות שפרסם לא מכבר הפרשן הפוליטי ברט סטיבנס מה"ניו יורק טיימס". "הדמוקרטים התחילו לחקות את הפוליטיקה חסרת הנימוס של טראמפ, אך עושים זאת באופן גרוע", כתב. "אני רוצה שהרפובליקנים יפסידו בבחירות, אבל הדמוקרטים נותנים להם חומר לתעמולה נגדית".
לדברי סטיבנס, בדפוסי ההסברה של הדמוקרטים "נחשף הליברליזם כגורם המרכזי". הפרשן ציטט משפט מפורסם שכתב העיתונאי האמריקאי מייקל קלי, שנהרג בעת שסיקר את הפלישה לעיראק ב־2003: "הדחף המניע את הליברליזם המודרני הוא לדחוק את עצמו לשוליים, ואז ליהנות מחברת עצמו ולהפוך את עצמו לדוחה ככל האפשר".
במאמרי פרשנות נוספים שהתפרסמו לאחרונה באמצעי התקשורת בארה"ב קובלים הכותבים על התבטאויות של בכירים דמוקרטים נגד רפובליקנים. למשל, של חברת הקונגרס הדמוקרטית מקסין ווטרס, שקראה לרדוף את הרפובליקנים, לגרש אותם ממסעדות ולהבריח אותם מסופרמרקטים. "הדמוקרטים כשלו בכך שנהגו באדיבות כלפי מפלגה שרוצה להחריב את כל מה שאת מייצגת וכל מה שאכפת לך ממנו", רטנה הילרי קלינטון בראיון שהעניקה לכריסטיאן אמנפור. והתובע הכללי לשעבר אריק הולנדר אמר: "כשהם (הרפובליקנים) יורדים צריך לבעוט בהם".
אחד הפרשנים הפוליטיים טען: "אחרי 21 חודשי כאוס של טראמפ, אחרי העדות הנרגשת של כריסטין בלייזי־פורד בשימוע נגד השופט ברט קבאנו ואחרי פעילות תנועת MeToo, שוב הצליח הליברליזם האמריקאי להיכשל".
הסקרים בינתיים ממשיכים לנבא ניצחון לדמוקרטים בבחירות אמצע הקדנציה, אבל להערכת פרשנים ותיקים כדאי להתייחס בזהירות לסקרים. מבחינת ישראל, לניצחון הדמוקרטים יהיו משמעויות לא נוחות, בלשון המעטה. התמיכה והאהדה לישראל עדיין חזקות ואיתנות בזרם המרכזי של המפלגה הדמוקרטית, אבל ראש הממשלה בנימין נתניהו והשגריר שלו בארה"ב רון דרמר כל כך מקושרים למפלגה הרפובליקנית וכל כך משתדלים להפגין את נאמנותם כלפיה, עד שיהיה קשה מאוד לראש הממשלה ליצור ערוץ הידברות עם צמרת המפלגה הדמוקרטית, עם רוב אפילו רק בבית הנבחרים. וגם אם הליך הדחה לא ייצא לפועל, מבחינת ישראל רוב כזה יגביל את הנשיא טראמפ ויפריע לו במדיניות הידידותית כלפיה.