כניסתו לתפקיד של זיאד נחלה, מפקד הג'יהאד האסלאמי החדש, שהחליף את רמאדן שלח לפני כחודש לאחר שהאחרון לקה באירוע מוחי, סימנה שינוי כיוון - ממפקדת ארגון הטרור בדמשק ועד למפקדים בשטח בעזה. אולי מדובר ברצון איראני של כוח קודס, כפי שטוענים בצבא, לסבך את ישראל בעימות בעזה, שיקל על האיראנים את ההתבססות הצבאית בסוריה, או ברצון להוביל קו אחר ניצי יותר מחמאס במאבק מול ישראל ברצועת עזה.
כך או כך, הסימנים לכיוונים הללו היו גלויים, בהצהרות המנהיגים, בשיח בין מפקדים בדמשק מול עזה וגם באירועים שהתרחשו בשטח. ב־6 באוקטובר תקף נחאלה את אבו מאזן על המצב בעזה, וגם העביר מסר מלחמתי לישראל: "לארגונים הפלסטיניים יש יכולת להפוך את יישובי עוטף עזה למקום שאי אפשר לחיות בו. עבור עמנו, מות קדושים הוא חיים וכניעה היא מוות".
בסוף השבוע האחרון, באופן מובהק הג'יהאד האסלאמי הלך קדימה יותר מחמאס, כאשר בחסות אירועי הגדר האלימים, הוא פותח בסבב הסלמה ומסביר את פעולתו כתגמול על חמשת ההרוגים הפלסטינים בעזה בשישי האחרון. בצה"ל כאמור מצביעים על הקשר בין הארגון לכוח קודס האיראני והרצון לסבך את ישראל בעימות בעזה כגורם המשמעותי ביותר. כך או כך השינוי במדיניות הזו של הג'יהאד האסלאמי מחדד עוד יותר את הסכנות שבהמשך העימותים האלימים על הגדר, שככל שהם נמשכים הם מקרבים את ישראל למלחמה שהיא אינה רוצה בה.
בצה"ל בחרו גם הפעם בתקיפות מהאוויר כנגד יעדי חמאס, בתגובה לירי לעבר ישראל. יותר מ־80 מטרות ב־12 מתחמים שונים, פגיעה בתשתיות וביכולות של חמאס, אך לא פגיעה במחבלים ובבכירים בחמאס או בארגונים אחרים, על מנת לא לייצר הסלמה נוספת בדרום. אין לזלזל בתקיפות אלה, ולאורך זמן הן גורמות נזק ליכולות חמאס, אבל בשלב הזה התקיפות הללו אינן גורמות לשינוי מדיניות מצד חמאס, בכל הקשור להמשך המאבק שלו להסרת המצור, תוך שהוא מוכן להסתכן בעימות צבאי ברצועה.
בישראל תקפו מטרות חמאס אף שהוא לא זה שירה, על מנת שיפעיל לחץ על הג'יהאד האסלאמי ויעצור אותו מלפעול בעתיד. יעילות הפעולה הזו מוטלת בספק - בצעד זה יש אולי יעילות לטווח הקצר, אבל בטווח הרחוק יותר ספק אם זה יספיק ולפחות כרגע נראה שמבחינה מדינית וצבאית ישראל נמצאת במבוי סתום.
ראש הממשלה, בנימין נתניהו ומערכת הביטחון שמו בראש סדר העדיפויות את מניעת ההתבססות האיראנית בסוריה, הרבה לפני עזה. המדיניות הישראלית המאופקת בעזה מוסברת לא פעם על ידי הבכירים אצלנו משיקול זה. דווקא בגלל גורם זה, ההתפתחות האחרונה ברצועת עזה מדאיגה ביותר.
מתוך המצב הזה בקבינט יצטרכו להחליט האם הגיע הזמן לשנות כיוון ולפגוע באופן ישיר בפעילים של הג'יהאד האסלאמי, בסיכולים ממוקדים או במפקדות מאוישות, בתגובה להמשך ירי הרקטות, או להמשיך באותה דרך פעולה - פגיעה בחמאס בלבד. בשלב הזה מוקדם לדעת מה יהיו ההחלטות בישראל, ולכן מוקדם לסכם את התקופה שעוד צפויה לנו. בשלב הזה לפחות, ישראל מתנהגת באותה הצורה בדיוק. הרבה יצירתיות, בדרך הפעולה או המחשבה - אין כאן.
במידה מסוימת יש קו אחד ברור, שמחבר בין הימים שלפני צוק איתן לשבעת החודשים האחרונים ברצועת עזה, ביכולת המוגבלת של המודיעין הישראלי לנתח את כוונות האויב ברצועה. המהלך האחרון ברצועה ממחיש כמה רחוק מוכן חמאס לצעוד על חבל דק. הוא נע בין הישגים מדיניים למבצע צבאי.