פתאום, כמו מסיבת הפתעה מביכה, התגלה גירעון בתקציב המדינה. בהתחלה סיפרו לנו שזה גירעונצ'יק. לא נרגיש אותו, והופ הוא ייעלם. כצינון חורפי קל שהציק ונשכח בבוקר. אבל אט־אט התמונה התבהרה, והמציאות שנחשפה לעין מתבררת כשונה לחלוטין ומבהילה. מדובר בוואחד בומבה–בור מפלצתי בכלכלה שלנו, שנאכל לוקשים בגללו עוד שנים רבות.
כבר בטורים קודמים דשתי באבסורד סביב היווצרות המחסור הפיננסי הזה, בהתחשב בכך שהשנים האחרונות היו שופעות מבחינת הכנסות המדינה. נניח לזה עכשיו ונשים לב לנקודה אחרת. מה שמדהים בשלב הזה הוא הניסיון של מקבלי ההחלטות, אלו שאשמים במצב, להעביר את כובד המשקל מכתפיהם לעצם העובדה שהנתונים נחשפו. בהתאם לקו המחשבה הזה, בשלב הראשון הגורמים הללו ביקשו למנוע מהמספרים להתפרסם, כשהם נוקטים פעולת בת יענה טיפוסית: קבירת הראש בחול. אם העיניים לא רואות, הסכנה תיעלם. זו גישה מעוררת תמיהה כשמדובר באנשים שאמונים על עובדות וגרפים.
אחרי שלמרבה צערם הברוך יצא לאור והאוברדרפט עלה לכותרות, בעלי התפקיד שכשלו הביעו פליאה ואף זעם על פרסום המידע. בעולם נורמלי האחראי לכשל מקבל אחריות, מתייצב מול הציבור ומבטיח בדמעות לתקן את המצב. פעולה כזו ראויה להערכה ואף לאמון ציבורי מחודש. אצלנו יש טכניקה אחרת: קודם כל מנסים לטאטא.
אם הופיע פיל בחדר, מתאמצים לדחוף אותו מתחת לשטיח קטנטן, בתקווה שהאורחים לא ישימו לב אליו. משזה התגלה, מתחילים להאשים. "מה פתאום הוא הגיע עכשיו? חצוף. איך הוא מעז לומר את האמת בזמן הזה? שיחכה שהבחירות תסתיימנה", כך מלינים האנשים שהחלטותיהם גרמו לחוסר האיזון המסוכן.
נקפוץ לספר ירמיהו וניזכר: "וישמעו הכהנים והנביאים וכל העם את ירמיהו מדבר את הדברים... ויהי ככלות ירמיהו לדבר את כל אשר ציווה ה' לדבר אל כל העם ויתפשו אותו הכהנים והנביאים וכל העם לאמור מות תמות". מזל שאנחנו חיים בעידן המודרני, אחרת שליח אומלל - כיום זהו עיתונאי - עוד היה מוצא את ראשו ערוף ואת חייו מתקצרים דרמטית בשל הפצת האינפורמציה המאכזבת. אז תודה לאל, האמת בחוץ, והציבור יכול להחליט.
כדי להסיט את תשומת הלב שלנו ממעלותיו של גנץ, הוא מכוון אותנו לאזורים לוגיים נידחים והזויים. יש כאן כשל. הירידה התעמולתית שלו מרמה של מנהיג לתגרן גורמת לנו לשכוח את המהלכים הטובים הרבים שעשה. בחייאת, יש כאן אדם שעומד כשווה מול מנהיגים אימתניים ולא פעם אף יכול להם. אבל במקום ישות עוצמתית ועמוסה בקרדיטים, קיבלנו דמות קטנה וזועמת שטובעת בהררי הגידופים של מקורבים וחנפנים שלא דופקים חשבון.
כשזה קורה החיוך של גנץ גובר על הכל והופך אותו, אדם נטול ניסיון בתחום הפוליטי, לאיש הגדול. אחרי המערכה הקודמת שבה הפייק ניוז ניצח, הציבור למד. הוא עדיין נתון למניפולציות, אבל הדברים הפיקטיביים כבר לא נגמעים באותה שקיקה. כך גם לגבי המצאות, ספינים, שקרים ורשעות.
התרעות פיקוד העורף