בין אם פרשת אפי נוה תסתיים בכתב אישום בעבירה של שוחד, בין אם הפרקליטות תסתפק בהפרת אמונים, ובין אם התיק הזה ייסגר בלא כלום, התשתית שעליה מתבססים החשדות, ברורה למדי. טוענים נגד נוה שעל אף שלא היה חבר בוועדה לבחירת שופטים, הצליח לקדם לשיפוט עורכת דין שהייתה לו עימה מערכת יחסים, וזאת באמצעות ההשפעה שהייתה לו על שני נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה.

האם נוה יכול להיחשב כמי שלקח שוחד מיני ונתן בתמורה מינוי, כשהוא כלל לא חבר בגוף הממנה? האם אפשר להסתמך על הטענה ששני נציגי הלשכה בוועדה למינוי שופטים הם שלוחיו ועושי דברו, כדי לקבוע שהמינוי היה שלו, ולא בחירה חופשית שלהם? שאלות קשות. נוה יטען כך, הפרקליטות תטען אחרת. אבל שימו לב לסיפור המעניין הבא. מסתבר שהנושא הזה בדיוק, נדון לפני כמה שנים על ידי נשיאת בית המשפט העליון הקודמת מרים נאור, וההכרעה שלה מרתקת, בהקשר לתיק הנוכחי.

הכל התחיל בתיק שעניינו פיצוי על נזק שנגרם לגידולים חקלאיים, שהתנהל לפני כמה שנים באולמה של השופטת אשרי פרוסט פרנקל, בבית משפט השלום בתל אביב. השופטת, מסתבר, ביקשה בימים ההם להתקדם מהשלום למחוזי. עתידה היה תלוי אז בחברי הוועדה לבחירת שופטים, ואת אחד הצדדים בהליך הזה ייצג משרדו של עו"ד אפי נוה. נוה עמד אז בראש לשכת עורכי הדין של מחוז תל אביב.

כמה חודשים קודם, נבחרו אנשיו לנציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים. אחד הצדדים בהליך, שלא היה מרוצה מהחלטותיה של השופטת, ביקש לפסול אותה בטענה שהיא נמצאת בניגוד עניינים, ויש לה אינטרס למצוא חן בעיני הצד השני, שאותו מייצג משרד נוה. מן המפורסמות, טען, כי שני הנציגים שנבחרו לשמש נציגי הלשכה בוועדה לבחירת שופטים הם אנשים של נוה, מועמדים שהוא עצמו הריץ לתפקיד, ומכיוון שיש לו השפעה על נציגיו בוועדה, השופטת אינה יכולה לעסוק בתיק הזה ללא משוא פנים.

כשהשופטת סירבה לפסול את עצמה, הוגש ערעור על החלטתה לנשיאה מרים נאור. נאור דחתה את בקשת הפסילה, נזפה במערער על "עזות המצח" שלו וטענה ששני נציגי הלשכה בוועדה למינוי שופטים הם אנשים עצמאיים שאין לחשוד בהם שהם מונעים משיקולים זרים או שהם פועלים כדי לקדם את רצונו של נוה. "עורך הדין נוה אינו חבר בוועדה לבחירת שופטים", ציינה הנשיאה נאור. "יש בבקשה כדי להטיל דופי, ללא סיבה וללא הצדקה, בחברי הוועדה מטעם לשכת עורכי הדין ובשופטת כאחד (...) חברי הוועדה אינם מריונטות, המופעלות על ידי עורך דין כלשהו, גם אם הם נמנים על 'מחנהו'".

עכשיו, כאמור, טוענות המשטרה והפרקליטות את ההיפך. שני חברי הוועדה, לטענתן, הם מריונטות של מי ששלח אותם לוועדה.

מנטרלי הרעשים
לפני שנה בדיוק פסק בג"ץ בעתירה שביקשה למנוע מנוה לעסוק בקידום שופטים שבפניהם מופיעים אנשי משרדו, ובמינוים. את העתירה הגיש אבי שינדלר, חבר מועצת לשכת עורכי הדין, אופוזיציונר לנוה. העתירה הוגשה לאחר שידור התוכנית "עובדה", שבה נחשפה מעורבותו הרבה של נוה בכל הקשור למינוי שופטים, בטרם היה חבר הוועדה. האמת? לא עתירה מופרכת. מצד אחד אומנם בעייתי לפגוע ברווחי משרד עורכי הדין של נוה. מצד שני, ראוי בהחלט לשקול אם אין חשש ששופטים ייטו לו חסד, על רקע רצונם לשמור על קשרים טובים איתו.

עזבו רגע את ההחלטה עצמה, שדחתה את העתירה. אפשר להסכים איתה, אפשר לחלוק עליה. שימו לב לנימוקי הדחייה של השופט יצחק עמית. מבחינתו של עמית, הסיבה העיקרית שבגללה אין לחשוש ששופטים יפסקו לטובתו של נוה, היא ששופטים אינם ככל האדם. הם יודעים להתעלות מעל שיקולים זרים. "דומה כי העותר חוטא באי הכרה של הדנ"א השיפוטי"... הסביר כבוד השופט. "אכן, שופט הוא בן אדם ולא מלאך. אך על כס השיפוט, השופט לומד כיצד 'לנטרל' רעשים חיצוניים, כמו מידת החיבה או חוסר החיבה שהוא רוחש לעורך דין פלוני או אלמוני".

רגע, זה לא הכל. לא זו בלבד שהשופט הוא יצור מיוחד המסוגל לנטרל "רעשים חיצוניים"; רגשות, אהבות, שנאות, קנאה ורצון להתקדם, יש עוד עניין חשוב, קובע עמית. "נער הייתי אך טרם זקנתי על כס השיפוט, ומניסיוני למדתי כי עורכי הדין מעריכים את השופט המקצועי ששיקולים ענייניים ומשפטיים עומדים לנגד עיניו. לכן, דווקא שופט שיבקש לשאת חן וחסד בעיני עורך דין זה או אחר, משיקולים זרים, לא יזכה להערכתו של אותו עורך דין".

בקיצור, אם אתם חושבים ששופט שיפסוק לטובת אפי נוה יזכה באהדתו, אין לכם מושג על מה אתם מדברים. ההיפך הוא הנכון. עורכי הדין, יצורים על־אנושיים ממש כמו השופטים, יודעים להעריך את השופט ששיקולים ענייניים עומדים לנגד עיניו, והם ימחאו לו כפיים גם אם פעם אחר פעם הוא יפסוק נגדם. רק אלוהים יודע באיזו לה לה לנד חיים יצחק עמית ושני חבריו, ג'ורג' קרא ואורי שוהם, שחתומים לצידו על ההחלטה הזו. אבל נמשיך הלאה.

למה הסיפור הזה חשוב? כי הוא מלמד הרבה. הוא מסביר איך זה ששופטים מרשים לעצמם לעשות מעשים שהם עצמם אוסרים על בני תמותה רגילים לעשות. הנה דוגמה: על פי רוב ההערכות, לפחות נכון לעכשיו, אם יוגש כתב אישום בתיק של אפי נוה, הוא לא יוגש על עבירת שוחד. כדי לבסס אישום בשוחד בסיפור הזה, צריך יהיה להוכיח עסקה מותנית של ממש. מין תמורת מינוי.

סביר יותר להניח שאם יוגש כתב אישום - אחרי שהמדינה תתגבר על העובדה שהראיות הושגו בפריצה לטלפון ובעבירה על החוק, ואחרי שתתגבר על הטענה שלנוה כלל לא הייתה סמכות למנות שופטים בתקופה שבה מונתה עורכת דין שעימה הייתה לו מערכת יחסים - נישאר, בסבירות גבוהה, בגזרה של הפרת האמונים. במילים אחרות, בטענה שלפיה נוה היה במצב של ניגוד עניינים, כשסייע לקדם מישהי שהיה לו עניין אישי בקידומה, עניין שהוא מעבר להיותה מועמדת איכותית למשרת שופטת.

עכשיו, קחו את ההתנהלות של הנשיאה אסתר חיות בפרשה ההיא, שתיארתי כאן, השוו אותה לפרשת נוה והחליטו לבד.

לגופו של עניין
עו"ד ליאת בנמלך שימשה במשך שבע שנים, מ־2005־2012, עוזרת משפטית של השופטת חיות. בשנת 2012 היא מונתה לרשמת בבית המשפט העליון. הקשר בין חיות לבין בנמלך היה ככל הנראה קרוב מאוד, עד כדי כך שהשופטת הכניסה את בעלה של עוזרתה, עו"ד אסף בנמלך, לרשימת האנשים המנועים להופיע בפניה, לא רק כבעל דין אלא אפילו כבא כוחם של אחרים. על אופי הקשר יכולה ללמד גם העובדה שעד סוף 2016, שנים לאחר שרעייתו סיימה לעבוד ישירות עם חיות, המשיך אסף בנמלך להופיע ברשימת המנועים של השופטת.

בינתיים, ניסתה ליאת בנמלך להתקדם לתפקיד שופטת שלום. שלוש פעמים הגישה מועמדות, בתקופה שחיות לא הייתה חברה בוועדה לבחירת שופטים, ונדחתה. כך בפברואר 2017, כך ביוני 2017, כך באוקטובר 2017. בפברואר 2018, בישיבה הראשונה של הוועדה לבחירת שופטים בהשתתפות חיות, לאחר שנבחרה לנשיאת העליון, הצליחה בנמלך סוף סוף לצלוח את הוועדה ולהיבחר. חיות לא פסלה את עצמה, לא יצאה מהחדר ולא חשבה שיש לה בעיה להצביע בעד.

נכון, זה לא סיפור סקסי (תרתי משמע) כמו זה המיוחס כרגע לאפי נוה, אבל אם יש הבדל בין הסיפורים, ההבדל הזה הוא לרעת חיות. נוה לא היה חבר בוועדה לבחירת שופטים כשקידם את המועמדת שלו, אם קידם. חיות עשתה את זה באופן פעיל, כחברה בכירה בוועדה, בתוך החדר. כשפניתי בזמנו להנהלת בתי המשפט, הוסבר לי ש"על פי הנוהל למניעת ניגוד עניינים של חברי הוועדה לבחירת שופטים(...) חבר ועדה מנוע מלדון בעניינו של אדם, שהיה מצוי בקשרי עבודה הדוקים עמו, או שיש לו יחסי ידידות הדוקים עמו, עד חלוף שנתיים מסיום הקשרים האמורים".

אצל בנמלך, נטען, עברו כבר יותר משנתיים. סליחה על השאלה, זה תירוץ שהיה מתקבל גם אצל נוה? ונגיד שנוה יטען שמערכת היחסים שלו עם המועמדת לשיפוט הסתיימה לפני יותר משנתיים, כך ששני הצדדים כבר לא ממש זוכרים כמה כיף זה היה, מישהו היה מקבל את ההסבר הזה? יכול להיות שאחרי שנתיים, חיות כבר לא זוכרת את הקשר הקרוב בינה לבין בנמלך? יכול להיות שאחרי שנתיים היא הפכה להיות אדם זר עבורה?

אין בדברים אלה כדי להטיל דופי בליאת בנמלך, היום השופטת ליאת בנמלך, שאיני מכיר אותה כלל. אין בדברים גם כדי ללמד סנגוריה על אפי נוה או על המעשים המיוחסים לו, אבל אני מנסה להראות ששופטים עושים לעצמם הנחות שהם לא עושים לאף אחד אחר.

בדיוק כמו בפעם ההיא שבה חשפתי כיצד הנשיאה חיות מפנה תיקי גישור, לחברתה הטובה הילה גרסטל. הפניית תיקים לגישור, צריך להבין, כמוה כהעברת כספים. אין דרך אחרת לראות זאת, ומה השיבה על זה הנשיאה החיות? “הנשיאה אינה סבורה כי קיימת בעייתיות בהפניית בעלי דין לגישור בפני שופטים בדימוס שצברו ניסיון רב שנים ומומחיות על כס השיפוט, ובכללם הנשיאה (בדימוס) גרסטל". ברור, למה שתהיה בעיה? בגלל שהן חברות? בחייכם, הרי שופטת יודעת לנתק את העניין הרגשי הזה, להתעלות מעליו, ולא להתחשב בו.

בדיוק מהסיבה הזו חיות לא הבינה את הבעיה כשישבה כדן יחידי, ועסקה בערעורים על החלטותיה של מי שכינתה "חברתי הקרובה", השופטת ענת ברון, כשזו הייתה במחוזי. השתיים הללו היו חברות טובות עד כדי כך, שחיות פסלה את עצמה מלעסוק במועמדותה של ברון כשזו נידונה בוועדה לבחירת שופטים. אבל לדון בערעורים על החלטותיה של החברה הטובה? מה הבעיה? היא הרי שופטת. היא יודעת לנתק את הרגשות.

איך היא השיבה לי אז? "בערכאת הערעור נדון פסק הדין לגופו של עניין, ולא עניינו האישי של השופט שנתן אותו". ברור, הכל לגופו של עניין. ניגודי עניינים הם הרי סיפור של אנשים אחרים, של סתם בני אדם פשוטים, לא של שופטים.

הרוב שקובע
והנה עוד דוגמה להתבוננות הנפלאה הזו של שופטי בית המשפט העליון על החיים ועל עצמם. בשבוע שעבר, מיד אחרי שנחשפה פרשת נוה, היו מי שניסו להדביק אותה בכוח לשרת המשפטים איילת שקד, לנוכח שיתוף הפעולה שלה איתו. זה היה ניסיון מגושם, וגם מצחיק. מגושם, משום שאף אחד לא חושב באמת שיש לשקד קשר למעשים שמיוחסים לנוה. מצחיק, משום שהוא הביא לשיא חדש את הצביעות הגדולה של מי שחיו נפלא עם שיתוף הפעולה ארוך השנים של השופטים עם לשכת עורכי הדין, אבל עכשיו, כשחברי הלשכה מעדיפים לשתף פעולה עם שקד, הם מתייחסים אליהם כאל חברים בארגון פשע.

שיתוף הפעולה ההיסטורי של אנשי הלשכה עם שופטי העליון בוועדה לבחירת שופטים, העלים כמעט לגמרי את שני נציגי הכנסת ואת שני נציגי הממשלה בוועדה, שמצאו עצמם במיעוט כמעט תמידי. שקד, בברית שכרתה עם נוה ועם הלשכה, הצליחה לפרק את הדיל הישן הזה. לפני קצת למעלה משנה, שיגרה הנשיאה חיות מכתב אל הנשיאים שתחתיה. חיות הסבירה להם למה טועה מי שחושב שאם לשכת עורכי הדין כרתה בעבר ברית עם השופטים בוועדה, היא יכולה עכשיו גם לכרות ברית עם שרת המשפטים.

"שיתוף פעולה בין לשכת עורכי הדין ובין השופטים הוא שיתוף פעולה בין שני הגורמים המונחים בראש ובראשונה משיקולים מקצועיים, בבחירת המועמדים האיכותיים ביותר לתפקיד", כתבה. "לעומת זאת, שיתוף פעולה בין לשכת עורכי הדין ובין הגורמים הפוליטיים בוועדה, כברית מוצהרת, טומן בחובו סכנה כי הבחירה תחתור לקידום אג'נדה פוליטית על חשבון שיקולים מקצועיים".

עזבו כבר את חוסר ההערכה המביך שהנשיאה רוחשת למי שבניגוד לה נבחרו על ידי הציבור הרחב, אבל הנשיאה אומרת - ובשיא הרצינות - שכאשר היא סוגרת דיל עם לשכת עורכי הדין, מדובר בדיל מקצועי. לעומת זאת, כאשר שרת המשפטים סוגרת דיל כזה, זהו דיל ש"טומן בחובו סכנה גדולה". אני שוקלת שיקולים מקצועיים, אומרת הנשיאה, כל מי שאיננו אני שוקל שיקולים זרים.

אבל היא לא לבד. חברה, יצחק עמית, העלה את הגישה הזו בפסק הדין שצוטט למעלה. עמית דן בבקשה למנוע מהמשרד של נוה לדון בתיקים של מועמדים לשפיטה, כדי שאלה לא יבקשו לרצות אותו ויפסקו לטובת לקוחות משרדו, ועל הדרך ניתח את הנעשה בוועדה לבחירת שופטים וחשף מעט מתפיסת עולמו. עמית ניסה להסביר למה בוועדה לבחירת שופטים יש ארבעה פוליטיקאים, שני נציגי לשכת עורכי הדין ושלושה שופטים, בנוסחה שבמקרה של דיל בין השופטים לעורכי הדין, מותירה את הפוליטיקאים במיעוט.

"המחוקק סבר כי ראוי שבוועדה לבחירת שופטים יהיה רוב מקצועי ולא רוב פוליטי", כתב, "על מנת להבטיח את רמת השפיטה ולמנוע הכנסת שיקולים שאינם מקצועיים. כך היה מאז ומעולם, וחמשת חברי הוועדה המקצועיים שיתפו פעולה, גם אם לא תמיד הסכימו ביניהם על מועמד זה או אחר, והכל על מנת להבטיח כי השופטים הטובים והאיכותיים ביותר ייבחרו או יקודמו". "יהיו מי שיטענו", הוסיף בהמשך, "כי בשנים האחרונות הופרה התכלית שבבסיס הרכב הוועדה, כפי שנקבע בחוק יסוד השפיטה".

אתם הבנתם? יש רוב מקצועי, ויש רוב פוליטי, וברור מה משניהם עדיף. למען האמת, למקרא דבריה של הנשיאה חיות ולמקרא דבריו של השופט עמית, לא ממש ברור למה בכלל צריכים נבחרי ציבור להיות בוועדה לבחירת שופטים. הם הרי מונעים משיקולים פוליטיים. אולי עדיף שהשופטים יחליטו בעצמם את מי ימנו ואת מי לא. הם אנשי המקצוע היחידים. הם בלבד יודעים להתעלות על כל שיקול זר. הם היחידים שצריך לסמוך עליהם. הם היחידים שיש להם הדנ"א הנכון.

אנחנו העליונים: כך זה נראה כששופטים תופסים את עצמם כמלאכים

פרשת אפי נוה מעלה כמה שאלות הקשורות לניגודי העניינים של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, ולמה שהיא מרשה לעצמה בכל מה שקשור למקורביה