הנאום: אם בלט משהו בנאומו של נשיא ארצות הברית במליאת עצרת הכללית של האו"ם היה זה היעדר של כל סימן, כל אות ורמז ל"טראמפיזם". הנשיא דיבר בשקט, בשלוות נפש, בקור רוח, כמורה מול כיתה של תלמידים ממושמעים. היו רגעים שהוא נשמע משעמם, כמעט מרדים. מהתבטאויות שנכללו בנאום לא היה ספק שהנשיא טראמפ דיבר כמי שמאמין בסיסמה הידועה שלו "אמריקה תחילה". אבל הוא עשה זאת הפעם בעדינות, במידה נסבלת ובלי גאווה והתרסה.

"הוא שכח את הטראמפיזם בבית הלבן", התבדח דיפלומט מערבי בכיר עם עיתונאים. לא הייתה בנאומו של טראמפ שום התבטאות מקוממת, שום ביטוי פרובוקטיבי, שום גילוי של התגרות מכוונת. ההתייחסות השלילית נגד נושא ההפלות שהנשיא טרח לכלול בנאומו, עוררו קרוב לוודאי הסתייגות, העדפתו המודגשת של הפטריוטיות על פני גלובליזם, לא נעמה לראשי מדינות דמוקרטיות ולנציגיהם בזירת האו"ם בניו יורק שעמלים קשה להעצים שיתוף פעולה גלובלי.

ההתפארויות שלו על הישגים שהושגו בשנות כהונתו כנשיא היו קצת מוגזמות ואחדים מהם גם ואפילו לא בדיוק מתיישבים עם המציאות בארה"ב. אבל כל זה מתגמד, מתעמם ומחוויר מול ולעומת החלק הגדול והמכריע של הנאום, שבו הנשיא טראמפ דיבר על משברים המתחוללים בעולם, התייחס לסכסוכים וסקר מצוקות. אי אפשר היה שלא להסכים עמו.

ספק אם מישהו באולם המליאה ערער על האשמות התקיפות והנחרצות שהטיח הנשיא טראמפ באיראן. איראן, אמר הנשיא, "היא אחד האיומים הגדולים ביותר. לא רק שהמשטר הזה הוא המממן מספר אחד בעולם של טרור, אלא גם מערער את היציבות בסוריה ובתימן ומנסה לפתח נשק גרעיני". הנשיא תקף את מנהיגי איראן ש"טענו שישראל היא סרטן שצריך להשמיד. ארה"ב לא תסבול התנהגות אנטישמית כזו".

גם הביקורת הקשה שהטיח בסין בנושא הסחר העולמי, כמדינה שהפרה ושמה ללעג את הסכם הסחר העולמי שהצטרפה למסגרתו ב-2001 היא ביקורת מקובלת, רווחת בקרב ארצות חברות דמוקרטיות. גם התקפתו על וונצואלה וסקירתו על המצב העגום במדינה, מוסכמת ומקובלת בזירת האו"ם. טראמפ לא הזכיר בנאומו גם לא ברמז את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומעניין שלא התייחס כלל לתוכנית השלום, שהוא כל כך מתהדר בה כ"עסקת המאה".

הנשיא קצת הגזים בדבריו ש"יש הכרה גוברת בכך שמדינות האזור, (המזרח התיכון) חולקות אינטרסים משותפים". זאת לא הייתה הופעה של נשיא אמריקאי שתיזכר. אבל על רקע הדעות, התגובות, ההתייחסויות השנויות במחלוקת הרווחות בזירה העולמית - הנאום שנשא טראמפ במליאת עצרת האו"ם ייזכר כמחמיא לנשיא.

ללא אות של "טראמפיזם": הנאום של הנשיא באו"ם ייזכר לו לטובה

נשיא ארה"ב דיבר בשקט, בשלוות נפש, בקור רוח, כמורה מול כיתה של תלמידים ממושמעים. היו רגעים שהוא נשמע משעמם, כמעט מרדים וללא שום התבטאות מקוממת