מותר ורצוי ולעתים אפילו נחוץ להתחנף לנשיא ארצות הברית. כל ראשי הממשלות שכיהנו בישראל עשו זאת. כל אחד בדרכו שלו, בסגנון שלו. מהבחינה הישראלית, החנופה לדייר הבית הלבן הייתה ביטוי למה שהוגדר "היחסים המיוחדים" בין ארה"ב לישראל.
בפגישה מפורסמת בין דוד בן גוריון לנשיא ג'ון קנדי, שהתקיימה במלון "וולדורף אסטוריה" בניו יורק, בן גוריון יצא מגדרו להפגין את הערצתו לנשיא האמריקאי הצעיר והכריזמתי.
לוי אשכול המשיך בדרך זאת וגילה אם כי באיפוק, את הערכתו לנשיא לינדון ג'ונסון. גולדה מאיר חיזרה אחרי הנשיא ריצ'ארד ניקסון ושגרירה בוושינגטון יצחק רבין נודע בזמנו בגילויי החנפנות שלו כלפי ניקסון. ניקסון אירח פעם את רבין באגף הפרטי בבית הלבן. מנחם בגין התהדר ביחסיו ההדוקים עם ג'ימי קרטר שהניבו את הסכם השלום עם מצרים. אריק שרון הרעיף שבחים על ג'ורג' בוש הבן. ביל קלינטון היה יעד לגילויי חנפנות מצד מנהיגים ישראליים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו איננו מסתפק בחנפנות ולא די לו בהתרפסות מול וכלפי הנשיא דונלד טראמפ. נתניהו מכר את נשמתו לטראמפ, עם כל הכיעור והדחייה במונח הזה. נתניהו הפקיד את האינטרסים של ישראל, כולל הביטחוניים, בידיו של טראמפ. הוא עשה זאת בעקביות, בשיטתיות ובהתלהבות. נתניהו התעלם מרמזים של מנהיגים ובכירים יהודים בארה"ב שהזהירו אותו מאופיו ההפכפך הבלתי צפוי, הנרקסיסטי של דונלד טראמפ, מחוסר הניסיון של הנשיא וגסות הרוח שלו. "יהיה בסדר. אל תדאגו", הייתה תשובתו של נתניהו.
אבל זה לא בסדר ומדאיג מאוד. התלות חסרת המעצורים, אמונתו והסתמכותו האובססיבית על הנשיא טראמפ נחשפו והתגלו עכשיו כמחדל מדיני, כישלון פוליטי ונזק ביחסי שתי המדינות בהיקף ועומק שנראים בלתי הפיכים בעתיד הנראה לעין. החלטתו של הנשיא טראמפ לסגת מסוריה ולהניח לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן לפלוש לצפון סוריה, תוך הפקרת חייהם של מיליוני כורדים, יצרה סכנה ואיום בטחוני לישראל.
טראמפ, הידיד הגדול כפי שנתניהו מתפאר, הפך לסכנה לישראל. הפקרת הכורדים, לפי דיווח ב"ניו יורק טיימס", עוררה אפילו בקרב בכירים בצמרת העדה האוונגליסטית, הבייס הכי נאמן לטראמפ, ביקורת וגינויים נגד הנשיא. הנאמנות החולנית לנשיא טראמפ שגילה נתניהו גרמה לנזקים גדולים בשני תחומים מרכזיים נוספים: קרע ופילוג חסרי תקדים באופיים בין ישראל לקהילה היהודית בארה"ב והתנתקות מהמפלגה הדמוקרטית, מעוז התמיכה ההיסטורי בישראל.
בממשלה יציבה ואיתנה, בנימין נתניהו היה מודח. קריסה מוחלטת כזאת של מדיניות ראש הממשלה לא הייתה עוברת בשתיקה במדינה עם שלטון מסודר וראוי. וזה לא נגמר. לפי דיווחים במרכז האו"ם בניו יורק פגישת פסגה בין הנשיא טראמפ לנשיא איראן חסן רוחאני היא שאלה של זמן. ארדואן יתבסס בצפון סוריה ובעמודים הראשונים של העיתונים בעולם יתפרסמו צילומים של טראמפ לוחץ את ידיו של רוחאני.
מה יאמר אז נתניהו? גילוי החנופה כלפי נשיאי ארה"ב שראשי ממשלות ישראל לדורותיהם גילו, לא תמיד הניבו את מה שהם ביקשו וקיוו לקבל. היו מקרים שהם חזרו ארצה משיחות בבית הלבן מאוכזבים. היו גם מדי פעם משברים ביחסים המיוחדים. אבל אף פעם, אף פעם הם לא הגיעו לשפל ולרמה של סכנה לביטחון ישראל כמו בעקבות נסיגתו של טראמפ מסוריה ולמעשה מהמזרח התיכון. אם כדברי נתניהו בשבוע שעבר "ישראל תוכל להגן על עצמה", הרי זה יהיה בעיקר בזכות מאמציהם ופעילותם של ראש הממשלות לשעבר.