מה באמת מנחה את נבחרי הציבור שלנו? כל אחד מתבצר בעמדתו ובפינתו, ואינני מתכוון להיכנס אף לא לאחת מהפינות הללו, אבל הוויכוח והריב הם בבחינת "אחרינו המבול". חוץ מתזוזה כמעט בלתי מורגשת של הבהונות, איש אינו מוכן לעשות ולו צעד אחד משמעותי לכיוון פתרון התסבוכת הזו.
לא העליתי בחלומותיי הוורודים ביותר שהמשק שלנו נמצא בשגשוג כלכלי ובפריחה ללא סייג, ושעומדים לרשותנו משאבים אין קץ. אבל מן הסתם לנבחרי הציבור יש מידע אחר, שאם לא כך, איך ייתכן שאנחנו נגררים על ידם לסיבוב שלישי של בחירות בטווח זמן כה קצר?
עלות יום שבתון ביום הבחירות היא כ־5 מיליארד שקל. הסכום הדמיוני הזה לא כולל יותר מ־300 מיליון שקל שתעלה מערכת הבחירות עצמה ולא כולל את מימון המפלגות אשר לו זכאית כל מפלגה לפי חוק, ולא כולל שכר חודשי ל־120 חברי כנסת, כ־43 אלף שקל ברוטו בחודש לכל אחד ואחת מהם. כנסת שיוצאת לפגרת בחירות בשכר, מי יודע לכמה חודשים.
חשבון איננו השטח החזק ביותר שלי, וקשה לי לחשב את כל העלויות הישירות והנלוות ומהו הסכום המצטבר - אבל בלי להשקיע יותר מדי מחשבה בחישובים ובסדרי עדיפויות, אני כבר מודיע לכם שבסכומים האלה אפשר להקים בית חולים אחד או שניים, לפתור בעיות רווחה רבות, לעזור לנכים, לניצולי השואה שעדיין נותרו בינינו, לממן צהרונים לילדים, לבנות מוסדות לקשישים, בתי ספר, ובכלל - לחזק מערכות כושלות במדינה. כנראה שקל יותר להתנצח ולהתווכח על כבוד או על עיקרון או על "הבטחתי לבוחרים שלי".
נבחרינו, אין לי ספק שהבוחרים שלכם יסלחו לכם אם תסטו מעט מהבטחותיכם ותשתמשו בסכומים האלה למטרות שהן טובות יותר בעליל. אם באמת אכפת לכם מהמדינה, ממצבה ומאיתנו, האזרחים, ולא רק מהכיסא שלכם, תתעלו על עצמכם ותגיעו לפשרה. נראה מי (אם בכלל) ירים את הכפפה ויחסוך מיליארדים למשק. יש מה לעשות בכסף הזה.