חיסול סולימאני מביא עמו פוטנציאל לתפנית אסטרטגית באזור

בין שני המפקדים שחוסלו, היו יחסים קרובים ביותר. על פי פרסומים בתקשורת האמריקאית, ישראל הייתה מעוניינת בחיסולו של מורנייה יחד עם סולימאני, אך באותו זמן ארה"ב הטילה וטו. ניתן להניח, שגם בעשור האחרון השתעשעו בישראל ברעיון לחסל את סולימאני, אבל בסופו של דבר פעולה כזו היא לא רק עניין של מודיעין או הזדמנות מבצעית. פעולה כזו אינה נשקלת רק בהקשרים הצבאיים והמבצעיים שלה. חיסול בסדר גודל כזה הוא עניין של מעצמה על כמו ארה"ב, שיכולה לקחת עליו אחריות ולהתמודד איתו גם בזירה המדינית מול הרוסים ומדינות נוספות.

האם למי שמחוסל אין תחליף? ההיסטוריה מוכיחה שהוצאת מפקדים בולטים בזכות האישיות, הכריזמה, דרך הניהול והמוטיבציה שלהם היא פגיעה קשה ביכולות האויב לטווח הרחוק. האם האמריקאים ישנו עכשיו באופן מהותי את מדיניותם באזור וישמרו על קו תקיף יותר מול האיראנים במידה שיהיה בכך צורך? לא ברור. האמריקאים פועלים על פי האינטרסים שלהם בלבד, ויפעלו בהתאם להתפתחויות הצבאיות באזור. המאבק מול ההתבססות האיראנית בסוריה ימשיך כנראה להיות עניין פרטי של ישראל.