כמעט אין תוכנית מדינית ששווה את הנייר שעליו נכתבה, אלא אם כן עקרונותיה מעוגנים היטב במציאות היומיומית, מתואמים ומתכתבים עם הכוחות הפועלים בשטח עצמו ובזירה המדינית ונתמכים על ידי מעצמות. נדמה שעסקת המאה, שהיא פרי עבודה מאומצת של ממשל טראמפ והישג מדיני לא מבוטל של ממשלת נתניהו, מתקרבת לפרמטרים המעשיים שהוזכרו כאן, על אף שאינה זוכה כרגע להסכמת כל הצדדים.
על פניו זו תוכנית מצוינת לישראל, תוכנית היסטורית, המעניקה למדינה גבולות בני הגנה, החלת ריבונות על בקעת הירדן והשטחים המיושבים ביהודה ושומרון, הכרה בירושלים כבירת ישראל כולל העיר העתיקה במזרחה, ועוד יתרונות רבים. בנוסף יש לזכור כי ישראל מתבקשת כאן להסכים להקמתה של מדינה פלסטינית, אומנם מפורזת ובתנאים מגבילים, אך עדיין מדינה שתשתרע על כ־70% משטחים שרבים בציבור הישראלי מחשיבים כשטחי מולדת.
בראייה היסטורית יש לומר כי הפלסטינים מקבלים בתוכנית טראמפ מעל ומעבר למה שיש להעניק להם. עליהם לזכור כי השאיפות הלאומיות של הערבים כבר מומשו בכ־20 מדינות ברחבי המזרח התיכון, ואילו השאיפות הלאומיות המוסריות והלגיטימיות של העם היהודי באו לידי ביטוי רק במדינת לאום אחת קטנה ומוקפת אויבים, ולכן אין עוד מקום לוויתורים מרחיקי לכת. תוכנית טראמפ היא למעשה תוכנית החלוקה מחדש ויש לראות בה את הצעד הקרוב ביותר למימוש הצדק ההיסטורי והכרה בזכויות ההיסטוריות והמשפטיות של העם היהודי על ארץ ישראל.
מובן שבשל ריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית בערים הגדולות ובשל החשיבות בכיבודם של זכויות אדם ועקרונות דמוקרטיים, יש לאפשר לפלסטינים לנהל את השטח בעצמם, אך הפתרון הצודק ביותר הוא אוטונומיה פלסטינית וקונפדרציה עם ירדן. ההתנגדות הפלסטינית לתוכנית המאה אינה מפתיעה, הרי אלו כבר קיבלו הצעות נדיבות עד מאוד, חלקן בלתי אחראיות מממשלות ברק ואולמרט ובכל זאת סירבו, תוך שהם מקפידים על מסורת החמצת ההזדמנויות עוד מאז תוכנית החלוקה. אין מנוס מלהביט נכוחה ולומר כי הפלסטינים אינם מעוניינים להכיר במדינה יהודית ולמעשה מעוניינים בכל השטח מהנהר עד הים.
לכן ישראל צריכה ברקזיט משלה. יציאה ממעגל הסרבנות הפלסטיני. למרבה הצער, הסיכוי שהפלסטינים יסכימו למימושה של התוכנית בשלב הנראה לעין הוא קלוש, ולכן, לאחר הבחירות, על ישראל להניע תהליך של החלת ריבונות על בקעת הירדן ויישובי יהודה ושומרון בהתאם לתוכנית המאה, תוך שאיפה לרתום כמה שיותר שחקנים בינלאומיים לתמיכה במהלך, ותוך המשך השליטה הביטחונית לעת עתה בשטחים המיועדים לפלסטינים. יש לקבוע פרק זמן מוגבל להצטרפותם של הפלסטינים. יצטרפו, ינוהל משא ומתן על יתרת השטח, לא ייאותו, ישראל כאמור תמשיך ותשלוט ביטחונית בכל שטחי יהודה ושומרון.
לא ניתן עוד להמתין לפלסטינים, ולספוג את סרבנותם ואת הטרור שהם מפעילים. מלבד ארצות הברית, שתומכת עקרונית בהחלת הריבונות הישראלית, ייתכן ויהיה אפשר לרתום למהלך שכזה גם את המדינות הערביות המתונות, הציר הסוני של מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות. על אף הצהרות אוטומטיות שנשמעו מכיוונו של האיחוד האירופי נראה כי בבריטניה, גרמניה ואף צרפת לא שוללים על הסף את התוכנית, וייתכן שגם הן יתמכו במהלך כזה. על ישראל להכריז על ברקזיט, לצאת ממעגל הסרבנות הפלסטיני, ולקבוע סוף סוף את גבולותיה.