הצעדים ההיסטריים שננקטו בעניין הקורונה נועדו לשרת את נתניהו

בדיוק כשהפסיקה הרוח לשאת איתה בלונים מעזה, נחת אצלנו משב הנגיפים העולמי והתקבל כמו משב רוח רענן. שוב אפשר לפתוח חמ"לים, להורות, להנחות ולדגמן ניהול משבר. כבר אפשר להמר על תחזית אופנתית: בבחירות קיץ 2020 יתפסו מסיכות הפנים הלבנות את מקומם של מעילי היוניקלו השחורים. אין כמו מגיפה לשכך את ההנגאובר של אחרי ליל בחירות זחוח, ששוב נגמר בפליטה מוקדמת של הכרזת ניצחון.

כאשר הכל נועד למלט את ראש הממשלה מאימת הדין, אין בסיס אמיתי לאחדות, וגם תוצאות הבחירות האלה יובילו למבוי סתום פוליטי. זה הרגע של כחול לבן לגלות מנהיגות אחראית שלא ניכרה בהם בשלוש מערכות הבחירות הקודמות; להודות מקרב לב לראש הממשלה על כך שבחר "שלא להבעיר את המזרח התיכון" (אף שזה היה משרת אותו, כדבריו) ולהחליף אותו בממשלה צרה.

היא לא צריכה להיות ממשלה יציבה וארוכת ימים. היא צריכה לחבר את כל הקולות (62) שהצביעו נגד המשך כהונתו של נתניהו ולו לרגע אחד. גם אם תיפול בהצבעת אי־אמון למחרת בבוקר, היא תהפוך לממשלת מעבר שיכולה להתנהל על פי שיקולים שלא יוכתבו ממה שיקרה בין כותלי אולם בית המשפט המחוזי בירושלים. ליברמן יוכל לשמש בה גשר שיקרא אל חבריו בליכוד להצטרף, ואם ימאנו - נלך לבחירות רביעיות.

זו יכולה להיות ממשלה עניינית, שאינה עסוקה במינויים ובחקיקה רק כדי לשפר עמדות במשפט, וגם אם תוביל לבחירות - הן יגיעו אחרי חודשים שבהם ייפסק הטירוף של רתימת מדינה שלמה להצלת נאשם אחד ויתנהלו בין עמדות ולא בין מחנות שונאים. בחירות כאלה יוכלו להיות לנו חוויה מתקנת שתזכיר לנו למה הדמוקרטיה היא צורת השלטון העדיפה מכולן.

החיבור בין כחול לבן, ישראל ביתנו והרשימה המשותפת אינו קל ונוח, גם אם מדובר רק בתמיכה מבחוץ של המשותפת ליום אחד. אבל השעה דורשת חיבור פונקציונלי כזה, שיאפשר כינון ממשלה אחראית שתטפל במשברים שלפנינו שלא מתוך אימת כתב האישום המרחף מעליה.

האתגר הביטחוני האמיתי שלנו נמצא בצפון ולא בקורונה. המחשבה שראש הממשלה אפילו רק השתעשע ברעיון להשתמש באתגרים הביטחוניים שיש לישראל מטרידה מאוד.

אחרי ההלם מחיסול סולימאני חזר חיזבאללה למאמץ לחדש את פרויקט הטילים המדויקים שלו. מאמציו להדליק מחדש את חזית רמת הגולן בשבועות האחרונים נראים כמו תגובה לפעולה המיוחסת לישראל שהכאיבה לו בלבנון. ישראל צריכה להמשיך לסכל את מאמצי הדיוק של חיזבאללה, אבל לנהל את זה בתבונה ומבלי להיגרר למחירים של עימות רחב.

בני גנץ אינו האיש שיבעיר את האזור כי זה ישרת אותו פוליטית, וצה"ל תחת שר הביטחון גבי אשכנזי לא יפרסם סרטוני מורשת קרב על המבצע המהולל להריסת ביתו של מחבל ברמאללה, כפי שהוציא השבוע. גם הצהרות הסיפוח החלולות, שלבד מלעורר טרור אינן תורמות לנו דבר, יאופסנו תחת ממשלה כזאת.

ממשלה כזאת, גם אם תהיה רק ממשלת מעבר, תכפה על הנבחרים הערבים לבחור בין שותפות להתבדלות. מהתצפית הרחבה שלי, אף שהיא בלתי מדעית, אני משוכנע שרוב המצביעים הערבים יעדיפו שותפות. התוצאה שהשיגה הרשימה המשותפת היא התוצאה הדרמטית של הבחירות האלה: היא כופה גם עלינו, הרוב היהודי, לחשוב על מקומה של חמישית מאוכלוסיית המדינה, שנגזר עלינו ועליה לחיות במשותף.

את חוסר ההחלטיות שבתוצאות הבחירות האלה חייבים להחליף בפעולה נחושה, גם אם תביא לבחירות נוספות. אבל שאלה יהיו באמת בחירות בין אלטרנטיבות לאומיות ולא יסובו רק על עתידו של אדם אחד. החברה הישראלית, המותשת מסבבי הבחירות האלימים שעברנו, אינה צריכה עוד איומים, הפחדות ונגיפים - היא צריכה תקווה.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13 [email protected]